10/11/2024

גידול חיית מחמד ויתרונות רגשיים, התפתחותיים וסוציאליים בילדים

מאמר מדליק ואופטימי, שמקורו באוסטרליה, מהעיתון המוביל Journal of Pediatrics מפברואר 2020 וסימונו PMID 32093933.

הקדמה – החזקת וגידול חיית מחמד נקשר ליתרונות גופניים, מנטליים וסוציאליים רבים במבוגרים ובילדים. במבוגרים קשר שכזה הוכח כמוביל לפחות תחלואה גופנית, פחות התקפי לב, העצמת תחושת סוציאליות וקהילתיות. בילדים – יותר פעילות גופנית, יותר עצמאות ופחות אלרגיות.

בילדים, הוכחו גם מספר יתרונות בתחומים הסוציאליים והרגשיים לרבות הערכה עצמית, אוטונומיה, אמון, התנהגויות המעודדות סוציאליות (חלוקה, עזרה, שיתוף), אמפטיה והפגת תחושת הבדידות. אולם רוב המחקרים עד עכשיו היו קטנטנים וסבלו מבעיות מתודולוגיות רבות.

מטרת המחקר הנוכחי הייתה למצוא הקשר בין בעלות וחשיפה לחיית מחמד בילדים לבין אותם תחומים התפתחותיים, רגשיים וסוציאליים.

שיטות – נחצבו נתונים ממחקר אוסטרלי פרוספקטיבי בו החלו להיאסף נתונים שונים על ילדים החל משנת 2004. אוכלוסיה ראשונה של 5107 תינוקות בגיל ממוצע 9 חודשים ואוכלוסיה שניה של 4983 ילדים בגן בגיל ממוצע 4.75 שנים. זהו מדגם שייצג את אוכלוסיית אוסטרליה. נתונים על החזקה וטיפול בחיות נאספו בהמשך בשנת 2010 בקבוצת אלו שהיו תינוקות ב-2004 ומהקבוצה השניה בשנת 2006.

הערכה התנהגותית בוצעה על ידי מילוי שאלון מתוקף לילדים על ידי הוריהם. שאלון זה בודק 5 אזורים: רגשיים, יחסים עם עמיתים, התנהגות המעודדת סוציאליות, היפראקטיביות והפרעות התנהגות.

במקביל נאספו נתונים על החזקת חיית מחמד – האם יש או אין, ממתי יש בבית ואיזו.

תוצאות – מחצית בנים ומחצית בנות, לרוב הילדים (91%) היו גם אחאים, 82% משפחות של שני הורים. שכיחות גידול חיה עלתה כמובן עם הגיל אבל בגיל 6-7 שנים בשתי הקבוצות יחד, ל-75% מהילדים הייתה חיית מחמד. מתוכם 51.2% כלב, 22.4% חתול, 11.6% שניהם ובשאר המקרים חיית מחמד אחרת (אוסטרליה, כן?).

בבתים בהם היה היו אחאים צעירים יותר שכיחות חיית מחמד הייתה נמוכה יותר, בבתים בהם היה מדובר בילד יחיד השכיחות הייתה גבוהה יותר.

בילדים בגילאים 6-7 שנים, בשתי אוכלוסיות המחקר, החזקת חיית מחמד נמצאה קשורה ל:

סיכוי נמוך יותר להפרעות רגשיות – לקבוצה שהחזיקו חיות וגידלו אותן היו פחות בעיות רגשיות. הקשר היה אפילו חזק יותר בקבוצת הילדים שהיה בבעלותם חתול.

יחסים עם עמיתים – בכל סוגי החיות הוכח כי ילדים שהחזיקו חיית מחמד היו עם פחות בעיות באזור זה.

התנהגויות המעודדות סוציאליות (כדוגמת קשר עם עמיתים, יכולת ליצור קשר חדש ולהתחבב), – בכל סוגי החיות הוכח כי ילדים שהחזיקו חיית מחמד קיבלו ציון גבוה יותר באזור זה.

היפראקטיביות – הייתה יותר בקבוצה המחזיקה חיית מחמד, בעיקר חתול.

הפרעות התנהגות – לא היה הבדל משמעותי סטטיסטי בין הקבוצות.

בילדים שלא היו להם אחאים, רק האזור המעודד התנהגות סוציאלית היה גבוה יותר בין מחזיקי חיית מחמד לאלה שלא.

דיון – ממצאים יפים עם כיוון חד משמעי. במאמר בדיון קצת שינוי כיוון לכזה שהוא פחות מעניין לטעמי על המשמעות של כל אחד מהממצאים. לדוגמה, מדוע הנקודות המעודדות התנהגות סוציאליות נקשרו יותר לילדים שלא היו להם אחאים? יתכן כי במשפחות אלה יש מטבע הדברים פחות הזדמנויות ללמוד וללמד את אותן ההתנהגויות.

ניתן לראות שבמחצית מהבתים בהם לא החזיקו בחיית מחמד כשהילדים היו בני 4-5 שנים, הסטטוס הזה השתנה לחיוב בגילאים 6-7 שנים.

בנוסף, הודגם כי במרבית הבתים הייתה חיית מחמד, בדומה למחקרים מארצות אחרות, מה שמעיד על העובדה שהורים (כמו גם החברה) מודעים לתפקיד החשוב של חיית מחמד בדינמיקה המשפחתית ועל התפתחות הילד.

לגבי האפקט השלילי שנצפה כביכול על היפראקטיביות בילדים שהחזיקו חית מחמד, המחברים מדיינים שקשר זה לא תואר מעולם ויתכן שיש פה הסטה דמוגרפית זו או אחרת. לדוגמה, המחברים מציעים שיתכן ובמשפחות אלה ההחזקה של חיית המחמד נעשתה כנסיון לעזור בהיפראקטיביות. צריך להעיר שבעבודות קטנות קודמות נמצא קשר חיובי על ילדים גם באזור זה.

מה חסר לדעת המחברים? העובדה שלא בוצעה הערכה לגבי המעורבות של הילד בטיפול ובקשר עם חיית המחמד. בנוסף, זהו מחקר מאוסטרליה, שהיא בעלת מאפיינים ייחודיים, אפילו לעומת שאר העולם המערבי.

לסיכום, פרויד אמר שאף פעם לא מאוחר לחוות ילדות מאושרת.

לכן אני פונה בהמלצה לאמץ חיית מחמד בכל אותם בתים בישראל שיכולים להוסיף לתא המשפחתי כל חיה שהיא, מגיל לידה ובכל גיל שהוא של הילדים.