בתחילת ההתפרצות, המחברים הצרפתיים שמו לב שהרבה מהפונים להערכה רפואית (עם או בלי קורונה בדיעבד) דיווחו על אובדן חלקי של שני החושים המדוברים (ריח וטעם).
המחברים לקחו קבוצה של 259 שנבדקו בתקופת המחקר בתמונה של מחלה וירלית כלשהי, עוד בטרם פורסם בתקשורת על קשר אפשרי בין הקורונה לפגיעה בחושים המדוברים, וראיינו אותם לגבי מעורבות חושים אלה.
בסופו של דבר 68 (26%) מהאנשים אובחנו עם קורונה והשאר לא. שכיחות הפגיעה בחושים הללו הייתה גבוהה הרבה יותר, בצורה משמעותית סטטיסטית, בקבוצת החיוביים לקורונה.
הספציפיות (הסגוליות) של אובדן כל אחד מהחושים בנפרד או שניהם יחד נמצאה כגבוהה ביותר, מעל 86%. לדוגמה, באנשים ללא היסטוריה של בעיות אף אוזן וגרון, שהייתה להם פגיעה בשני החושים הספציפיות הייתה 95%. דהיינו, 95% מהאנשים שדיווחו על בעיה זו היו חיוביים לווירוס.
הסנסטיביות (הרגישות) לא הייתה גבוהה, ולכן ברור שאי קיום הסימפטומים הללו לא מעיד על הדבקה או אי הדבקה בווירוס.
פגיעה בחושים אלה תוארה בעבר בזיהומים שונים. אבל מהו המנגנון המדויק בו וירוס הקורונה מערב חושים אלה לא ידוע, ככל הנראה מדובר במעורבות עצבית כלשהי.