מאמר מדעי לסבא וסבתא – האם ואיזה פעילות אתם יכולים לעשות עם הנכדים בשביל לשמור יכולת קוגנטיבית?

שיטות המחקר 

לא פשוט לענות על שאלות המחקר שנשאלו. לצורך זה נעשה שימוש בקבוצת מחקר (סבא וסבתא, פר הגדרה מעל גיל 50, שנמצאים עם הנכדים) ובקבוצת ביקורת של אותה אוכלוסיה שלא נמצאת עם הנכדים. נעשה כמובן מיסוך לערפלנים פוטנציאלים רבים לרבות מצב רפואי וגיל.

בתוך קבוצת המטפלים בנכדים היה נסיון לבדוק הפעילות עם הילדים בצורת כמות (כמה פעילות) ובצורה של איכות (איזו פעילות) על מנת לענות על השאלות הספציפיות שנשאלו במחקר.

איך העריכו קוגניציה במחקר? באמצעות מספר שאלונים מתוקפים לרבות בקשה למנות כמה שיותר שמות של חיות במשך דקה (בודק שטף ורבלי) ובדיקות זיכרון (הקראת רשימה של 10 מילים ובקשה לחזור עליהן מיד ואחרי 5 דקות).

המחקר בוצע בצורה של ראיונות על פני תקופת זמן מתמשכת עם אוכלוסיית המחקר והביקורת.

תוצאות המחקר – האם פעילות עם הנכדים קשורה לקוגניציה שמורה בהתחלה?

בהחלט כן.

גם אצל הסבים וגם אצל הסבתות התשובה חד משמעית והיא שפעילות עם הנכדים נמצאת בקשר לקוגניציה התחלתית גבוהה ושמורה בכל המבחנים, בהשוואה לאוכלוסיית הביקורת. שוב, גם אחרי מיסוך לכל הערפלנים שנאספו במחקר.

מה לגבי שמירה על קוגניציה לאורך זמן?

פה התוצאה מפתיעה.

אצל סבתות, ולא אצל סבים, נמצא אפקט מתמשך ומגן מירידה בקוגניציה בקורלציה לפעילויות עם הנכדים.

אצל סבים, מתחת לגיל 75, נמצאה ירידה מפתיעה בקוגניציה דווקא בקבוצת הפעילים עם הילדים.

מה לגבי כמות הפעילות? לא נמצא קשר בין כמות הפעילות לבין השמירה על היכולות הקוגנטיביות.

איזו פעילות ניבאה טוב יותר יכולות קוגנטיביות ושמירה על אותן יכולות?

פעילות פנאי ופעילות של עזרה בשעורי בית. 

קצת פחות אבל עדיין עם אפקט – הכנת ארוחות, הסעות ו"היו בסביבה בשבילם".

דיון – מה המחקר מוסיף לגבי הקשר בין הנכדים לסבא וסבתא?

המחקר הזה מאיר פן נוסף באימפקט של הקשר בין סבאים וסבתות לנכדים שלהם.

אצל סבתות המטפלות בנכדים – מראש קוגניציה גבוהה יותר ובהמשך ירידה איטית יותר ביכולות בהשוואה לקבוצת ביקורת.

אצל סבים המטפלים בנכדים – מתחילים גם הם בקוגניציה גבוהה יותר אבל הפעילות הזו לאו דווקא שומרת על הקוגניציה. יתרה מזאת, ממצא מפתיע ביותר במחקר שאצל סבים מתחת לגיל 75 שנים, הירידה בקוגניציה גבוהה יותר בקבוצת המטפלים.

יש התכתבות של המחקר הזה עם מחקרים קודמים בניסיון להסביר הממצאים המפתיעים ובעיקר ההבדלים בין המינים. אחת ההערכות היא שהסבתות יותר מושקעות, בעוד הסבים יותר נוכחים (התכתבות עם מאמר קוריאני שהגיע למסקנות דומות). בנוסף יתכן, לדברי המחברים, שיש הבדל בין טיפול מרצון מלא בנכדים לבין צורך מחייב לעשות זאת ומחקרים נוספים צריכים לתת את הדעת גם על נקודה זו. המחברים מצביעים גם על תצפיות בהן נראה שסבתות עושות פעילות לבד עם הנכדים בעוד הסבים תמיד עם מישהו נוסף (סבתא לרוב).

אז גם המחקר הגדול והחשוב הזה, בעצם פותח שאלות נוספות שעליהן יצטרכו לענות מחקרים נוספים. 

אבל בינתיים אפשר להגיד שפעילות עם הנכדים היא מבורכת, בעיקר פעילות פנאי והכנת שעורי בית (אבל לא רק). אם אתן סבתות, זה גם שומר עליכן בהמשך. אם אתם סבים, לא נמצא שזה שומר וצריך להבין לעומק יותר מהן הסיבות האמיתיות לכך שזה לא אותו אפקט כמו הסבתות.

בכל מקרה, אם כולכם רוצים למנוע דמנציה אז יש לכם עוד שני מאמרים חשובים לקרוא בנושא:

א. חיסון כנגד שלבקת חוגרת מונע דמנציה.

ב. בכלל על חיסונים במבוגרים. פרק חובה לכל אדם שעבר את גיל החמישים.

תהיו בריאים, סבא וסבתא.