29/08/2020

מחנות בני נוער בארצות הברית – איך עושים את זה נכון בתקופת הקורונה?

החיים חייבים להימשך. נכון? וכסף מגלגל את העולם. גם נכון?

אם כך, כל "תעשייה" צריכה למצוא את הדרך להתקיים בצד הקורונה.

מחנות קיץ (Overnight capms) בארצות הברית הם תעשייה שמגלגלת 26 ביליון דולר בשנה, מעסיקה מעל מליון וחצי עובדים "ומארחת" במחנות אלה כ-26 מליון ילדים כל שנה.

אז איך עושים את זה נכון בתקופת הקורונה? והאם בכלל זה אפשרי?

במאמר זה, שפורסם בדוח התחלואה והתמותה שמפרסם תכופות המרכז האמריקאי לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) נסקר הניסיון של 4 מחנות קיץ שונים שכאלה במדינת מיין שבארצות הברית.

 

אלו הדרכים שבהם הצליחו המחנות השונים הללו להתמודד עם אתגר הקורונה ולהמשיך לעבוד, להתקיים ולתת שירות למרות הקורונה.

1022 נוכחים בארבעת המחנות מ-41 מדינות בארצות הברית ועוד 6 מדינות מחוץ לארצות הברית.

האם זה משהו שאפשרי רק בארצות הברית או שאפשר ללמוד ממנו משהו לגבינו? תשפטו בעצמכם.

CAMPING

לפני המחנה:

כל בני הנוער הונחו להיות בבידוד רק עם בני משפחתם בתקופה של 10-14 יום לפני ההגעה למחנה (בהנחה שההורים אינם עובדים חיוניים). הילדים הגיעו למחנה מכל המדינות בארצות הברית (ומחוץ לארצות הברית) כאשר דרך ההגעה המועדפת למחנה הייתה באוטו המשפחתי אבל מי שהגיע בדרך אחרת (אוטובוס, טיסה ועוד) הונחה לשמור על כללי הריחוק החברתי בדרך. 

כל המשתתפים במחנה הונחו לבצע בדיקת לקורונה (בשיטת PCR) בממוצע 5-7 ימים לפני ההגעה למחנה. בסקירה זו נמצאו 4 ילדים שהיו אסימפטומטיים והם הגיעו כמובן למחנה אחרי שסיימו את תקופת הבידוד.

אחרי ההגעה למחנה:

בשבועיים הראשונים של כל המחנות כל הנוכחים הונחו להיות בקבוצות קטנות באופן יחסי שהיו מבודדות אחת מהשניה. אחרי שבוע כולם נבדקו מחדש בבדיקת PCR. בסקירה חוזרת זו נמצאו 3 ילדים שהיו אסימפטומטיים והם נשלחו לבידוד כמו גם המגעים שלהם.

במהלך השהיה במחנה נשמרו ההנחיות הבאות:

סקירת סימפטומים כולל מדידת חום פעמיים ביום לכל הנוכחים. כ-12 משתתפים דיווחו על סימפטומים שיכולים להתאים להדבקה בקורונה במהלך השהות במחנה. הם וכל הקבוצה שלהם נכנסו לבידוד עד תשובת בדיקת PCR נוספת, שהייתה שלילית בכל המקרים.

שמירה על הגיינה וחיטוי כולל לדוגמה ציוד ספורט שעובר מיד ליד. 

שימוש במסכות.

ניסיון לערוך את רוב הפעילויות בחוץ ולא באזורים סגורים.

ארוחות בקבוצות ולא לכלל הילדים גם יחד. 

שמירה על קיבוץ של הילדים לקבוצות קבועות שמנו 5-44 ילדים, כתלות בגילאים.

המדריכים, כמו גם כל בני הנוער, לא עזבו את המחנה. 

הכי חשוב, לא נמצאו עוד חיוביים (מעבר ל-4 שנמצאו לפני המחנה וה-3 בתחילת המחנה). דהיינו, גם לא נמצאו מקרים של העברה משנית בתוך המחנה.

אז מדוע בחרתי להביא את המאמר הזה לפניכם, בתקופה שבה הקורונה כבר המאיסה את עצמה על כולנו?

מכיוון שזו דוגמה לאיך אפשר לנהל עסק/תעשייה נכון בתקופת הקורונה. עם הרבה חשיבה והשקעה לרבות השקעה כלכלית אדירה.

האם זה משהו שבכלל אפשר לדמיין שיכול לקרות גם במדינת ישראל? אני חושב שבמידה מסוימת כן עם הרבה מכשולים בדרך. 

צריך ללמוד מניסיון של אחרים, לחשוב בלי לקצר פינות ובמקביל נדרשת כמובן גישה למשאבים (בדיקת PCR לדוגמה).

בכל מקרה הלקח הוא שגלגל החיים נמשך, עם אדפטציות של כל ארגון וארגון לתקופה הנוכחית.