השגות על המחקר:
א. ההגדרות של המחברים הסינים על חומרת המחלה מחמירות. יש לכאורה 8 נשים שהיו עם סטורציות נמוכות אבל אפילו לא טופלו בחמצן, האם זה מכניס אותן לקבוצת הקשות? האם אותה יולדת בודדת שניזקקה להעשרה בחמצן יכולה להיקרא קריטית? ברור שלא.
ב. העובדה, ודיינו את זה גם בעבודות אחרות שיצאו מסין, שהיה מקובל לעשות סיטי ריאות לכל המטופלים, ללא קשר לכמה הם חולים גורמת להערכה ביתר של חומרת המחלה. בשום מקום אחר בעולם ובשום מחלה אחרת לא מקובל לעשות בדיקת סיטי לאנשים שאין להם אינדקיציה לכך. זה מעבר לחשיפה לקרינה וכדומה. זה טוב למדע ולמחקר אבל פחות טוב לנשים המשתתפות במחקר.
ג. בהמשך לאותן הגדרות של המחברים, כיום ידוע מעבודות אחרות שרוב האנשים, כולל נשים הריוניות ישארו אסימפטומטיים. לפי המחברים רק 5% היו אסימפטומטיות מה שגורם לי לחשוב, שוב, שהייתה הערכה ביתר של חומרת המחלה במחקר זה.

ד. גם לגבי המסקנה העיקרית של המחקר והיא שווירוס הקורונה לא מסוכן יותר לנשים הריוניות יש לי השגות. אני מקבל את זה, ומאמין בזה, אבל ההשואה הייתה צריכה להיות לקבוצת ביקורת אחרת מתוך הנתונים הסינים הרבים ולא לכלל האוכלוסיה שכללה גם אנשים מבוגרים שפר הגדרה מחלתם קשה יותר.   
חשיבות המחקר – כמות מכובדת, הגדולה ביותר שתוארה עד כה, של נשים עם זיהום בקורונה. היות וחלק מתוצאי הריון הם לא שכיחים, אזי הכוח הגדול של העבודה הזאת הוא באמת בכמות הנשים, כמות שיכולה לעזור במציאת ואפיון תופעות כאלה או אחרות בהריון.
עדיין חסרים המון נתונים, ויהיה מעניין בהמשך אם אותה קבוצה תדווח על תוצאי ההריון של אותם נשים שנדבקו בטריסטרים מוקדמים יותר.

פרקטית, עבודה אחת לא יכולה לקבוע מסקנות חותכות לכאן או לכאן. לכן נחכה לעבודות נוספות, ממקומות אחרים בעולם שמתמקדות בנשים הריוניות ובתוצאי ההריון.
אבל עד אז, ניתן לנשום מעט לרווחה גם במקום הזה.