- 12/12/2024
הצבת גבולות לילדים – כמה מילים ממדריכת ההורים חן ברזילאי
גבולות בילדים הוא אולי אחד הנושאים המרכזיים ביותר במעגל הזה של הורות וילדים. וגם אני, בתור הורה ורופא ילדים, שואל את עצמי תכופות, האם פעלתי נכון, בעבר הרחוק ובעבר הקרוב, ובטח ובטח איך להתנהג בעתיד.
אז מי שתסביר לנו על הנושא המתעתע הזה היא לא אחרת מאשר חן ברזילאי, מדריכת הורים מצוינת שמעכשיו הבמה היא שלה.
גבולות זה הנושא שאני פוגשת הכי הרבה בקליניקה, בהרצאות ובמפגשים הקבוצתיים שאני עושה. נושא הגבולות שמעסיק כל-כך הרבה הורים, פוגש אותנו במקומות שבהם אנחנו מתוסכלים מול הילדים שלנו ונדמה לנו שהצבת הגבול היא אמירת הלא או הדי בהתאם.
אני מקווה שבכתבה הקרובה אצליח להגדיל לכם את התפיסה שלכם סביב הנושא של הצבת גבולות בילדים, בשביל זה נחזור התחלה.
נוסטלגיה – ההורים שלנו ואיך שתפסנו את ההורות שלהם
בעבר, דמות ההורה הייתה סמכותית. כזו שהכוח שלה מגיע מהמעמד, עוד מחדר הלידה. רובנו כילדים גדלנו בעולם של: ״חכה חכה כשאבא יבוא״, עונשים איומים וכו'. זה מה שהיה אז ובואו נודה שזה היה אפילו הרבה יותר טוב מלהרביץ על האצבעות בסרגל, מה שהיה בדור שלפני.
אבל אז הדור שלנו הגיע, והוא סופר מבולבל, והוא לא כל-כך יודע מה לעשות כי אנחנו לא רוצים להיות קשוחים כמו ההורים שלנו אבל אנחנו לא מצליחים לעשות משהו אחר…
הביקורת מסביב, המה לעשות, ותכלס כל אלו רק מבלבלים יותר.
האם גבולות ברורים חשובים וטובים לילדים?
חד וחלק גבולות ברורים טובים לילדים שלנו, נכונים להם, הם צריכים אותם ואפילו זקוקים להם.
הם שומרים עליהם וזה עוזר להם להרגיש בטוחים.
איך מייצרים יחד גבולות בבית?
התפקיד שלנו הוא לייצר מסגרת נוחה, היא לא צריכה להיות נוקשה, אבל היא צריכה להיות מסגרת ברורה לילדים. לדעתי כמות הגבולות צריכה להיות קטנה יחסית – סביב 3-4 גבולות שחשוב לכם שיהיו. ומה שלא חשוב או מה שלא חיוני – פשוט אפשר לשחרר…
הילדים שלנו לא צריכים להרגיש כל היום שאומרים להם כן או לא, הם בעיקר צריכים להרגיש בטוחים בתוך המסגרת שלנו על מנת שיהיה להם מקום להתפתח.
איך מייצרים גבולות? מתחילים מוקדם וביחד.
את הגבולות של הבית אני ממליצה לכתוב ביחד עם בן הזוג, ממש ברמת החזון משפחתי – חישבו ביחד לאן אתם מובילים? מה אתם רוצים? איפה אתם רואים את הילדים שלכם בעוד עשור? כל אלו יעזרו לכם לדייק את הערכים שלכם שאליהם אתם מובילים בבית.
שאלו את עצמכם בין השאר את השאלות הבאות:
1. מה אנחנו רוצים שהילדים יגידו עלינו כאשר ישאלו איזה הורים אנחנו?
2. איזה דרכי תקשורת נרצה שהיה בבית?
3. אילו זיכרונות נרצה שיהיו לילדים שלנו מהבית?
4. מהן תכונות האופי שיהיו לילדים שלנו בעוד 20 שנה?
5. איזו זוגיות נרצה שהילדים יחוו בבית?
6. מה חשוב לנו ללמד את הילדים?
7. מה הערכים (מרשימת הערכים) שחשוב לנו לקיים בבית. בחרו עד 5 ערכים.
8. שאלה אחרונה – האם התשובות לשאלות 1-6 מקדמות את הערכים שציינתם בשאלה 7? במידה ויש פער, מה עלינו לעשות? הרי ניתן לשנות את הדרך או את הערכים.
9. האם הערכים שבחרתם מקדמים את החזון ההורי שלכם?
מה הקשר בין גבולות לערכים?
למה חשוב שהגבולות שלנו יישבו על ערכים? לדעתי כשברור לנו למה אנחנו עושים דברים יותר קל לנו להתמודד עם התנגדות של הילדים שלנו כי נוכל להתמיד בדרך שלנו ולהסתכל תמיד על התמונה הגדולה. למעשה ההתמודדות עם הגבולות בבית תהיה מבחירה ולכן לא ניכנס למלחמות כוח מול הילדים של מי עושה ואיך.
אם הדברים לא יבואו מערכים ולא יהיה מאחוריהם צידוק מהותי, תרגישו במלחמה יומיומית להסביר למה כן, למה זה קורה ובעיקר לא תקפידו על הדברים כי הרי זה יישב על אגו או כי ככה צריך.
אז אחרי שישבתם וכתבתם את כל הערכים שלכם הגיע הזמן להגדיר את הגבולות שלכם – ואת זה אני ממליצה לעשות על פי מודל שלושת הסלים.
מהו מודל שלושת הסלים?
בסל הירוק אתם מכניסים את כל מה שהם יכולים לעשות ללא הגבלה (תגלו שאין כאלו הרבה).
בסל האדום אתם מגדירים את כל מה שמוגדר כשלושת הבתים (בבב) – בטחון, בריאות, בטיחות. כלומר כל מה שאין עליו שיח כדוגמת חגורה בכיסא בטיחות, מקלחת, צחצוח שיניים. ברור לי שלכל אחד מכם יהיו פה גבולות אחרים וזה בסדר, אבל שימו את הדברים שבאמת אין עליהם עוררין.
בסל הצהוב אתם מכניסים את ה-3-4 גבולות שלכם ובאמת מה שחשוב לכם. זכרו שאי אפשר את הכול, זה פשוט כמו שאמרתי ייהפך למלחמה אינסופית וזה לא מה שאנחנו רוצים.
מהו השלב הבא?
אחרי שאתם יודעים לאן אתם מובילים ומה קורה בבית, הגיע הזמן להגדיר את זה מול הילדים ולהתחיל להתמודד עם ההשלכות. זה לרוב אומר ההתנגדות שלהם או חוסר שביעות הרצון שלהם מהשינוי שיש בבית.
אני ממליצה לייצר ממש שיחה עם הילדים, כאשר לדעתי מגיל שנתיים אפשר להושיב אותם או לדבר איתם תוך כדי נסיעה באוטו על השינוי שיבוא. כשהם גדולים יותר אני ממליצה ליישם את זה במקום נקי מרעשים והסחות דעת.
וכשאתם באים להתמודד עם הגבול. לדוגמה, לסגור את המסך אחרי חצי שעה, או לא לאכול ממתקים או להפסיק לשחק עם כדור בבית (או כל מה שהגדרתם), הם יתנגדו ואתם חברים מתחילים בלנשום עמוק. הרי אנחנו מצפים לזה ולכן ממשיכים להגיד את הגבול עם הבנה של הצד השני ״זה באמת מבאס לכבות את המסך, גם אני שונאת את זה״. אבל להמשיך להיות שם נוכח, לא לאפשר להם ״לברוח״ לא להרגיש ״חסרי אונים״.
הם לא עושים דווקא. והם לא בודקים גבולות. הם רוצים לעשות בשביל עצמם דברים שהם אוהבים וזה באמת מבאס, מותר להם.
הם צריכים אותנו כדי שזה יקרה כי תזכרו הגבול יושב על ערך – למה אתם עושים את זה?
אתם שומרים עליהם, אתם מייצרים את המסגרת כי זה לטובתם.
מה לגבי צעקות / כוח / עונשים?
לדעתי הדבר הנכון הוא לא לפעול בכוח או בצעקות או בעונשים בעיקר כי זה ייהפך להיות מלחמת כוח. במקום זה תהיו שם, מוכנים להתנגדות שלהם ולמה שהם יביאו ופשוט תהיו שם הדמות ההורית שהם צריכים ברגעים האלו.
שיתוף פעולה עם הילדים שלנו לא מגיע מסמכות פורמלית, זה שונה, היא מגיעה מתוך הקשר מתוך החיבור אלינו.
אז אנחנו צריכים להיות חברים של הילדים שלנו?
לא. אל תתבלבלו, אני ממש לא אומרת שהם צריכים שנהיה חברים שלהם – יש להם והיו להם מספיק. אני אומרת שזה יקרה מתוך הבנה שאנו מכבדים אותם ואת ההתנגדות שלהם, מדברים את הרגשות שלהם כשלא נוח להם, מקבלים ומאפשרים את התסכול בתוך זה, ובעיקר בעיקר בטוחים בדרך שלכם בהצבת הגבול או בכלל. כי זוכרים בהתחלה בניתם דרך משפחתית שיושבת על ערכים.
לסיכום, אני מקווה שהצלחתי לעשות קצת סדר, איך לא לפחד המושג גבולות ובעיקר איך לאמץ ולתרגל את הדברים בבית שלכם, אני מבטיחה לכם שכשתצליחו לייצר גבולות נכונים ומותאמים בבית תהיה לכם אווירה טובה ויהיה לכם נעים יותר בין חברי המשפחה.