מחלות חורף בילדים

עוד מלידתו של האתר קיבלתי פידבק מהורים רבים שביקשו פרק על תחלואת חורף בילדים. אחד ביקש שאכתוב על הצטננות, השני על שיעול והשלישי על מתי ללכת לרופא כשיש סימפטומים שכאלה אצל הילד.

אז מה זה תחלואת חורף?

בגדול, תחלואה נשימתית ששכיחה יותר בחורף. לרוב שילובים של ילד מנוזל, משתעל, לעתים מתנשם, עם או בלי חום.

זהו נושא גדול. ומורכב. ולכן לפני שאנסה להתמקד במה חשוב יותר ומה פחות חייבים ליישר קו על מנת לדבר בשפה דומה. לכן נתחיל בהגדרות, חלקן של מושגים ממש בסיסיים, אבל אם ההורים רוצים לדבר באותה שפה עם הרופא, שווה להכיר הגדרות אלה.

בסופו של הפרק חשוב לי לצאת עם עשרה כללי אצבע פרקטיים שאם הורים יכירו, דיינו. כללים אלו יודגשו באדום במהלך הקריאה בטקסט ויסוכמו בסוף המאמר.

חלק ראשון - הגדרות מחלת חורף בילדים

נזלת – הפרשה אופיינית מהאף.

יכולה להיות צלולה ובהירה או סמיכה בגוונים צהוב או ירוק.

להורים יש נטייה לתאר לרופא את צבע ומרקם הנזלת (כלל מספר 1) אבל זה באמת חשוב? בהמשך.

נזלת יכולה להיגרם מסיבות רבות, לדוגמא אלרגיה.

אבל ברוב רובם של המקרים נזלת בילדים קטנים בעונת החורף נגרמת מזיהומים, בעיקר וירליים.

נזלת אחורית

באנגלית המושג ברור יותר ונקרא post nasal drip. הכוונה היא למעשה לנזלת "שמתגלשת" במורד הלוע, לגרון ולעתים לקנה הנשימה.

סיבה שכיחה לתחלואה ובעיקר לשיעול טורדני בילדים.

ילד מצונן או מנוזל

ילד שיש לו נזלת. צבע הנזלת לא משנה יותר מדי…

זיהום בדרכי האוויר העליונות

באנגלית upper respiratory tract infection – כאשר החלק העליון של מערכת הנשימה מעורב בזיהום, לרבות אף, סינוסים, לוע, אזור מיתרי הקול והחלק העליון של קנה הנשימה.

למעשה ללא מעורבות החלק התחתון של מערכת הנשימה – הריאות. לרוב נגרם מווירוסים ושכיח יותר בחורף.

הסימנים לזיהום שכזה הינם לרוב מישלב של צינון, כאב גרון, שיעול עם או בלי חום.

זיהום בדרכי האוויר התחתונות

lower respiratory tract infection – כאשר החלק התחתון של מערכת הנשימה מעורב בזיהום.

גם הסימפטומים פה דומים לקודמים לרבות שיעול עם או בלי חום.

היות ולעתים זיהום של דרכי האוויר התחתונות הוא המשכי לזיהום בדרכי האוויר העליונות, יכולים להיות סימנים מעורבים של שני זיהומים אלה.

הורים רבים באים בשאלה של "האם זה ירד לריאות?" – אז איפה נגמר זיהום בדרכי האוויר העליונות ומתחיל זיהום בדרכי האוויר התחתונות?

לרוב על פי האזנה של הרופא לריאות. אם ישנם ממצאים שאינם תקינים בהאזנה על פני הריאות מדובר בזיהום בדרכי האוויר התחתונות.

האם זה בהכרח אומר שמדובר בזיהום חמור יותר? ממש לא כפי שתקראו בהמשך.

חלק שני - מהן המחלות השכיחות והעיקריות של דרכי האוויר בתקופת החורף בילדים?

זיהום בדרכי האוויר העליונות

למעשה צינון, לרוב עם שיעול. יכול להיות עם או בלי חום.

הממצאים בבדיקה גופנית של הילד יוגבלו רק לחלק העליון של מערכת הנשימה והטיפול הינו תומך בלבד – הורדת חום ושתיה מרובה.

סירופים למיניהם לייבוש הנזלת לעתים יכולים לעזור, בעיקר בילדים גדולים מגיל שנתיים אבל המרכז של הטיפול הינו הטיפול התומך וסבלנות.

אחזור על המנטרה הזו מספר פעמים בפרק הזה – לרופא ילדים קשה מאוד לעמוד מול הורים שלא ישנו בלילה בגלל שהילד השתעל ובא להם לרצוח מישהו, ולהגיד "אין מה לעשות, מדובר במחלה וירלית שתחלוף עם או בלי טיפול ספציפי" (כלל מספר 2).

זאת הסיבה שאנשים יוצאים מרופא עם מרשם למספר תרופות, מאינהלציות מי מלח ועד לסירופים נגד שיעול. בנוסף, כשהולכים לבית המרקחת הרוקח גם ישחיל עוד סירופ טבעי זה או אחר (עליו הוא מרוויח הרבה יותר מאשר על תרופת המרשם) וכך יש להורים הרגשה שטופלו כמו שצריך.

אני מצטער אבל רוב המחלות הללו עוברות בילדים עם או בלי טיפול, באותו זמן.

רוצים בכל זאת המלצה? אין תרופה יותר טובה ממרק עוף ומיץ תפוזים סחוט! (כלל מספר 3).

סטרידור

פרק ספציפי וארוך יותר, לרבות אודיו, בהקשר לסטרידור נמצא במקום אחר באתר זה, אבל למטרת פרק זה על קצה המזלג – סטרידור נגרם למעשה בגלל היצרות בחלק העליון של דרכי האוויר.

הסיבות בילדים מגוונות, ממומים מולדים שמביאים ללחץ על קנה הנשימה ועד גופים זרים (לרוב פיצוחים או פלסטיק שהילד שאף) התקועים באזור זה.

אבל הסיבה השכיחה ביותר לסטרידור היא זיהום וירלי הגורם לדלקת, לבצקת ולהיצרות באזור מיתרי הקול.

לרוב מדובר בילד צעיר שהולך לישון קצת מנוזל, עם חום שאינו תקין אבל אינו מאוד גבוה, והתעורר באמצע הלילה עם שיעול נבחני אופייני.

רוצה לשמוע סטרידור?

מצב מאוד מלחיץ להורים.

הטיפול הוא נשימת אויר קר ויבש ולכן יש כאלה היוצאים עם הילד למרפסת, לים או סתם נוסעים מהר באוטו למיון עם חלונות פתוחים (ולעתים הסטרידור נעלם בדרך).

טיפול תרופתי הולם הוא לרוב סטרואידים, במשאף, באינהלציה, בסירופ או בכדורים הנמסים במים.

ברונכיוליטיס

לדרכי האוויר הקטנות שבריאות קוראים ברונכיולות, ולדלקת באזור זה קוראים ברונכיוליטיס.

זהו זיהום שכיח, בטח ובטח בילדים בשנת החיים הראשונה והשנייה שלהם.

למעשה, כל הילדים בשנת החיים הראשונה יסבלו מברונכיוליטיס בתקופת החורף.

לאור זה שמספר מזהמים (וירליים) גורמים לאותו מצב רפואי (ברונכיוליטיס), ניתן לחלות בזיהום זה מספר פעמים באותו חורף.

האבחנה היא קלינית על ידי הרופא המטפל שישמע על פני הריאות מישלב של חרחורים, צפצופים וחסימת דרכי אויר קטנות.

לרוב ההורים יספרו שהמחלה התחילה בצינון פשוט אבל במהלך של מספר ימים (לרוב המחלה מגיעה לשיאה אחרי 4-5 ימים) תהיה החמרה לרבות קוצר נשימה ושיעול.

המחלה יכולה לבוא עם או בלי חום, אם יש חום הוא יכול להיות גבוה. שיעול אחרי ברונכיוליטיס יכול להימשך אפילו מספר שבועות, אבל הסיפור האופיני הוא הטבה מיום ליום במהלך שבועות אלה.

היכן נדבקו הילדים?

בדרך כלל מהאח או האחות בגיל גן שבבית והם חולים במקביל במחלה קלה יותר מהאח הקטן. לעתים גם אחד מההורים מתלונן על קצת כאב גרון או צינון.

מדוע המידרג? מכיוון שההורים פגשו במזהם הווירלי מספר פעמים בעבר ויש להם נוגדנים כנגדו, האח בגיל גן באמצע והתינוק מתחת לגיל שנה חוטף הכי חזק.

למי מסוכן לחלות בברונכיוליטיס?

בעיקר תינוקות קטנים או ילדים עם מחלת רקע משמעותית.

במדינת ישראל יש אפילו חיסון סביל שניתן פעם בחודש בחודשי החורף לאוכלוסיות בסיכון כגון פגים או ילדים עם מחלות לב או ריאה משמעותיות.

החיסון מגן ספציפית כנגד וירוס הנקרא RSV והוא האשם העיקרי בברונכיוליטיס בילדים.

מה הטיפול בברונכיוליטיס?

טיפול תומך.

למה הכוונה? החזרת הידרציה לתינוקות שאינם אוכלים או שותים, מתן חמצן לאלו הנזקקים לכך (מתבצע רק במוקדים/מיונים/בתי חולים) והורדת החום אם יש.

רוב הילדים אינם זקוקים כמובן לטיפול בנוזלים או בחמצן ולרוב מי שזקוק לטיפול שכזה, חייב באשפוז.

אין כל טיפול אמיתי אחר שהוכח כעוזר בברונכיוליטיס לרבות אדים חמים או קרים, אינהלציות מי מלח או אינהלציות/משאפים של מרחיבי סימפונות (ונטולין/בריקלין/טרבולין) או סטרואידים.

הטיפול באינהלציות/משאפים וכדומה ראוי שיינתן רק לילדים שיש להם אירועים דומים חוזרים לרבות "אסתמה של תינוקות" או שיש במשפחתם היסטוריה משמעותית של מחלות אטופיות לרבות אסתמה, עור אטופי וכדומה.

מזכיר את הכלל השני, כמה קשה לרופא ילדים לעמוד מול הורים ולהגיד "זה וירלי ויעבור בלי טיפול".

ולכן, בביקור הראשון הרופא אומר זאת, בביקור השני כבר נותן טיפול זה או אחר (אינהלציה? משאפים?) ואם ההורים חוזרים בשלישית יתכן ויקבלו גם אנטיביוטיקה שלרוב אין לה תפקיד.

זאת מכיוון ששכיחות זיהומים חיידקים אחרי ברונכיוליטיס אינה גבוהה אם כי לעתים ניתן לראות דלקת אוזניים או דלקת ריאות.

שפעת

פרק ספציפי על החיסון לשפעת נמצא כאן.

אני רק אניח כאן שמבין המחלות הווירליות שבחורף שפעת היא אחת, אם לא הקשה ביותר.

חום גבוה לחמישה ימים, כאבי ראש ושרירים, גרון כואב.

בגדול גם בשפעת הטיפול הוא תומך אבל שכיחות זיהומים חיידקיים הינה מעט יותר גבוהה בילדים מאשר בברונכיוליטיס פשוט ועל כן יש להיות עם "אצבע על הדופק".

אלו כמובן לא כל המחלות שרופאי ילדים רואים בחורף בילדים, יש כמובן גם אחרות (לדוגמא, סינוסיטיס, דלקת גרון, דלקות אוזניים ועוד), אבל עליהן אולי בהזדמנות בפרקים אחרים, ספציפיים יותר.

חלק שלישי – אז מתי ללכת לרופא?

אז קטונתי, וגם לא הגיוני לכתוב להורים לילד חולה (בכל רמה שהיא) בשלט רחוק לא ללכת להיבדק. זאת מכיוון שלרוב תמיד טוב להיבדק על ידי רופא מומחה ברפואת ילדים ולסמוך על דעתו.

לדוגמא, המון מהפניות לרופא ילדים בתקופת החורף (וגם בעונות אחרות) הינן בשל צינון, שיעול וחום. אלו סימפטומים גנריים שיכולים להיגמר אחרי בדיקת רופא הילדים באבחנה פשוטה של דלקת גרון וירלית או בקצה הספקטרום בדלקת ריאות שמחייבת טיפול אנטיביוטי.

אז האם בכלל אפשר לנסח כללים ברורים ולנסות לענות על השאלה מתי לדאוג ומתי לדאוג יותר?

אנסה לנסח מספר כללים:

נוכחות או העדר חום

אולי אחד הסימנים החשובים ביותר ברפואת ילדים.

לרוב ילדים שמחביאים מחלה משמעותית (לרוב מחלה זיהומית חיידקית כדוגמת דלקת ריאות) יהיו עם חום.

מהכיוון השני, רוב רובם של הילדים שאין להם חום אמיתי (מעל 38 מעלות) סובלים ממחלה וירלית.

זה מאוד כללי ויש יוצאים מהכלל לכאן ולכאן, אבל אגיד כך – נוכחות חום מעל 38.5 הינה סיבה טובה לגשת לבדיקה רפואית (כלל מספר 4).

יוצאים מן הכלל הינם תינוקות קטנים מתחת לגיל חודשיים (ולהבדיל, אנשים מבוגרים). אלו יכולים לעשות מחלה משמעותית גם בלי להיות עם חום גבוה.

ראוי שהורים יכירו גם מושג חשוב שנקרא חום שניוני באותה מחלה.

למה הכוונה? אם לילד יש מחלת חום למשך כשלושה ימים לדוגמא, והרופא קבע שמדובר במחלה וירלית ואכן ביממה הרביעית החום ירד והילדון נראה טוב יותר ומתאושש. ואז אחרי מעל 24 שעות בלי חום, חום הגוף של הילד קופץ מחדש לערכים גבוהים אזי זהו "חום שניוני באותה מחלה".

מבחינתי, כקלינאי, יש לגשת לרופא לבדיקה מכיוון שחום שניוני שכזה יכול להעיד על סיבוך חיידקי של המחלה הראשונה הווירלית. לסיכום, ילד עם "חום שניוני באותה מחלה" ראוי שייבדק בהקדם על ידי הרופא (כלל מספר 5).

גיל הילד

ככל שהילד צעיר יותר, אזי הסיכוי לזיהום חיידקי הינו גבוה יותר.

דהיינו הסף לגשת לבדיקת רופא צריך להיות נמוך מאוד בתינוק משתעל מתחת לגיל חודשיים (כלל מספר 6), אבל יכול להיות גבוה יותר בנער בן 16 שמשתעל אבל ממשיך לשחק כדורגל כל יום עם החברים בשכונה.

מקווה שהבנתם למה אני מתכוון.

משך הסימפטומים

אין דינו של ילד עם חום 39 מעלות ושיעול מזה שעה כמו אותו ילד עם חום 4 ימים ושיעול.

במקרה הראשון ברוב המקרים יהיה מדובר במחלה וירלית.

גם במקרה השני ברוב המקרים יהיה מדובר במחלה וירלית אבל את זה צריך לקבוע הרופא כי הסיכוי שמתחבאת פה מחלה חיידקית גבוה יותר.

כיצד נראה ומרגיש הילד כשיורד החום

ילדים עם חום גבוה יכולים להיות סמרטוטיים. כאובים, מתנשמים, חיוורים ועוד.

אבל נתון חשוב יותר הוא איך נראה ומרגיש הילד כאשר ירד לו החום.

אם הוא חיוני, צוחק וללא מצוקה נשימתית, או במילים אחרות "חוזר לעצמו" אני פחות מודאג.

זה לא מבטל את הצורך בבדיקה רפואית אבל המקרה לא מדאיג כמו ילד שגם שאין לו חום הוא נאנח, חיוור ומתקשה לנשום.

אלו זקוקים לבדיקה רפואית בהקדם.

ככלל (מספר 7), שימו לב כיצד נראה ומרגיש הילד כשיורד לו החום. אם הוא לא נראה טוב, מתנשם, חיוור או נאנח, גשו לבדיקת רופא בהקדם.

אופי ועוצמת הסימפטומים

בימים שעבדתי בקופת החולים הציבורית הייתי מגיע למרפאה בחמש דקות לארבע ואחרי שהייתי פותח את המחשב הייתה מתייצבת במרפאה אמא לילדון בן שנתיים ובשאלה למה באה הייתה עונה "הגננת אמרה שהוא משתעל".

מבחינת רופא ילדים זה שונה לקבל ילד שהיה מספיק בריא בבוקר כדי שההורים ישלחו אותו לגן ושרק הגננת תשים לב שהוא משתעל לעומת ילד בגיל זה שמשתעל כבר 3 שבועות למשך כל הלילה.

הראשון, לרוב, לא מחביא כלום, השני אולי. מזכיר שילד בריא משתעל עד 13 פעמים ביום (כלל מספר 8), אז לרוב אין טעם בהנחה שזו התלונה היחידה להיבדק.

נוכחות מחלות רקע

יש להבדיל ילד שהוא ברקע בריא מילד שיש לו איזה מצב רפואי כרוני ברקע, לרבות דיכוי חיסוני, מום לבב או ריאתי ואפילו אסתמה אמיתית.

אין צורך להפוך כל ילד שעשה אינהלציה פעם אחת בחייו או הוא פג שבוע 36 לחולה כרוני.

אבל ילדים עם מחלות כרוניות נוטים להסתבך יותר גם במחלות פשוטות ועליהם להיבדק יותר מוקדם על ידי רופא הילדים (כלל מספר 9).

אי אפשר להשאיר פרק שכזה עם תשעה כללים בלבד.

חייב להיות מספר טיפולוגי אז אנסה לנסח כאן משהו מסכם מהלב ונהפוך אותו לכלל.

להיות רופא ילדים בתקופת החורף זו משימה קשה.  בטח כשיש לך חמש דקות לפציינט ובטח שכולם חולים פחות או יותר באותן מחלות.

לכן תפקיד רופא הילדים בחורף הוא למצוא מחט בערמת שחת.

מי באמת הילד הבודד (ומדובר בילדים בודדים) שזקוק לאנטיביוטיקה הנכונה?  מי הילד שצריך צילום חזה? ומי ההוא שזקוק לאינהלציות?

ולכן, כלל מספר 10, אמצו לכם רופא ילדים טוב, שהוא גם מומחה וגם נעים הליכות וגם זמין לכם.

תביאו לו בונבונירה בתחילת החורף וסימכו על דעתו ועל המלצותיו.

הכינו את הביקור אצל רופא הילדים וספרו את התלונות בצורה כרונולוגית ואובייקטיבית בלי משפטים כמו "הגננת אמרה", "ירד לריאות" וסיפורים על צבע הנזלת.

ויחד נעבור את החורף בשלום!

עשרת הכללים לתחלואת חורף נשימתית בילדים:

  1. האם צבע הנזלת באמת משנה? פרקטית לא.
  2. אין דבר קשה יותר לרופא ילדים מלעמוד מול הורים לחוצים ולהגיד "אין מה לעשות, מדובר במחלה וירלית שתחלוף עם או בלי טיפול ספציפי". לכן, הרבה מהילדים מקבלים טיפולים רבים מיותרים.
  3. לילדים (ומבוגרים) מצוננים ומשתעלים אין תרופה יותר טובה ממרק עוף ומיץ תפוזים סחוט.
  4. ילד עם לפחות שתי מדידות נפרדות של חום מעל 38.5 שווה שיבדק על ידי רופא ילדים לפחות פעם אחת באותה מחלה.
  5. ילד עם "חום שניוני באותה מחלה" ראוי שיבדק בהקדם על ידי הרופא.
  6. תינוקות עד גיל חודשיים עם שיעול טורדני, חום או מאמץ נשימתי צריכים להיבדק על ידי רופא הילדים.
  7. שימו לב כיצד נראה ומרגיש הילד כשיורד לו החום. אם הוא לא נראה טוב, מתנשם, חיוור או נאנח, גשו לבדיקת רופא בהקדם.
  8. ילד בריא משתעל עד 13 פעם ביום.
  9. ילדים עם מחלות כרוניות נוטים להסתבך יותר גם במחלות פשוטות ועליהם להיבדק יותר מוקדם על ידי רופא הילדים.
  10. אמצו רופא ילדים מקצועי, נעים הליכות וזמין וסימכו על דעתו.