אורח חיים בילדים בגילאי 10-11 שנים והקשר להפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות (ADHD)

שכיחות הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD) בעולם הינה כ-7% ונמצאת בעליה. מוכח כי ילדים עם ADHD חווים קשיים במקומות שונים, הרבה מעבר ללימודים. לכן אם יש דרך לצפות ואולי למנוע ADHD על ידי התערבות זו או אחרת, תהיה זו ברכה.
ל-ADHD יש גורמי סיכון רבים לרבות סיבות גנטיות וסביבתיות. לדוגמה, גורמי סיכון כמו חשיפה לעשן סיגריות, מיעוט בפעילות ספורטיבית, שינה לא מסודרת ושימוש ממושך במסכים, נקשרו לעליה בשכיחות ADHD בילדים.
במחקר זה, החוקרים הקנדיים, שאלו את השאלה – האם אורח חיים בגיל 10-11 שנים יכול להיות גורם סיכון לשכיחות אבחנת ADHD בגיל 14?
המאמר פורסם בעיתון המדעי Psychosomatic Medicine, בתחילת אפריל 20 ומספרו הוא PMID 32251098.
שיטות – משפחות של ילדים בגילאים 10-11 שנים (כיתה ה') מילאו שאלונים מפורטים לגבי אורח חיים של ילדיהם. בהמשך המידע הוצלב עם תיקי אותם מטופלים שהגיעו לגיל 14 שנים בחיפוש אחרי אבחנה של ADHD.
למעשה זהו חלק ממחקר גדול יותר שבדק אורך חיים של ילדים בקנדה, סה"כ 269 בתי ספר ובסופו של יום נאספו נתונים מלאים על 3430 ילדים.
מהם אורחות החיים שנבדקו? נבדקו 9 פרמטרים.
דיאטה – 6 פרמטרים – צריכת לפחות 6 ירקות או פירות ביום, צריכת דגן מלא, צריכת מוצרי חלב, צריכת בשר ודומיו, צריכת סוכר בכמות של פחות מ-10% מהאנרגיה היומית וצריכת שומן רווי במזון גם בכמות של פחות מ-10% מהאנרגיה היומית.
פעילות ספורטיבית.
שינה של 9-11 שעות בלילה.
מסכים – פחות משעתיים ביום.
כמובן שנאספו גם נתונים דמוגרפיים על מגורים (אזור עירוני או כפרי), השכלת ההורים והכנסה שנתית.

שאלת המחקר הייתה – האם אבחנה של ADHD עד גיל 14 קשורה לאורח חיים של הילדים בגילאים הצעירים יותר.
התוצאות לטעמי מענייניות ומלמדות. מה אחוז הילדים שקיים כל אחד מהפרמטרים בנפרד?
שינה מספקת – 93%.
צריכת בשר ודומיו – 86%.
פעילות ספורטיבית מספקת – 77%.
צריכה תקינה של סוכר – 63%
צריכה מספקת של מוצרי חלב – 57%.
צריכה תקינה של שומן רווי – 54%.
הקפדה על זמן המסך – 44%.
צריכה מספקת של פירות וירקות – 31%.
צריכה של דגן מלא – 22%.

ADHD

שכיחות אבחנת ADHD במחקר זה הייתה 10.8%. אצל 287 מהילדים האבחנה נעשתה עוד לפני זמן איסוף הנתונים (גיל 10-11 כאמור) ואצל 83 אחריו (עד גיל 14 שנים).
שכיחות אבחנת ADHD בילדים שקיימו כל אחד מתשעת הפרמטרים הייתה נמוכה יותר מבאלו שלא., אבל מספר פרמטרים לא הגיעו למשמעות סטטיסטית. הפרמטרים שהגיעו למשמעות סטטיסטית היו פעילות גופנית, צריכת פירות וירקות, צריכת בשר וצריכה תקינה של סוכר ושומן.
כל הפרמטרים הללו היו בלתי תלויים במשתנים דמוגרפיים אחרים שהגיעו למשמעות סטטיסטית בין הקבוצות והעלו שכיחות ADHD כדוגמת מעמד סוציואקונומי נמוך יותר, השכלה נמוכה יותר של הורים, מגורים באזורים עירוניים ומין זכר לעומת נקבה.
מאיזה גיל התחילו לראות הבדלים בין הקבוצות בהתאם לאורח חיים? כבר מגיל 3-4 שנים…
שימו לב, גם ילדים שמקיימים 4-6 מההמלצות, ולא את כולם, הם עם שכיחות נמוכה יותר של ADHD לעומת כאלה שמקיימים 1-3 המלצות בלבד. בכל קיום של המלצה בנפרד, שכיחות האבחנה יורדת ב-18%.
דיון – ההבדלים ניכרים בין הקבוצות כבר החל מגיל צעיר, ולכן עדיך להנחיל אורח חיים נכון כבר בגילאים אלה. זאת למרות שרוב האבחנות של ADHD בוצעו בגילאים 6-10 שנים.
סה"כ רוב המשתנים נמצאו במאמרים קודמים בנפרד כקשורים לאבחנת ADHD. אולם רק מחקר זה בדק את השילוב של כולם (להלן אורח חיים בריא) בהקשר לאבחנה זו.
לי חבל שבמספר פרמטרים לא היה אפשר להגיע בקלות למהי הגדרת צריכה תקינה. זאת מכיוון שהמאמר מפנה להמלצות קנדיות שאותי הצליחו לבלבל. לכן, לא יכולתי לכמת לדוגמה מהי צריכת בשר תקינה או פעילות ספורטיבית מספקת. אבל העיקרון הוא החשוב כמובן.
נדרשת, כמו תמיד, תשומת לב רבה של ההורים למשתנים אלה.
אני יודע, קל להגיד, קשה לעשות. אבל עצם הידיעה, יכולה לחולל שינוי.