4 סיבות טובות (ושכיחות) ל- אי שקט בתינוק

פרק שרציתי לכתוב מזה זמן רב, בנושא שאני מאוד אוהב לעסוק בו בפרקטיקה - אי שקט בתינוקות.

אני לא מדבר על התינוק שהתחיל לבכות לפני שעתיים או יומיים אלא על תינוקות, לרוב צעירים מגיל 4 חודשים, אשר לאורך תקופה (קשה לי לקבוע פרק זמן מוגדר, ודאי מעל 7-10 ימים) סובל מאי שקט, עצבנות יוצאת דופן או כאבים לא מוסברים.

אני אוהב את הנושא הזה, כי בסופו של דבר ביעוץ להורים בנושא אי שקט בתינוק, יש לרופא רק את האוזניים שלו (ללקיחת סיפור מחלה צלול מההורים), את הראש (לחשיבה), את הידיים (לבדיקה גופנית מדויקת) ואת התחת (לניסיון).

ברוב המקרים בדיקות מעבדה או הדמיה אלו או אחרות אינן נחוצות או אינן עוזרות.
שוב, מדגיש – תינוק צעיר מגיל 4 חודשים שנמצא באי שקט העובר את גבול הטעם הטוב לתקופה של ימים/שבועות ממושכים.

למטרת המיקוד, בפרק זה אכתוב על 4 אבחנות שכיחות (כל אחת באופן יחסי כמובן) בהקשר זה.

לגבי כל אחת מהאבחנות אציע דפוסים אופייניים שיקלו על ההורים לחשוד באבחנה מסוימת וכמובן גם פתרונות.

בסופו של הפרק אסכם בטבלה נקודות עיקריות שמתמצתות ההבדלים בהתיצגויות השונות של ארבעת המצבים הללו.

המטרה היא לתת להורים "ארגז כלים" שיעזור להם להגיע לרופא הילדים ויחד איתו להגיע לאבחנה נכונה, להתערב ולהקל.

אני אוהב את הנושא הזה, כי בסופו של דבר ביעוץ להורים בנושא אי שקט בתינוק, יש לרופא רק את האוזניים שלו (ללקיחת סיפור מחלה צלול מההורים), את הראש (לחשיבה), את הידיים (לבדיקה גופנית מדויקת) ואת התחת (לניסיון).

ברוב המקרים בדיקות מעבדה או הדמיה אלו או אחרות אינן נחוצות או אינן עוזרות.
שוב, מדגיש – תינוק צעיר מגיל 4 חודשים שנמצא באי שקט העובר את גבול הטעם הטוב לתקופה של ימים/שבועות ממושכים.

למטרת המיקוד, בפרק זה אכתוב על 4 אבחנות שכיחות (כל אחת באופן יחסי כמובן) בהקשר זה.

לגבי כל אחת מהאבחנות אציע דפוסים אופייניים שיקלו על ההורים לחשוד באבחנה מסוימת וכמובן גם פתרונות.

המטרה היא לתת להורים "ארגז כלים" שיעזור להם להגיע לרופא הילדים ויחד איתו להגיע לאבחנה נכונה, להתערב ולהקל.

מספר נקודות בסיסיות שארצה להדגיש בהקשר לתינוק באי שקט:

  • אי שקט ובכי הוא חלק בלתי נפרד מגידול תינוקות בריאים. התנהגות זו היא אחת הדרכים של התינוק לסמן להוריו שהוא זקוק למשהו. לכן, קשה לקבוע היכן עובר גבול הטעם הטוב בין אי שקט נורמלי לפתולוגי. הייתי ממליץ להורים לפנות להערכת רופא ילדים בכל אי שקט ממושך מעבר לסביר.
  • הורים/משפחות שאינם רגועים, לעולם לא יכולים לצפות לתינוק רגוע. דווקא התינוק שנמצא באי שקט, זקוק (מעבר לאבחון וטיפול נכון כתלות במצב) להורים רגועים ומכילים, לסדר יום קבוע ולא למשפחה מלחיצה ולוחצת. קל להגיד, קשה לעשות, אני יודע.
  • לעתים, אין רק אבחנה אחת בתינוק ואחוז מסוים מהתינוקות סובלים משתי בעיות. בנוסף, אני ממליץ להורים לסיים ולקרוא על ארבעת המצבים ולהבין ההבדלים ביניהם לפני שקופצים ומחליטים שהתינוק שלהם סובל ממצב רפואי זה או אחר.
  • אלו ארבע אבחנות שכיחות לטעמי, אבל אין אינן היחידות ברפואת ילדים. אנא ספרו לרופא הילדים שלכם את סיפור המחלה המלא ותנו לו להחליט יחד אתכם מה האבחנה הנכונה, זאת גם על מנת שלא תתפספס אבחנה חשובה אחרת.

אלו לטעמי ארבע האבחנות השכיחות ביותר בתינוקות אלה:

גזים

מה כבר אני יכול לחדש בגזים (שם נרדף – קוליק)? ולמה התחלתי דווקא באבחנה בנאלית ומעצבנת זו?

ובכן, זוהי הסיבה השכיחה ביותר לאי שקט בתינוקות ויש לי דברים כל כך מוגדרים להגיד על המצב הזה, שהיה בלתי אפשרי להתחיל באחד משלושת המצבים האחרים.

על פי ספרי הלימוד ברפואת ילדים, שכיחות כאבי בטן ממקור זה הינה כ-20% מהתינוקות. אבל בחיים האמיתיים אני כמעט ולא מכיר תינוקות שלא סבלו מגזים בצורה זו או אחרת. הסיבה לקוליק פשוט לא ידועה ואין הבדל בין תינוקות יונקים לכאלה הניזונים מפורמולה.

באשר להגדרה, מצאתי שתי הגדרות יפות בספרות המקצועית:

הגדרה פרקטית על פי חוק ה-3 – תינוק בריא ומשגשג, אירועים שמתחילים בשבוע 2-3 לחיים, נמשכים לפחות 3 שעות ביום, לפחות 3 ימים בשבוע, לפחות ל-3 שבועות וחולף ללא טיפול עד גיל 3-4 חודשים.

הגדרה מדעית יותר – תינוק שממלא את שלושת הקריטריונים הבאים:

  • איך? אירועים חוזרים של אי שקט הכוללים בכי, ללא כל סיבה ברורה. נמשכים מעל 3 שעות ביום, לפחות 3 ימים בשבוע.
  • מתי? התחיל לפני גיל 5 חודשים.
  • מי? תינוק בריא שעולה היטב במשקל, ללא חום או מצב רפואי פתולוגי אחר ברקע.

פרקטית מבחינה קלינית מדובר בתינוקות, לרוב החל מגיל מספר שבועות (אבל בהחלט יכול להתחיל יותר מוקדם), שנמצאים באי שקט ולעתים בוכים למשך דקות ארוכות או שעות.  

רוב ההורים יודעים לכוון הרופא לכיוון הבטן כמקור לאי הנוחות של הילד.

הסימפטומים מגיעים לשיאם בגיל 6 שבועות על פי ספרי הרפואה. בפועל לא כל התינוקות קראו את ספרי הלימוד…

בצורה אופיינית רוב המשפחות מדווחות על החמרה באי השקט בשעות הערב או הלילה המוקדמות.

והכי חשוב, על מנת לא לפספס אבחנה חשובה אחרת – מדובר בתינוק שעולה היטב במשקל, משיג את אבני הדרך ההתפתחותיות, בדיקתו הגופנית תקינה ואין ברקע חשד למחלה או מצב רפואי אחר (במובן מסוים זוהי אבחנה על דרך השלילה).

כאבי בטן אלה גורמים לאי נוחות רבה לתינוק ולמשפחתו, אובדן שעות שינה, רוגז ותסכול.

בהרבה מהמשפחות נעשים ניסיונות להחלפת תזונה, מה שלרוב רק מכניס את המשפחה "לסחרור" נוסף.

חלק מההורים מדווחים על הקלה על ידי מגע; בעזרת הרמה של התינוק והצמדתו לאחד ההורים או על ידי עיסוי עדין של הבטן (בכיוון השעון). לעתים נענוע או נסיעה בעגלה/באוטו מקלים על אי הנוחות.

טיפול – אני מצטער אבל למעט אשרור האבחנה והרגעה, אין טיפול אמיתי המכוון להקלת הסימפטומים של התינוק הסובל.

תפקידו של רופא הילדים בטיפול במצב זה הוא הרגעת את ההורים בעזרת אבחון נכון, הסבר על המצב ובעיקר מתן דגש על היותו של המצב בר חלוף ולא מסוכן.

סדר יום קבוע לתינוק ולמשפחה יכולים לעזור בהקשר זה.

הורים שמסוגלים לצאת ערב אחד בשבוע, להתנתק מכאבי הבטן המתסכלים הללו, יגלו שכשהם חוזרים הם יותר רגועים ומכילים.

מה לא עוזר לקוליק בתינוקות? כמעט כל מה שניסינו (אתם ואני).

החלפת פורמולה – לרוב אינה עוזרת (אלא אם מסתתרת ברקע אבחנה אחרת), אם כי רוב ההורים (למעט הורים לתינוקות הניזונים מהנקה בלבד) ימצאו עצמם שוקלים לעבור (או שכבר עברו) לפורמולה אחרת. החלפת פורמולה נותנת תחושה שמשהו נעשה בניסיון לענות על המצוקה של התינוק ("מטאטא חדש זה מטאטא טוב"), אבל לרוב זה לא באמת עוזר. חברות המיצרות מזון לתינוקות ממציאות חדשות לבקרים פורמולות מיוחדות עם שמות נוצצים, דלות לקטוז או כל מיני שטיקים אחרים. אבל מחקרית (ולטעמי גם בעולם האמיתי, הלא מחקרי) שינוי פורמולה לא עוזר למעט במקרים נקודתיים ומאוד ספציפיים.

פרוביוטיקה – ישנו זן מסוים של חיידקים פרוביוטים שהוכח כעוזר מעט בתינוקות יונקים. הזן הזה לא נמצא בשימוש בארץ וכל המוצרים הפרוביוטים שנמכרים בהקשר זה למטרת הקלה על גזים בתינוקות הם למטרת ביזנס בלבד, ללא כל עדות מחקרית או קלינית ליעילות ממשית. האם יכול להיגרם נזק מפרוביוטיקה? לרוב לא, למעט נושא העלות הכספית.

משככי כאב – אני תמיד מתפלא כמה רגשות אשם יש להורים לפני שנותנים לתינוק פראצטמול באבחנה זו. אז זה המקום להגיד בפה מלא – זה הגיוני לתת, זה מותר לתת והמון הורים נותנים. לא צריך להתחיל לתת לתינוק פראצטמול באופן רציף, אבל בימים (לרוב לילות) קשים אפשר בהחלט לתת ואז לנסות לנוח כי זה לרוב עוזר למשך זמן קצר.

תרופות להקלה על גזים בתינוקות – שוב, שום דבר לא באמת עוזר לטווח הבינוני או הארוך. נכון, ברוב "התרופות" הללו, שנמכרות בלי מרשם יש סוכר וזה מרגיע מעט את התינוק למשך מספר דקות, אבל שום דבר לא באמת משנה מהלך כאבי הבטן הללו.

הכי קשה כרופא לעמוד מול משפחה שמחפשת פתרונות לתינוק סובל ולהגיד "אין מה לעשות".

אבל המסר העיקרי להורים "והטיפול" הכי נכון במצב זה הוא הרגעה של ה-set up המשפחתי על מנת לצלוח ארבעת החודשים הקשים הללו.

התינוק הרעב

לא אבחנה שכיחה אבל כזו שקל באופן יחסי (ברוב המקרים) לגלות אותה והטיפול או ההתערבות בה פשוטים. בנוסף, שיפור יכול להיות מורגש כמעט מיידית ומעניק הרבה סיפוק (להורים ולמטפל).

קודם כל ראוי לשים הדברים בפרופורציה לכל מי שנע באי נוחות כשקרא את הכותרת "התינוק הרעב".

לא מדובר על תינוק רעב, צמוק, מיובש ומסכן. מדובר פשוט על תינוק שיכול וצריך היה לאכול יותר ממה שמקבל בפועל ולכן סובל מאי שקט עם דפוסים אופייניים.

אני רואה בקטגוריה זו שתי אוכלוסיות של תינוקות:

תינוקות הניזונים מהנקה – לכולנו ברור שאי אפשר להעריך במדויק כמה חלב מקבל התינוק בהנקה ישירה (שלא בשאיבה ודרך בקבוק). לעתים התינוק לא מקבל כל צרכיו בהנקה וסובל מאי שקט בשל כך.

תינוקות הניזונים מבקבוק – מדובר בתינוקות המקבלים חלב שאוב או פורמולה בכמות מדודה בבקבוק אבל הכמות אינה מספיקה להם. לרוב יהיה מדובר בתינוקות שמסיימים עד תום את כל הכמות שקיבלו ברוב הארוחות במהלך היום. לרוב, ההורים מכינים את הכמות המדודה (שבדיעבד אינה מספקת) על פי הנחיות או המלצות שקיבלו בחוגים שונים (מחלקת תינוקות, טיפת חלב, חברים/משפחה, לא באמת משנה). עם זאת, לתפיסתי, תינוק (בכל גיל, גם שלושה ימים אחרי לידה)  צריך להשאיר כמות מסוימת של חלב בבקבוק, לפחות ברוב הארוחות. אם התינוק מסיים את כל הכמות במספר ארוחות עוקבות, ומפתח אי שקט לפני הארוחה הבאה, אזי יש להגדיל הכמות בארוחה הבאה. ניתן כמובן לחשב כמה בערך צריך לאכול תינוק ביום או בארוחה (150 מיליליטר/סיסי ליום לכל קילוגרם משקל גוף, לא לשכוח לחלק הכמות הזו למספר הארוחות ביום). זהו נתון שטוב ללמד איתו סטודנטים בפקולטה, אבל בחיים אין מספר מוגדר שנכון לכל התינוקות (גם אלו ששוקלים אותו דבר ובני אותו גיל).

מהו הדפוס האופייני במקרים אלה?

רוב התינוקות שהינם באי שקט בגלל "רעב" מספרים סיפור של אי שקט שמוקל אחרי ארוחה אבל מתחיל כשעתיים אחריה. ביונקים לעתים הרמז הוא העובדה שהתינוק תלוי על הציצי לא מעט זמן, ואוכל כל שעה או שעתיים. באלו שמוזנים מבקבוק ברוב המקרים אשמע שהם מקבלים כמויות "עגולות" של פורמולה (60, 120 וכדומה) בכל ארוחה וכמעט תמיד מסיימים כל הבקבוק. ופה ושם כאשר צדיק מבני הבית (לרוב סבתא מנוסה) נתנו להם יותר, הם שלקו גם את הכמות הנוספת וקצת נרגעו. באשר לקצב העלייה במשקל אזי היה יפה אם הייתי יכול להגיד שהוא לא מספק בכל המקרים ושזהו רמז חשוב למצב זה, אבל זה לא תמיד כך. ישנם תינוקות שעולים לא רע בעקומות המשקל אבל עדיין באי שקט כי היו יכולים ליהנות מכמות חלב אם/פורמולה בכמות גדולה יותר.

איך פותרים מצב זה? תפקידו של רופא הילדים הוא לשדר להורים שלא קרתה שום קטסטרופה ושהתינוק לא נפגע חס וחלילה. הורים שבסופו של יום זו האבחנה אצל התינוק שלהם מכים על חטא ויכולים להיות מתוסכלים. אבל המצב הזה יכול לקרות לכולם, בפרט כשמקבלים עצה לא טובה. ברוב רובם של המקרים נזק לא נגרם, והתינוקות הללו משיגים מאוד מהר חזרה את עקומות המשקל שלהם ומסתדרים יפה מאוד בהתערבות נכונה.

אם התינוק יונק אפשר לבצע מספר התערבויות על מנת להגיע לאבחנה ולטפל, ביניהן:

  • ניתן לבקש מהאם לשאוב ולתת חלק מן הארוחות בבקבוק שאוב. בשאיבה יש יתרון והוא שאנו יכולים לדעת כמה בדיוק חלב היה בשד. כמובן שזה לא מחקה הנקה באופן מושלם אבל אפשר להבין שאם בשאיבה הייתה כמות של 40 סיסי לדוגמא, אז זו לא כמות שמספיקה לארוחה מוצלחת.
  • שילוב הנקה והזנה בבקבוק (חלב שאוב או פורמולה). שתי אופציות:
  1. תוספת אחרי כל הנקה – בתום כל הנקה (או רוב ההנקות) ניתן להוסיף בקבוק עם כמות רצויה של חלב שאוב (במידה ויש) או פורמולה. אם התינוק בתום הנקה לוקח תוספת יפה של חלב בבקבוק אפשר להבין, שוב, שהיה יכול לקבל יותר. אין לי תשובה מדויקת מה זה כמות יפה אחרי הנקה. גם 30 סיסי תוספת, שבע פעמים ביום יכולה לעשות את ההבדל מבחינת עליה מספקת במשקל וסיפוק הצרכים של התינוק.
  2. שילוב של בקבוק (שאוב או פורמולה) פעם או פעמיים ביום. זהו גם פתרון נחמד לאימהות מניקות מכיוון שיכולות "להתמלא" יותר עד הארוחה הבאה, או שבן הזוג יכול להשתלב בהאכלה של הילד (יש משפחות על הנקה בלעדית בהם הבעל אחראי על מתן בקבוק פעם ביום לתינוק, על כל היתרונות של ההאכלה שכזו).

אם התינוק אינו יונק אפשר פשוט להוסיף לבקבוק 30 סיסי נוספים כל ארוחה ולראות אם התינוק שולק את כל הבקבוק או משאיר. אם גמר ה-30 סיסי הנוספים אזי ניתן בארוחה הבאה להוסיף עוד.

חשוב להגיד שלעתים כאשר נותנים לתינוק לאכול בארוחה כמה שהוא רוצה, כמות הפורמולה היומית שהוא יקבל לא תעלה בצורה משמעותית. התינוק לדוגמא יאכל יותר בארוחה נתונה אבל אז יפתח מרווח זמן ארוך יותר עד הארוחה הבאה. אני מוצא בפתיחת מרווחים בין ארוחות יתרון.

אחת מהשאלות התכופות שאני נשאל בנושא זה הינה האם אין חשש מהאכלה ביתר לתינוק. אני חייב להגיד שהשימוש במושג הזה הרבה יותר רווח מהאבחון שלו. לא שכיח כלל לראות משפחות שבהן התינוק סובל מהאכלה ביתר. האכלה ביתר היא מצב פתולוגי ביותר בו ההורים (לרוב האם, סורי) מאכילות בצורה מתמשכת ויוצאת דופן את התינוק עד שכמעט משפריץ לו חלב מהאוזניים. האכלה ביתר מתאפיינת בהאכלות תכופות בכמויות גדולות, האכלות בשינה, דחיפה של בקבוק כמעט בכוח לתינוק שלא רעב –  אלו לא מקרים שכיחים ברפואת ילדים.

ביקורת אחרת שאני שומע היא בהקשר למנגנון השובע של ילדים והעובדה שכשאנחנו נותנים להם לאכול כמה שהם רוצים אז הם בעתיד יהפכו להיות גרגרנים. אני לא מכיר אף עבודה שקושרת מתן כמות מספקת של חלב לתינוק לגרגרנות והרגלי אכילה לא נכונים בגיל המבוגר. אולי ההפך הוא הנכון. כמובן, שאין צורך להאכיל תינוקות כל שעה וחצי ואין צורך להאכיל תינוק שלא רוצה לאכול, אבל לא לכך כיוונתי.

רגישות לחלבון חלב פרה

זהו מצב רפואי שקורה בשכיחות של 2-7.5% מהתינוקות, וגם כאן, אבחון נכון ובהמשך טיפול וליווי נכון, יכולים לחסוך לתינוק ולמשפחתו אי נעימות ואף סבל רב.

מדובר על רגישות של התינוק לחלבון החלב שמקבל בפורמולה. קורה בתינוקות שמקבלים פורמולה חלבית רגילה (גם סויה, נסביר בהמשך) בשכיחות שצוינה. תמונה דומה, לרוב קלה יותר, יכולה להתרחש גם בתינוק שניזון בהנקה בלעדית (שכיחות המוערכת ב-0.5%).

המילה רגישות מתארת נכונה את המצב הרפואי הזה, יותר מהמילה אלרגיה. נכון שישנם מקרים של אלרגיה חמורה לחלבון זה שיכולים לבוא לידי ביטוי עם סימפטומים סוערים יותר לרבות פריחה, הקאות ושלשולים בכמות משמעותית. אבל כפי שהדגשתי בתחילת הפרק אלו לא התינוקות עם אי השקט שאני מכוון אליהם במסמך זה.

הקליניקה משתנה בעוצמתה, ממקרים קלים של כאבי בטן, אי שקט ויציאות ריריות פה ושם ועד בטן תפוחה ורגישה, תינוק שאינו עולה טוב במשקל וסובל מיציאות ריריות או דמיות.

פתח סוגריים – יציאות שלשוליות יכולות להיות מימיות, ריריות או דמיות. שתי האחרונות מעידות על דלקת במעיים שלרוב נגרמת בילדים גדולים בשל הימצאות חיידק בצואה. בתינוקות קטנים שכיחות זיהום חיידקי אינה גבוהה ורוב המקרים של שלשול רירי/דמי נגרמים בשל רגישות לחלבון חלב פרה. נוכחתי לדעת במהלך השנים שגם הורים מנוסים לא תמיד יודעים לזהות מה זה שלשול רירי, אז ברשותכם, למי שאינו עדין, מצרף 3 תמונות של שלשול רירי. הימצאות יציאות כאלה בתינוק מעידה, שוב, על דלקת במעיים ומחייבת יעוץ רפואי. סגור סוגריים.

לחצו לצפייה בתמונות שלשול רירי
לסגירה

         

הרופא המנוסה יאבחן נכונה מצב זה על ידי לקיחת סיפור המחלה, גם בעזרת תמונות של היציאות שההורים יכולים לספק (תמונה אחת של יציאה רירית שווה אלף מילים). בהמשך ייעזר רופא הילדים בבדיקה גופנית בדגש על בדיקת הבטן – שהרבה פעמים במצב זה היא תפוחה ומעט רגישה. אין אבחנה מעבדתית טובה של מצב רפואי זה, לרבות מבחני אלרגיה ולכן האבחנה הינה אבחנה קלינית.

גיל ההופעה משתנה מכיוון שלעתים מדובר בעניין כמותי. רוצה לומר שעל כמות פורמולה מסוימת התינוק מסתדר אבל כשעולים בכמות בגיל מסוים (או לעתים אחרי ירידה בכמות ההנקה ועליה בכמות הפורמולה) הקליניקה מופיעה.

מעניין לציין שרגישות זו קורה לעתים לא שכיחות גם בתינוקות יונקים בלבד שלא נחשפים לפורמולה. האם מדובר בחלבונים בחלב האם שדומים לחלבון חלב הפרה או על חלבון חלב הפרה שעובר בחלב האם? נושא לוויכוח. לרוב מומלץ במקרים כאלה על ניסיון של הפחתת בכמות חלבון החלב בתזונת האם המניקה, דהיינו פחות חלב ניגר. אבל ברוב המקרים אין המלצה גורפת להפסקה מוחלטת של מוצרי החלב לאם. יש לשקול מתן תוספת של סידן וויטמין D לאם שצריכת החלב שלה נמוכה למשך זמן.

מבחינת טיפול – שינוי הרכב הפורמולה להרכב של חלבון מפורק (למחצה או לגמרי) מביא להקלה ברוב המקרים. ההקלה לרוב מתרחשת תוך ימים ספורים במקרים הפשוטים אבל יכולה לקחת גם פרק זמן ממושך יותר של מספר שבועות. שינוי לפורמולה צמחית אינו מומלץ מכיוון שישנה רגישות צולבת באחוזים נכבדים בין רגישות חלבון חלב פרה לחלבון סויה.

החלטה על חזרה לפורמולה מבוססת חלבון חלב פרה כמו גם חשיפה בהמשך למוצרי חלב תילקח על ידי הרופא המטפל על בסיס כל  מקרה ומקרה בנפרד.

במקרים שבהם אין הטבה ביציאות הריריות אחרי שינוי לפורמולה מפורקת, יש מקום לשקילת הרחבת בירור לרבות יעוץ מומחה גסטרו ילדים.

רפלוקס

לטעמי חייבים מילה על הגדרות על מנת לאפיין המצב יותר טוב.

רפלוקס (בעברית נקרא גם החזר קיבתי-וישטי, באנגלית – Gastroesophageal Reflux או בקיצור GER), מוגדר כמעבר/חזרה של תוכן קיבה לושט. רפלוקס קורה בצורה פיזיולוגית תקינה בכל יום ובכל הילודים. לעתים עם פליטה (רגורגיטציה) ולעתים לא. שוב, זהו מצב תקין שקורה בכל התינוקות.

מחלת רפלוקס (או מחלת ההחזר הקיבתי-וישטי, ובאנגלית -Gastroesophageal Reflux Disease, או GERD), מוגדרת כאשר הרפלוקס גורם לבעיה רפואית לרבות כאב (למעשה צרבת), אי עליה מספקת במשקל (בשל העובדה שחלק מהכלכלה שהתינוק אוכל נפלטת החוצה) או סימפטומים נשימתיים (עקב זליגה של תוכן קיבה לריאות). 

המושג רפלוקס סמוי הוא מושג רווח בין הורים ומטפלים בהקשר למצב זה.

על פי ספרי הלימוד, רפלוקס שכיח בחודשים הראשונים לחיים, מגיע לשיאו סביב גיל 4 חודשים ומסתדר עד גיל שנה. בחיים האמיתיים רפלוקס שכיח יותר עד גיל 4 חודשים, ואחרי גיל זה יש ירידה בשכיחות. רוב הילדים שסובלים מרפלוקס (עם או בלי פליטות) הם חמודים, בריאים וללא כל פתולוגיה. באנגלית נקראת happy spitters, קשה לתרגם לעברית, אולי "יורקים שמחים"…

אבל כאשר תוכן קיבה, לרוב חומצי, עולה לושט יכולה להיגרם אי נעימות לתינוק.

הסימפטומים במחלת הרפלוקס הם בכי ואי שקט, בעיקר בתחילת ארוחה. בנוסף הימנעות וסירוב לאכול. בעת האכלה יכולות להיות תנועות על שם סנדיפר הכוללות הקשתה של הגב וסיבוב הראש לצד אחד. אי עליה מספקת במשקל יכולה להופיע בהמשך. הורים רבים מדווחים ששומעים או מרגישים שאוכל עולה לילד במערכת העיכול, גם אם אין פליטה בסופו של דבר. התינוקות לרוב רעבים, בהתחלה לפחות מתנפלים על השד או על הבקבוק אבל פשוט לא מסוגלים להמשיך או לסיים ארוחה. בהמשך יכולה להגיע ההימנעות מאכילה ואברסיה (סלידה) מהשד/בקבוק.

חשוב להדגיש, שלא כל התינוקות הסובלים מצרבת בשל מחלת רפלוקס (טוב, אני גם אקרא לזה רפלוקס סמוי) הינם פלטנים. בחלק מהמקרים יש פליטות ובחלק מהמקרים לא.

הטיפול אינו פשוט.

הסמכה של האוכל או מעבר לכלכלה אנטי רפלוקס לא בהכרח עוזרת, כי לא דווקא מדובר על אוכל שעולה אלא על חומציות קיבה. פורמולות אלה יכולות לעזור לרפלוקס (פליטות), אבל לרוב לא עוזרת למחלת רפלוקס (צרבת לצורך העניין).

במקרים קלים ניתן לעשות ניסיון לשיפור טכניקות האכלה או לנסות למצוא כמויות ותכיפות האכלה שגורמות לפחות אי שקט בתינוק.  

במקרים של חשד למחלת הרפלוקס יש מקום להערכה של רופא הילדים, מצד אחד לשלילת מחלות/מצבים רפואיים אחרים עם סימפטומים דומים ומצד שני שקילת טיפול תרופתי המכוון להורדת חומציות הקיבה. מניסיוני האישי, בתינוקות עם אבחנה נכונה של מחלת רפלוקס תרופות אלה יכולות לעזור תוך ימים ספורים ולשנות לטובה הכאב, כעסים והתסכול שנלווים למצב זה. אבל יתרונות הטיפול התרופתי צריכים להישקל אל מול תופעות לוואי.

אופי הכאבים

כאב הממוקד לבטן, החמרה בשעות פחות או יותר קבועות במהלך היום (לרוב ערב או לילה מוקדם)

גיל אופייני

מגיל 2-3 שבועות (יכול להתחיל בלידה) ועד גיל ממוצע של 4 חודשים

הנקה או פורמולה

שכיחות זהה

קשר לארוחות

אין קשר

פליטות

אין קשר

יציאות

הקלה מסוימת אחרי יציאה

קצב עליה במשקל

תקין

רמז קרדינלי בסיפור המחלה    

כאב אופייני, מיקום אופייני, שעות מסוימות. תינוק משגשג ושלילת מצבים אחרים

דרך התערבות

אשרור האבחנה והרגעה

אופי הכאבים

אי שקט כללי, לא ממוקד לבטן

גיל אופייני

יכול להתחיל בכל גיל (לרוב מלידה)

הנקה או פורמולה

יכול לקרות בשני המצבים, יותר בתינוקות יונקים

קשר לארוחות

נרגע עם הארוחה ומתחדש פרק זמן אחריה

פליטות

אין קשר

יציאות

אין קשר

קצב עליה במשקל

במקרים הברורים אינו מספק, לעתים תקין

רמז קרדינלי בסיפור המחלה    

הנקה בלעדית תכופה או כמות מדודה בבקבוקים כאשר התינוק גומר עד תום את הבקבוק ברוב הארוחות

דרך התערבות

מתן כמויות גדולות יותר של אוכל, הטבה מיידית

אופי הכאבים

כאב הממוקד לבטן

גיל אופייני

לרוב מגיל התחלת בקבוקים

הנקה או פורמולה

לרוב במקבלי בקבוק

קשר לארוחות

אין קשר

פליטות

אין קשר

יציאות

ריריות או דמיות

קצב עליה במשקל

תקין או ירוד

רמז קרדינלי בסיפור המחלה    

כאבי בטן, יציאות ריריות או דמיות

דרך התערבות

שינוי פורמולה

אופי הכאבים

כאב ואי שקט כללי שאינו ממוקד לבטן, הימנעות מאכילה

גיל אופייני

יכול להתחיל בכל גיל

הנקה או פורמולה

שכיחות זהה

קשר לארוחות

כאב מוחמר עם הארוחה או מיד אחריה

פליטות

עם או בלי

יציאות

אין קשר

קצב עליה במשקל

תקין או ירוד

רמז קרדינלי בסיפור המחלה   

כאב בתחילת הארוחה

דרך התערבות

התנהגותי ושקילת סותרי חומצה