התלונות הנפוצות ביותר הקשורות הן של כאבים אשר מופיעים באופן הדרגתי בקדמת הברך עם רגישות באזור החיבור בין גיד הפיקה לעצם השוק. 

לרוב מדובר במחלה חד צדדית אם כי הסימפטומים יכולים להופיע בשתי הברכיים במקביל או לסירוגין בקרב 20-30% מהמטופלים. 

במי אני רואה יותר את מחלת אוסגוד-שלטר?

בין גורמי הסיכון הידועים נמצאים: מין זכר, גילאים 12-15 שנים בבנים ו-8-12 שנים בבנות,  גמישות תת אופטימלי של שרירי הארבע ראשי ושרירי הסובך ותקופות של האצת צמיחה.

ישנם מספר סוגי ספורט אשר קשורים לשכיחות גבוהה יותר ביניהם כדורגל, כדורסל, כדורעף, אתלטיקה קלה (בעיקר ריצות למרחקים קצרים) ומתעמלי/ות קרקע.

מה השכיחות של מחלת אוסגוד-שלטר?

זוהי בהחלט אחת הסיבות הנפוצות לכאבי ברך בקרב בני/בנות נוער פעילים. מחקרים שנערכו בנושא מצאו שבקרב בני נוער בגילאים 12-15 שנים שכיחות המחלה עומדת על כ-10% (11.4% בבנים ו-8.3% בבנות).

כיצד ניתן לאבחן את מחלת אוסגוד-שלטר?

לרוב האבחון הוא קליני ללא צורך בצילומים או הדמיות אחרות. 

באותם מקרים לא שכיחים של הופעה לא טיפוסית ולא חד משמעית, או במקרי חבלה, ניתן להשתמש בצילומים על מנת לשלול פתולוגיות אחרות דוגמת שבר, זיהום או מצבים אחרים. 

אם בוצע צילום רנטגן של אזור הברך, אז הממצאים הקלאסיים כוללים התרוממות של הטיביאל טוברוסיטי, נפיחות של הרקמות הרכות קדמית לטיביאל טוברוסיטי, פרגמנטציה של אזור החיבור לעצם ולעיתים הסתיידויות בעומק גיד הפיקה. 

חשוב לציין שממצאים אלו עשויים להופיע גם אצל בני נוער בריאים ללא כל תלונות ועל כן החשיבות הגבוהה להתאמה בין התלונות הקליניות לבין הממצאים בהדמיה.

נזכיר כי במידה וישנו צורך בביצוע צילום ברכיים מומלץ לבצע צילום בשני מנחים ושל שתי הברכיים לשם השוואה בין הברך הבריאה לחולה. 

מה הטיפול באוסגוד-שלטר?

נתחיל מהסוף. בסופו של דבר מחלה זו שחולפת בצורה עצמונית. הבעיה היא שלעיתים עוברות שנים ארוכות עד לסגירה המוחלטת של לוחיות הצמיחה ולהבראה מוחלטת.

אז בכל זאת, איך ניתן לטפל ולהקל? נחלק את הטיפולים לשניים. טיפול סימפטומטי וטיפול מניעתי. 

הטיפול הסימפטומטי כולל מנוחה, קירור מקומי, טיפול בנוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAID) ורצועות ברך תת פיקתיות אשר מפזרות את העומס סביב הברך כולה. 

הטיפול המניעתי כולל שינוי אופי הפעילות וכמות האימונים של ענף הספורט האופנסיבי. לצערי, כאשר הורדת העומס אינה פותרת את הבעיה, לעיתים יש צורך להחליף את ענף הספורט. 

בנוסף, ניתן להיעזר בטיפולי פיזיותרפיה אשר נועד לטפל בקיצור היחסי של השרירים והגידים בגפה התחתונה באמצעות מתיחות של שריר הארבע ראשי, שריר הסובך (Hamstrings) שרירי הגלוטאוס והתאומים. 

האם ניתן להזריק סטרואידים או לנתח אוסגוד-שלטר?

אין הוכחות בספרות שטיפול בהזרקות מקומיות של סטרואידים למקום מביא לפתרון מלא של הבעיה, ולמעשה, עלול דווקא להוביל לקרע של גיד הפיקה. 

לגבי ניתוח, אזי פרוצדורות כירורגיות נדרשות במקרים נדירים ביותר בהם נמשכים כאבים קשים למשך תקופת הבגרות ובמידה ומופיעים ממצאים מתאימים, דוגמת הסתיידויות בתוך גיד הפיקה.

לסיכום, מצב רפואי שכיח באופן יחסי במתבגרים פעילים ספורטיבית. זהו לחם חוקו של אורטופד ילדים שרואה בכל יום נערים ונערות עם אוסגוד-שלטר, כאשר הדגשים החשובים הוא אבחון נכון, ללא פספוסים של מצבים דומים אחרים, ובהמשך ניהול נכון של המקרה, בתקווה להחזיר את בן/בת הנוער לפעילות סדירה ללא הפרעות וללא כאבים.

בהצלחה!