הבדל מהותי בין ילדים למבוגרים הוא העובדה שילדים גדלים והעצמות שלהם, פרט להיותן רכות יותר וחלשות יותר, מכילות בקצות אזורי צמיחה הנקראים לוחיות צמיחה (אפיפיזות ואפופיזות). אזורים אלו מועדים לפציעה בשל המאפיינים המכניים של העצמות ופגיעה בהם עלולה בתסריט הגרוע ביותר להוביל לעצירת צמיחה חלקית או מלאה אשר בהמשך ההתבגרות עלולה להוביל להבדל באורך גפיים, לעיוות של הגפיים, צליעה או אפילו לפריקות מפרקים (יציאה של מפרק ממקומו). 

בשל הצורך בטיפול מכוון ומדויק בסוג זה של שברים מומלץ על השגחה של מומחה באורתופדיית ילדים הן בשלב האקוטי – ההחלטה על טיפול בגבס, בסד או בטיפול ניתוחי. והן בשלב המאוחר – מעקב אחר התפתחות הגפיים בצורה סימטרית. 

הבדל נוסף שמאפיין פציעות ספורט בילדים קשור לרקמות הרכות: הגידים, הרצועות, השרירים והסחוסים. 

בגיל הצעיר חלק גדול מרכיבים אלו גמישים יותר מאשר אצל מבוגרים ועל כן יש סיכויים גדולים יותר לפריקות של מפרקים, לחוסר יציבות ולנקעים. מצד שני חלק מרכיבים אלו חזקים יותר אפילו מהעצמות, ועל כן פציעות ברכיים אשר אצל אדם מבוגר היו עלולות לגרום לקרעים ברצועות (לדוגמה קרע של רצועה צולבת קדמית, ACL) בילדים עלולות לגרום לשברי תלישה (דוגמת שבר Tibial eminence). 

דוגמאות לפציעות ספורט נפוצות בילדים

פציעת אוסגוד-שלטר (Osgood-Schlatter disease)

אחת הפציעות השכיחות ביותר שאני רואה בקרב ספורטאים צעירים (כדורגל או כדורסל לרוב). פציעה זו מתבטא בכאבים בקדמת השוק , בקרבת הברך, באזור בו נאחז גיד הפיקה. 

הפציעה מתאפיינת בכאבים, נפיחות ורגישות באזור קדמת השוק המקורבת. הכאב בעיקר במהלך מאמץ או לאחר מאמץ ונמשך מספר שעות וחולף עד לאימון הבא. 

הילד מציין נפיחות כואבת באזור וקושי בעשות תרגילי כיפוף של הברך (סקווט). כמו כן הילד מתקשה לשבת על הברכיים. 

הכאב נובע מדלקת אשר נוצרת באזור חלש יחסית בו מתחבר גיד הפיקה לעצם השוק ולתגובה של הגוף בניסיון לרפא את הדלקת שנוצרת שם. 

איך מטפלים בפציעת אוסגוד-שלטר? בדרך כלל ירידה בעומס האימונים וטיפול פיזיותרפי, בדגש על מתיחות. לעיתים יש צורך בברכיה מיוחדת או בקירור/ תרופות נוגדות דלקת. לעיתים הילד ישאר עם בליטה גרמית באזור השוק המקורבת אשר תמשיך להקשות עליו לשבת על ברכיו גם בבגרות. 

בשל השכיחות הגבוהה של מחלת אוסגוד-שלטר בילדים הוקדש לה באתר פרק ספציפי, בקישור הבא.

קרע של המניסקוס בברך

פציעה נפוצה נוספת אשר יש מקום להרחיב עליה בשל הצורך בטיפול מהיר ומדויק.

פציעת מיניסקוס אינה פציעה ייחודית לילדים אך בניגוד לספורטאים מבוגרים, קרע מיניסקוס בילדים לעיתים יכול להיות מטופל באמצעות תפירה אשר משמרת את המיניסקוס בניגוד להטריה אשר מוציאה מהברך את החלק הקרוע. 

אצל ילדים פוטנציאל ההחלמה טוב יותר אך גם תזמון התפירה חייב להיות מוקדם ככל שניתן לשפר עוד את סיכויי ההחלמה. 

כאשר ספורטאי מדווח על חבלה סיבובית לברך לאחריה שמע רעש פקיעה ״פאק״ חזק, עם הופעה של נפיחות של הברך ו״נעילה״ שלה (Locked knee – הברך אינה יכולה להתיישר או להתכופף) עולה החשד לפציעת מיניסקוס מסוג קרע ידית דלי אשר יש לאבחן באופן מהיר ולטפל בהקדם. 

במקרים אלו אני ממליץ על ביצוע MRI  של הברך בהקדם האפשרי על מנת לאבחן את הפציעה בהקדם ולטפל בחדר ניתוח במידת הצורך. 

אין פרק זמן מסוים להתערבות אבל ככל שהמיניסקוס לכוד יותר זמן בעמדה הוא עלול להיות יותר מרוטש ופחות יתאים לתפירה משמרת ויותר יתאים להטריה אשר משאירה את המתאמן עם נפח מיניסקוס קטן יותר בתוך הברך .

מה לגבי פגיעה הורמונלית בילדים העוסקים בספורט באופן מקצועני?

"פציעת ספורט" נוספת הקשורה בילדים בלבד היא פגיעה בציר ההורמונים היכולה להביא לפגיעה בגדילה ובמערכות אחרות. 

ילדים וילדות בעיקר, אשר מתאמנים בעצימות גבוהה במיוחד, חושפים את גופם לסטרס משמעותי מאוד לתקופות ארוכות מאוד. 

בתגובה למידת הסטרס מפריש גופם הורמונים מסוימים דוגמת קורטיזון, אשר אחראים להתמודד עם סטרס בצורה מיטבית אבל במקביל, בהפרשה כרונית, מדכא מערכות אחרות אשר קשורות לגדילה, לצפיפות עצם, להתפתחות מינית ואף להפרעות פסיכולוגיות. 

איך נמנעים?

הורים צריכים להיות ערים לסיכונים כדי לשים לב לחריגות משמעותיות בהתנהגות, בלימודים, בגדילה ובהתפתחות המינית. בנוסף, יש להתאמן במסגרת מסודרת ובהתאם לתוכנית עם עדיפות לבחירת ענף ספורט אחד שמאפשר תקופת פגרה ומנוחה במהלך השנה, במקום משחק בעצימות גבוהה במהלך כל השנה ללא הפסק. 

וכמובן שבכל שאלה בנושא זה ניתן לפנות לבירור לרופא הילדים.

איך מונעים פציעות ספורט בילדים ובני נוער?

מניעת פציעות היא תחום הולך וגדל באורטופדיה אשר בשיתוף עם מקצועות אחרים מנסה להקטין את הסיכונים לפציעות חריפות ופציעות, לרוב בשל שימוש יתר. 

לדוגמה שחקני כדורגל צעירים בליגות המקצועניות נהנים מפרוטוקולים שונים של אימונים שנועדו לחזק את מנגנון ההיזון החוזר העצבי באופן אשר מקטין את סיכויי הפציעה בנפילה, ״תאקל״ או קפיצה. 

מאמנים ורופאי ספורט לומדים ומדריכים את הילדים והוריהם בנוגע לכמות שעות האימון היומית והשבועית, מגבלות אימוני משקולות וכוח, ובנוסף נעזרים בתזונאים ורופאי שינה על מנת לוודא שהספורטאים הצעירים מפיקים את המקסימום גם מהשעות שבהם הם למעשה אינם על המגרש. 

לסיכום, כאורתופד ילדים המתמחה בפציעות ספורט אני מעדיף לראות את ילדיכם משחקים ומתאמנים ולא מגיעים אלי למרפאה.

עם זאת בכל מקרה של חבלה או פציעה הקשורה לספורט גשו לאורטופד ילדים המתמחה בסוג פציעות ספציפי זה על מנת לקבל טיפול מהיר ומדויק.