תוצאות – במחקר נכללו 100 נשים. שתי הקבוצות (קבוצת הטיפול וקבוצת הפלצבו), היו דומות במאפיינים הדמוגרפיים ובנתוני ההדבקה שלהן. עשר נשים הוצאו מניתוח הנתונים מסיבות שונות (טעות באבחנה, הפסקת היריון מסיבה שאינה קשורה לווירוס ועוד), כך שבסופו של דבר נכללו 45 נשים מכל קבוצה באנליזה הסופית.

שיעור מי השפיר החיוביים (המשקף עוברים שנדבקו ב-CMV) היה 11% בקרב הנשים שטופלו בתרופה, לעומת 30% בקרב אלו שטופלו בפלצבו. הבדל זה היה משמעותי אף יותר בקרב הנשים שנדבקו בטרימסטר הראשון להיריונן – ושם 11% מאלו שטופלו בתרופה נדבקו, לעומת 48% מאלו שטופלו בפלצבו. פרקטית הודגם כי טיפול בואלאציקלוביר הפחית את שיעור ההדבקה של העובר בווירוס ב-71%. במקביל ממצא נוסף חשוב הוא בטיחות התרופה – לא נצפו תופעות לוואי חמורות הדורשות הפסקה או הפחתת מינון, וההיענות לטיפול היתה גבוהה.

דיון – חשוב להבין שזהו מחקר ברמה הגבוהה ביותר. רנדומלי, כפול סמיות, פלצבו קונטרול וזו גם הסיבה שמסקנותיו לא רק פורסמו בעיתונות המדעית החשובה ביותר אלא גם מהדהדות בחוגים שונים העוקבים אחרי התחום של זיהום מולד ב-CMV.

אם עד עכשיו היה מתבצע מעקב בהיריון אחר נשים שהן שליליות לווירוס, בלי לתת להן אופציה התערבותית אמיתית במקרה של הדבקה, אז עכשיו כשיש אופציה טיפולית יתכן ומדינות נוספות בעולם יעברו לסקור את כל/רוב הנשים בתחילת היריונן (ושוב, עדכון ממאי 2025 – זה אכן קרה!).

אני חייב להזכיר לכל הנשים השליליות ל-CMV שיש אמצעי מצוין למניעת הדבקה ב-CMV בהיריון והוא שמירה על חמישה צעדים שגם סוכמו באתר זה, ראו בקישור. אבל אם בכל זאת קרתה הדבקה בתחילת היריון, הנה לכם אופציה טיפולית חשובה.

והכי חשוב – דר' קרן שחר ניסן הוכיחה שגם למתמחה ברפואה יש אפשרות להרים מחקר בסדר גודל בינלאומי, בעזרת חשיבה מקורית ותעוזה. בנוסף, פרסום המחקר הישראלי הזה בעיתונות בין לאומיות, לרבות בעיתון שבלשון המעטה לא מת על ישראל, הוא הישג גדול שיכול למלא את כולנו גאווה ישראלית. שאפו.