11/05/2020
תאור חווית התפרצות וירוס הקורונה החדש בברגמו, איטליה
צריך להכיר באמת, הקורונה נמאסה על רובנו. עוד עבודה או פחות עבודה, עוד שקף פחות שקף, מה זה כבר משנה.
אבל ישנן מספר נקודות לא פתורות מהתפרצות הקורונה ואחת המענינות שבהן היא מה קרה באיטליה?
איך דווקא שם, בצפון איטליה, קרסה לחלוטין מערכת הבריאות עד שהגיעו למצב שהיו צריכים לבחור מי יונשם ומי ילך למות בבית.
אז למי שהנושא עדיין מעניין אותו, בא המאמר הזה, שהוא חצי רפואי, חצי פילוסופי ובעיקר מתאר מה עבר על חלקים מסוימים באיטליה בשיאה של המגפה. פורסם בתאריך 05/05/20, ב-NEJM, על ידי שני רופאים איטלקיים מברגמו, איטליה.
מחוז לומברדי באיטליה, ובעיקר העיר ברגמו היו המוקד החמור ביותר של ההתפרצות באיטליה. עד תאריך 26/04/20 נרשמו בברגמו 11,113 מקרים מתוכם 2,932 (!) מקרי מוות בגלל וירוס הקורונה החדש.
לדעת המחברים איחור באבחנתו והכלת מספר מקרים שהגיעו לבית חולים קטן באזור, בהמשך התפשטות של הווירוס אל חולים, מטפלים ומבקרים באותו בית חולים, הוא מה שנתן לווירוס האפשרות להתפרץ בהמשך בעיר ברגמו.
העיר והאזורים סביב לה לא נסגרו עד תאריך 08/03/20, שזה שבועיים אחרי המקרה הראשון שתועד באותו בית חולים קטן ב-23/02/20. עד שהעיר נסגרה הווירוס כבר הדביק אלפי אנשים, כאשר הרבה מהם הגיעו לבית חולים מרכזי יותר בעיר. בהמשך לכך, בית החולים הוצף בחולי קורונה ופרקטית לא טיפל במקרים אחרים.
זה תאור המחברים:
עשרות חולים התקבלו כל יום, כאשר המספרים עולים מיום ליום. בכל המחלקות היה צריך ליצור תת יחידות של חולי קורונה. בתאריך 28/03/20 היו בבית חולים 498 חולי קורונה מתוך 779 מיטות אשפוז. 92 מתוכם בטיפולי נמרץ (כולם מונשמים) ועוד 12 במחלקה לטיפול מוגבר.
הכשרה להתמודדות עם הווירוס ניתנה תוך שבוע אחד ל-1500 עובדי בית החולים, כאשר בתחילת ההתפרצות כ-25% מהרופאים, ללא קשר למומחיות שלהם, נדרשו לעבוד במחלקות קורונה. בהמשך זה עלה ל-70%.
בשישה תאריכים שונים נפתחו עוד ועוד מחלקות טיפול נמרץ, וגם המיטות שלהן נתמלאו תוך 72 שעות. מכונות ההנשמה גויסו מחדרי ניתוח שלא היו בשימוש. רק שניים מתוך 28 חדרי הניתוח הושארו מתפקדים לצורך ניתוחים דחופים בלבד. למעט ניתוח השתלת ריאות אחד שלא היה יכול לחכות, כל הניתוחים האלקטיביים בוטלו.
החלטות קשות שיקבעו מי יונשם ומי לא נלקחו על בסיס מצבו של החולה וסיכויי ההחלמה שלו.
כאשר לא היה מקום בטיפול נמרץ למונשמים נוספים חלק מהאנשים, שהיו פחות חולים, שוחררו לביתם, וידוע כי חלקם מתו.
מתוך 510 החולים הראשונים עם זיהוי של וירוס הקורונה החדש, 30% מתו.
כמות המתים הייתה 17-18 ליום ובהמשך ירדה ל-2 ליום (הממוצע של בית החולים לפני עידן הקורונה).
מעבר לתאור החוויה היוצאת דופן לרעה הזו, חוויה שעוד ידובר עליה רבות בתרבות האיטלקית והעולמית, יש מבחינת המחברים שני לקחים חשובים שיתכן והיו יכולים למנוע האסון המדובר.
בתחילת ההתפרצות היה נסיון לזהות הווירוס רק אצל עובדים שהיו עם מחלה קלינית. זו הייתה שגיאה מכיוון שהרבה מהחיוביים בדיעבד היו אסימפטומטיים ושרשרת ההדבקות של כל באי בית החולים, כמו גם משפחות העובדים נדבקו. לדעת המחברים, כל עובדי הבריאות היו צריכים להיסקר לקורונה, גם אם הם אסימפטומטיים ולהישלח לבידוד באם חיוביים. זו לדעת המחברים גם הסיבה ש-19 רופאים בפרובינציית ברגמו מתו, כולם בגילאים 62 עד 74.
היה חייב להיות סגר מוקדם, ברמה מקומית וברמה ארצית. סגר מוקדם היה, לדברי המחברים, יכול לעצור התפשטות הווירוס, הצפה שלו של בתי החולים והורדת מספר המתים באזור. זהו אולי מסר לכל החכמים בלילה שאומרים שיש מדינות בעולם שנכנסו לסגר הדוק או מוקדם מדי.
קווי דמיון רבים שזורים בין התאור הקצר הזה של החוויה האיטלקית לבין הספר הדבר.
מאמר הדעה הזה מוקדש בסופו לצוות המשבר בבית החולים בברגמו ולכל המטפלים באותו בית החולים.
בסופו של יום יש לברך שאנחנו לא היינו במקום הזה.
