תוצאות – נעשו מספר אנליזות על מספר של כ-5000 ילדים. התוצא העיקרי היה משך ההנקה הבלעדית בהקשר לשימוש בפורמולה בבית החולים, ולסיבות לשימוש באותה תוספת פורמולה.

בכל האנליזות נמצא כי באלו שלא קיבלו תוספת אחרי הלידה הסיכוי להמשך הנקה בלעדית ממושכת היה פי 2.5-6 מאלו שקיבלו תוספת.

מבחינת הדיון, תוארו מנגנונים רבים בהם אותה תוספת פורמולה במחלקת התינוקות, באימהות שמתכננות המשך הנקה, פוגעת בהמשך ההנקה. מפגיעה בייצור החלב, עד קלות האכלה מבקבוק לעומת הנקה, פסיכולוגיה ועוד ועוד.

כמובן שישנם תינוקות שזקוקים לאותה תוספת פורמולה מוקדמת, למרות שגם יונקים, בעיקר לפני התבססות ההנקה. אבל מקרים רפואיים אלה הם היוצאים מהכלל. החוקרים במחקר זה מצטטים מאמרים שמצאו כי במעל רבע מבתי החולים בארצות הברית ניתנה תוספת פורמולה במעל מחצית מהתינוקות, לרוב ללא סיבה רפואית ברורה.

יש לזכור שמסקנות המחקר הזה חשובות בעיקר ברמה של קובעי מדיניות בריאות. למי שיש אינטרס ציבורי בשמירה על בריאות כל ילדי מדינת ישראל, אז מסקנות המחקר מחדדות את הצורך בקביעת תנאים למתן תוספת פורמולה במחלקות התינוקות.

אין ספק שכל הנושא של עידוד הנקה הוא מורכב. הוא אמור להתחיל עוד הרבה לפני הלידה, וצריך להתמקד באישה כמו גם בסובבים לה. 

יש לזכור, כפי שכתבתי במקום אחר באתר, שאנחנו חברה שמקדשת הנקה. זה מהכיוון השני מפעיל לחץ על אימהות שרוצות ולא יכולות, או לא רוצות להניק. ברמה הפרטנית, זה לא סוף העולם וצריך לכבד אותן ולא לגרום לאף אחד לרגשות אשם.

אני חושב שהמחקר הנוכחי מחדד נקודה חשובה ומכוון בעיקר לקובעי מדיניות בריאות ולמנהלי מחלקות התינוקות.