לפני שאתם הורגים אותי, אני יודע שדוקטור ליכטיג בר זוהר אינו מומחה לרפואה אלא דוקטור למחול. ידוע.

אבל דוקטור זה דוקטור ואני פשוט חושב שהמערכון "הסיידים" שכתב יוסף הייבלום לתוכנית השניה של הגשש בשנת 1966 הוא אחת הדוגמאות היפות לשימוש הנהדר שעושה הגשש במתח שבין העברית הספרותית לזו המדוברת.

דוקטור ליכטיג בר־זוהר (שייקה): אני כבר מחכה לך זה למעלה משעתיים וחצי, אך לשווא, ואני מנסה לגייס את כל כוח המחשבה שלי כדי לדעת מה יכולה הייתה להיות הסיבה שכה בוששת.

הסייד (פולי): שלום.

ליכטיג: לאן אתה הולך, אדוני?

הסייד: אתה קלקלת לי את המצב־רוח. ואני בלי מצב רוח לא יכול לעבוד בצבע פלסטי. וחוץ מזה, אדוני, אני כבר שלושים שנה במקצוע, ולא קרה לי שבן אדם יגיד לי שאני בוששתי! תתבושש לך בעצמך ותתבייש.