טבור התינוק

מהו הטבור ( פופיק ) ומהו תפקידו?

איך ולמה הגעתי באחד מהנושאים הכללים הראשונים שאני נכנס אליהם (מעבר לחום בילדים) לכתיבה על הטבור?

אני לא יודע.

אולי בגלל שזה נושא "קטן" באופן יחסי עם התחלה, אמצע וסוף שהיו ברורים לי.

אולי בגלל שהרגשתי שיש שם לפחות מצב אחד שראיתי שמתפספס אם לא מטופל בזמן (גרנולומה), וחשבתי שאני רוצה לעורר את תשומת הלב של ההורים לנושא זה.

אולי בגלל שבוער בי להתחיל פרקים בנושא הילוד, והיה לי קל להתחיל בזה.

לא משנה למה. בבקשה, פרק קצר בנושא הטבור של הילוד.

הטבור הוא אותו אזור בבטן שבו התחבר חבל הטבור בהריון מהעובר לשלייה.

בחבל הטבור יש שלושה כלי דם (שני עורקים ווריד אחד) והוא מספק דם מחומצן מהאם לעובר, ודם שאינו מחומצן בחזרה מהעובר לאם.

שכיחות חבל טבור עם עורק יחיד הינה 0.5-1% אחוז מהלידות (יותר בתאומים), ולמרות שממצא זה יכול להיות גורם סיכון למחלות של העובר או לסיבוכי הריון, אזי ברוב רובם של המקרים זהו ממצא יחיד וחסר משמעות.

כמובן שכאשר ממצא זה מאותר בסקירת מערכות בהריון אזי יש מקום להפניה ליעוץ גניקולוגי, סקירה מקיפה בידיים טובות והפניה ליעוץ גנטי.

אורכו הממוצע של חבל הטבור בלידה הינו 55 סנטימטר, ולאחר הלידה המיילדת שמה קליפס מפלסטיק על חבל הטבור במרחק של כמה סנטימטרים מגופו של הילוד וחותכת את חבל הטבור מעל הקליפס.

הטבור - תמונה מספר 1

רוב התינוקות יוצאים מבית החולים בדומה לתמונה מספר 1 עם מה שנקרא גדם חבל הטבור.

לעתים מוסר הקליפס בגיל מספר ימים ואז הטבור יראה כך:

מתי נופל גדם חבל הטבור?

הממוצע הוא גיל שבועיים, אם כי מותר גם כמה ימים טובים לפני או אחרי.

איחור משמעותי בנשירת הגדם (מעל חודש ימים אחרי הלידה) קשור בזיהומים ובבעיות במערכת החיסון. נדיר.

מדוע צריך לטפל באופן מיוחד ב טבור התינוק?

היות והטבור והאזור סביבו הינם אזורים פתוחים והיות ומדובר ברקמה העוברת נמק, אזי זהו מקום מאוד נוח לחיידקים לשגשג בו ולגרום לזיהום.

כיצד מטפלים בטבור בתינוק?

כל עוד לא נשר גדם הטבור, וגם מספר ימים אחרי נשירתו יש לחטא את האזור באלכוהול 70% / כלורהקסידין בעת החתלה של הילוד, מספר פעמים ביום (כ-4 פעמים ביום).

שיטות הניקוי מגוונות, אציע שתי שיטות שיכולות להשלים אחת את השנייה:

לעדינים – טבילת קיסם אוזניים (לא משומש…) באלכוהול 70%/ כלורהקסידין ונגיעות של הקיסם הרטוב באזור הטבור.

פחות עדינים – שפיכה ישירה של אלכוהול בכמות בינונית לאזור הטבור וניקוי והספגה עם פד בהמשך.

ניתן לשלב לפי הצורך בין שתי השיטות.

יש לשים לב, שניתן וצריך לגעת בעדינות בגדם, להזיז אותו ולטבול הקיסם (או לשפוך האלכוהול) בכל אזור הטבור. הפעולה אינה כואבת לילד.

שכיח לראות באזור זה, על הקיסם או בלי קשר, הפרשות לרבות הפרשות דמיות. לא לדאוג, זה כמו פצע בכל מקום אחר בגוף שקצת מדמם.

ניתן וצריך לרחוץ התינוק ללא קשר לסטטוס של גדם הטבור. אחרי האמבטיה יש לייבש בעדינות עורו של היילוד, גם באזור הטבור.

נגיעה של חלקו הקידמי העליון של החיתול באזור הטבור יכולה לגרום לתזוזה של הגדם ולפציעה קלה באוזר. נסו לחתל בצורה שבה החיכוך יהיה מינימלי.

למה חשוב לשים לב?

זיהומים – כאמור גדם הטבור והאזור משמשים כמצע נוח לשגשוג חיידקים שיכולים לעשות זיהום אזורי (אומפליטיס) או אף פולשני יותר (צלוליטיס ועוד). כיצד נזהה זיהום?

 

נוכחות אדמומיות באזור, נפיחות ורגישות, הפרשות צהובות סמיכות ומסריחות (חשוב להריח, טבור מסריח שווה טבור מזוהם שווה ביקור אצל רופא הילדים).  ראו דוגמא לטבור מזוהם בתמונה משמאל.

 

גם בטבורים שטופלו כראוי יכול להיגרם זיהום ובחשד לכזה יש לפנות להערכת רופא הילדים. 

רופא הילדים יבדוק ויחליט אם יש מקום להתערבות לרבות טיפול אנטיביוטי מקומי (יש להתאים אנטיביוטיקה שמכסה טווח רחב של חיידקים היכולים להימצא באזור זה) או לעתים טיפול מערכתי (אנטיביוטיקה דרך הפה או דרך הווריד).

גרנולומה – אזור בולט במרכז הטבור המופיע אחרי נשירת גדם הטבור.

שכיח באופן יחסי ומבטא תגובה דלקתית באזור זה. (ראו תמונות 5 ו-5).

הגרנולומה יכולה להיות רטובה/מפרישה והבעיה העיקרית בה היא אסתטית (בעיקר לטווח הארוך).

לפיכך הורים רבים מופנים לצריבה של הגרנולומה.

עם זאת, זיהוי מוקדם ונכון וטיפול מדויק יכולים להעלים אותה ולמנוע הצורך בהתערבות.

באם מזוהה על ידי ההורים בליטה שכזו אזי יש מקום לבדיקת רופא ילדים. הטיפול בשלב הראשוני הינו פשוט ויכול להיות הקפדה על חיטוי האזור באלכוהול.

בנוסף, ניתן לשקול שילוב של משחה אנטיביוטית נכונה (באזור יש חיידקים מכל הסוגים לרבות גרם חיוביים, גרם שליליים ואנאירוביים) ומשחה עם מעט סטרואידים.

אני ממליץ על החלפת משחה לסירוגין כל שלוש שעות ואחרי יממה או שתיים ניכרת הטבה ונסיגה של אותה גרנולומה.

מהו בקע טבורי?

חולשה וחוסר סגירה של הטבעת השרירית שמסביב לטבור.

הביטוי הוא ממצא רך הבולט בעיקר בעת בכי או שיעול.

שכיח בילדים והגודל משתנה מפחות מסנטימטר ועד מעל 5 סנטימטר.

רוב הבקעים הללו שמופיעים לפני גיל חצי שנה, נעלמים עד גיל שנה.

גם בקעים גדולים יותר יכולים להיסגר ספונטנית עד גיל 5 שנים.

בקעים גדולים, או כאלה שלא נסגרו עד גיל מספר שנים או שגורמים לסימפטומטיים, מומלץ שיבדקו על ידי כירורג מומחה ילדים לשקילת ניתוח סגירה.