וכשהשמש נִמְחַקְתָּ בַּשָּׁמַיִם
וְהַלֵּב מְטַפְטֵף לִי דָּרַך הָעֵינַיִם הַחוּמוֹת
אָז אֲנִי זוֹכֵר שֶׁיֵּשׁ יָדַיִם שֶׁרוֹצוֹת אוֹתִי קָרוֹב
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזָּכִיתִי לֶאֱהֹב

וּכְשֶׁהָרֵוַח אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם
הִיא מְפַזֶּרֶת עֲנָפִים קְטַנִּים וּבֵינְתַיִם זֶה נָעִים
אָז אֲנִי זוֹכֵר שֶׁיֵּשׁ עֵינַיִם שֶׁרוֹאוֹת אוֹתִי קָרוֹב
וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזָּכִיתִי לֶאֱהֹב
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזָּכִיתִי לֶאֱהֹב

וכשהשמש יוֹצֵאת מֵעַל הַמַּיִם
וּמַתְחִיל עוֹד יוֹם אָפֹר וּבֵינְתַיִם אֵין סִבָּה
אָז אֲנִי זוֹכֵר שֶׁיֵּשׁ שְׂפָתַיִם שֶׁרוֹצוֹת אוֹתִי קָרוֹב
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזָּכִיתִי לֶאֱהֹב
אֲנִי זוֹכֵר שֶׁיֵּשׁ שְׂפָתַיִם שֶׁרוֹצוֹת אוֹתִי קָרוֹב
וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזָּכִיתִי לֶאֱהֹב