נעשה גם ניסיון למצוא האם כמות הווירוס במשטפים שנלקחו באותם דיירים יכולה להעיד על הסטטוס של האנשים שנדבקו. לדוגמה, האם לאדם פרהסימפטומטי יש כמות וירוסים נמוכה יותר בבדיקה מאשר לאדם שהוא כבר חולה (סימפטומטי). לא נמצאה כזו קורלציה.

לגבי הצוות המטפל, בסקירה ראשונה נמצאו 8% חיוביים. בהמשך כ-40% מהמטפלים היו עם סימפטומים ומאלה שנבדקו 19% היו חיוביים. כמובן שניתן להניח שמספר החיוביים היה גבוה יותר. מספר החיוביים היה הכי גבוה בקרב האחים/אחיות שמטפלים בדיירים, אבל גם בכל אנשי המקצוע האחרים שהיו מעורבים במחלקה.

מעבר לתיאור ההתפרצות המעניינת עולות מספר תובנות מהמאמר:
א. ניתן להגיד בפירוש שבתי אבות ומוסדות דומים הם האזורים הבעייתיים ביותר בהתמודדות עם וירוס הקורונה. כפי שלמדנו על בשרנו במדינת ישראל, ההתפשטות של הווירוס במוסדות אלה היא כאש בשדה קוצים. אחוז תמותה ותחלואה כל כך גבוה, שפשוט כואב הלב.
ב. ניסיון להכיל ההתפרצות על ידי בידוד אנשים סימפטומטיים נועד לכישלון. מכיוון ששיעור גבוה של האנשים החיוביים מתחילים כפרהסימפטומטים אבל בהמשך יהפכו לחולים. בהקשר זה, רק בדיקות סקירה לווירוס, לדיירים ולמטפלים, יכולים להעיד על מי כבר נדבק ומי לא. זהו עוד לקח חשוב שגם למדנו על בשרנו במחוזותינו.
ג. לא נמצא הבדל בין כמות הווירוס שנמצאת אצל אדם סימפטומטי או פרהסימפטומטי כך שניתן להסיק שההדבקה לסביבה היא פוטנציאלית זהה בשני המקרים.
ד. סביר להניח שגם המטפלים היו חלק משרשרת ההדבקה. בעבודה קודמת הודגם שמעל 50% מהמטפלים שהיו בדיעבד חיוביים באו לעבודה למרות שהיו להם סימפטומים קלים. מעבר לכך, בעבודה הנוכחית מוכח כי חלק לא מבוטל מהחיוביים יכולים להיות אסימפטומטים או פרהסימפטומטים. האם זה אומר שיש לסקור המטפלים (והמטופלים) במוסדות שכאלה לעתים תכופות? בהחלט כן.
גם בארצות הברית וגם בישראל שולם שכר לימוד יקר עד שהובן שבתי אבות ומוסדות דומים הם האזורים הבעייתיים ביותר להתמודדות עם הווירוס. החוכמה היא כרגע לעשות עם זה את הפעולות הנכונות ולמנוע כניסה והתפשטות של הווירוס לעוד מוסדות.

אני יודע – קל להגיד, קשה לעשות. אבל מדינת ישראל חייבת לאנשים הללו המון ולכן הרבה מהמשאבים למחלמה בהתפרצות הנוכחית צריכים להיות מכוונים למוסדות אלה.