מִיּוֹם אָבִיב בָּהִיר וְצַח אוֹתְךָ אֲנִי זוֹכֵר
וּכְבָר מֵאָז הֵיטֵב יָדַעְתִּי שֶׁלֹּא אֲוַתֵּר
כִּי לִי הָיִית בְּבַת עֵינִי בְּכָל יוֹם וְכָל לֵיל
הָיִיתָ לִי כְּמַלְאָךְ הָאֵל מִתּוֹךְ הָעֲרָפֶל.

רָצִיתִי לְבַקֵּשׁ יָדְךָ רָצִיתִי לְךָ לוֹמַר
סוֹד אָהֲבָה שֶׁבִּלְבָבִי שָׁמוּר מִכָּל מִשְׁמָר
רָצִיתִי לְךָ לוֹמַר אָהַבְתִּי אָהַבְתִּי וְנִגְמָר
אַךְ לֹא הֵעַזְתִּי גַּם כְּשֶׁהָיָה כְּבָר מְאֻחָר.

אֶת עוֹלְמֵי עִם שַׁחַר אֶת לִי כָּל הַיּוֹם
אֶת עוֹלְמֵי בְּלַיְלָה אֶת הַחֲלוֹם
אֶת בִּדְמֵי בְּרוּחִי וּלְבָבִי
אֶת הַנִּיחוֹחַ הַמָּתוֹק הַפֶּרַח בְּגַנִּי.

מֵאָז הָלַכְתָּ יוֹמִי קוֹדֵר אָרֹךְ וּמְשַׁעְמֵם
לַשָּׁוְא רוֹצֶה אֲנִי לִשְׁכֹּחַ וּלְהִתְעַלֵּם
חִזְרִי מַהֵר כִּי בִּלְעָדַיִךְ עוֹלָמִי שׁוֹמֵם
נָדַמּוּ מֵיתָרֵי קוֹלִי וְכִנּוֹרִי דּוֹמֵם.

אֶת עוֹלָמִי…