רגע, סרבנות בקבוקים? סרבנות מוצקים? איפה אנחנו?

הפרק הזה מדבר על סרבנות בקבוקים בתינוקות.

יש לנו פרק אחר, לגדולים יותר, שמדבר על סרבנות למוצקים, בקישור הבא.

זה דומה, אבל לא בדיוק אותו דבר.

מהי סרבנות אכילה (Feeding aversion)?

סרבנות אכילה קרויה גם סלידה מאכילה או אברסיה (Feeding aversion). 

סלידה היא הימנעות מדבר או מצב בעקבות חוויה לא נעימה, מלחיצה, מפחידה או כואבת. בעיקרון, זה פחד שמוצג בציפייה שמשהו רע יקרה שוב. 'פוביית האכלה' ו'שביתת אכילה' הם מונחים נוספים שעשויים לשמש לתיאור סלידה מהאכלה.

סרבנות אכילה מתייחסת למצב שבו תינוק בריא פיזית, מפגין שוב ושוב סירוב האכלה חלקי או מלא למרות רעב ברור. לתינוק לרוב יש היסטוריה שמוכיחה שהוא מסוגל פיזית לאכול אבל מסיבות שטרם זוהו ותוקנו, הוא מסרב או ממעט באכילה.

איך נזהה סרבנות אכילה בתינוקות?

תינוק עשוי להפגין אחת או יותר מההתנהגויות הבאות:

# דילוג על ארוחות ללא מצוקה או סימני רעב.

# הבעת רעב אבל סירוב לאכול.

# הופעת אי שקט או בכי בהצגת הבקבוק או בכניסה למנח האכלה.

# נעילת הפה או בכי והפניית הראש מהשד, הבקבוק, הכף או האוכל בכללי.

# לקיחת כמה לגימות מהאוכל המוצע, אבל אז ניתוק, התרחקות או בכי. במילים מקצועיות, אכילה לא רציפה או לא יעילה.

# האכלה בהסחת דעת או תוך כדי שינה.

# צריכת פחות חלב או מזון מהצפוי.

# נשיכה או משחק עם הפטמה בפה.

# הימנעות מקשר עין עם המאכיל.

איך מגיעים למצב של סירוב אכילה?

תינוק עלול לפתח סלידה מאכילה אם אירוע המתרחש ישירות לפני, אחרי או בזמן שהוא אוכל גורם לתגובות רגשיות שליליות, כגון מתח, כאב, פחד או גועל.

מתח/לחץ – אם תינוק נלחץ או נאלץ לאכול בניגוד לרצונו, הדבר גורם לחוויה מתסכלת או מלחיצה בהתאם לאסטרטגיות האכלה שהורים נוקטים, וכמה זמן הם נמשכים.

ניסיונות האכלה חוזרות ומרובות בניגוד לרצונו של התינוק הם מהסיבות השכיחות לתינוקות לפתח סלידה מהאכלה. עם זאת, יש לזכור שללא סטרס לא תתפתח סרבנות.

כאב – אכילה עלולה להיות כואבת אם לתינוק יש כיבים בפה או דלקת בוושט (אסופגיטיס/דלקת בוושט שנקראת לעתים בטעות רפלוקס סמוי, קיראו עוד בקישור הבא). במצבים אלו ודומים להם, ההורה עלול ללחוץ על התינוק בכדי להביא אותו לאכול. לתינוק יש כעת שתי סיבות לרצות להימנע מהאכלה – כאב והלחץ הקשור בלחץ לאכול.

פחד – הליכים רפואיים המערבים את הפנים או הפה של התינוק, כמו שאיבה באף או הפה, החדרת צינור האכלה (זונדה) או הנשמה פולשנית עלולים להיות כואבים ומעוררי פחד ולגרום לסירוב אכילה.

גועל – במידה והתינוק קיבל תרופות או תמ"ל בעלי טעם מר או לא טעים שניתנו יחד או בצמוד לאכילה. לעיתים ההקשר יהיה שלילי וזה יביא לסירוב אכילה. 

סיבות נוספות – ישנן עוד כמה סיבות אפשריות לתינוקות להפגין התנהגות סלידה כלפי הנקה, האכלה מבקבוק או בהמשך אכילת מזון מוצק. בכל מצב שגורם לתינוק להיות מפוחד, לחוץ או לחוות כאב בזמן האכלה יש פוטנציאל לעורר סירוב מזון חלקי או מלא.

באיזה גיל נראה סרבנות אכילה?

החל מגיל מספר שבועות ועד לגיל מספר חודשים נוכל לזהות סימנים לסרבנות הקשורה להנקה/אכילה מבקבוק.

בגילאים גדולים יותר יכולה גם להופיע סרבנות למוצקים ואכילה.

אז התינוק רעב, אבל לא אוכל? 

תינוקות סרבני אכילה מציגים התנהגות אכילה סותרת – כאשר התינוק לוקח כמה לגימות, מסיט את הראש או מתכופף לאחור בצורה מתוחה, אולי בוכה, חוזר במהירות ורוצה לינוק שוב, לוקח כמה לגימות נוספות, וחוזר חלילה. 

אכילה לא רציפה שכזו מתפרשת לרוב על ידי הורים ואחרים כאינדיקציה לכך שהתינוק חווה כאב, במיוחד אם הוא בוכה לסירוגין, אבל זה לא בהכרח בגלל כאב. תינוקות שנרתעו מאכילה יתנהגו בצורה מתוחה או במצוקה זו ללא קשר לסיבה.

אז אולי זה באמת דלקת בוושט (רפלוקס סמוי)?

אכן, ישנם תינוקות שעקב צרבת / דלקת בוושט (נקרא בטעות רפלוקס סמוי) הגיעו למצב של סרבנות, גם בגלל אי הנוחות הפיזית שהם חווים בזמן אכילה וגם בגלל חוסר התקשורת עם המאכיל שהביאה להתנהגויות האכילה הלא רצויות. עם זאת, לא כל תינוק רפלוקס יגיע לסירוב כמו שלא כל תינוק עם סירוב אכילה מקורו ברפלוקס סמוי.

יתרה מזאת, הרבה מהתינוקות שאני רואה בקליניקה עם סרבנות אכילה כבר עברו סיבוב שכולל טיפול תרופתי ושינוי תזונתי (אצל האם או אצל התינוק), ללא הטבה. זאת מכיוון שלעתים קל יותר לאבחן "מחלה אורגנית" ולנסות לטפל בה, מאשר להבין את שורש הבעיה שהיא בעיקרה התנהגותית.

לכן הורים שרוצים להבין יותר לעומק ולהימנע מאבחון שגוי (או מהכיוון השני אבחון ביתר) חייבים לקרוא ולהבין את הפרק באתר שמדבר על סיבות לאי שקט בילדים, כאשר אחת הסיבות החשובות היא באמת אותה דלקת בוושט (קישור כאן).

אז מה גרם למה?

כפי שצויין, לעיתים יש סיבה אובייקטיבית שמביעה לירידה בתאבון. התינוק מוריד את הכמות שהוא אוכל ואז ההורה, שלא תמיד מבין למה זה קרה, מתחיל להתעקש על אוכל. כשזה לא עובד, מתחילים לעיתים בשיטות שעובדות לטווח קצר כמו האכלה בהסחת דעת, בשינה, מול מסכים, תוך כדי הליכה וכדומה.

לעיתים פשוט מדובר בחוסר בתקשורת והאכלה לא קשובה שמביאה את התינוק למצב של חווית אכילה לא נעימה ומכאן האמביוולנטיות לאכילה ועד למצב של סירוב.

האם התינוק יכול להגיע למצב שלא אוכל בכלל?

נקודה סופר חשובה להורה שחושב שאם לא יאכיל את התינוק בכוח, יגרם נזק בלתי הפיך.

אכילה היא לא משהו שתינוק יכול להימנע ממנו לחלוטין. תינוק שסולד מאכילה יאכל בחוסר רצון מספיק כדי לשרוד אבל לא יאכל מספיק מרצונו בהכרח כדי לשגשג. תינוק סרבן יוכל להתעלם מרמזי הרעב שלו זמן רב ככל האפשר. כלומר, אוכלים כשרעבים, אבל בזהירות, ובמהירות מחשש להתרחשות חוזרת של כל מה שזה גורם לפחדים מלכתחילה. הכמות תהיה מינימלית ומספיקה כדי להרגיע את הרעב, אבל לא מספיקה כדי להרגיש סיפוק מוחלט.

איך מטפלים בסרבנות אכילה מבקבוקים?

מורכב.

תחילה יש לשלול מצבים פיזיים ורפואיים שעלולים להשפיע על האכילה, לכן התחילו בלהגיע לרופא ילדים מנוסה ותארו לו את הקושי והבעיה. מאידך, הימנעו כפי שהוזכר מקודם מבזבוז זמן ומשאבים מיותרים.

הטיפול בסרבנות אכילה בתינוקות הוא בעיקרו הוא התנהגותי. ודורש המון סבלנות. בעיקר של ההורים.

התנהגות תינוקות, בין אם זו התנהגות רצויה או לא רצויה, מתחזקת על ידי הפעולות שהורים נוקטים או לא נוקטים. בכדי לפתור בעיה התנהגותית, ובכך לשנות את התנהגותו של תינוק, יש להפוך את האכילה ממצב של מצוקה לחוויה של הנאה. ממצב של הימנעות מאכילה ועד למצב של אכילה המביאה לסיפוק ולשובע.

פרקטית, מתחילים בהאכלה קשובה, לפי דרישה ולפי סימני התינוק, ומפסיקים לפי כל סימן לאי שביעות רצון או סירוב. בגלל החשש לירידה זמנית בנפחים שהתינוק אוכל (כי כבר לא מתעקשים איתו), מומלץ לעשות זאת בליווי איש מקצוע.

דגשים נוספים בנושא סרבנות אכילה?

כן. ככה:

מניסיון, תינוקות שהייתה להם סרבנות להנקה/ בקבוקים עלולים להגיב בצורה דומה במעבר למוצקים.

לכן, למרות שישנם מקרים שבהם מעבר למוצקים יעבוד, יש לשים לב שיש כבר התעסקות סביב הפה וחוויה שלילית לאוכל, ולכן חשוב מאוד שהמעבר יהיה קשוב מאוד ובהתאם ליכולת ורצון הילד.

מי מטפל בסרבנות אכילה?

מעטים אנשי מקצוע בתחום הבריאות שמכירים את שיטות האכלת תינוקות המתאימות לגיל ו/או את התהליך הכרוך בפתרון סרבנות האכלה התנהגותיות שחווים תינוקות וילדים צעירים עם התפתחות תקינה. 

לכן חשוב לפנות לתזונאית תינוקות/ילדים שמתמחה בנושא או למרפאות אכילה.

מה יקרה בסופו של התהליך? האם ישאר נזק רפואי או פסיכולוגי בילד הסרבן?

סרבנות אכילה לרוב מלווה בתסכול, גם להורים וגם לילד. יש עדויות לכך שרוב ההורים שמתמודדים עם תינוק עם סלידה מאכילה מפתחים חרדה ברמה כזו או אחרת. המחשבה על האכלת תינוקם מעוררת חששות, ובכך משפיעה על הביטחון ותחושת המסוגלות ההורית.

עם זאת, אנחנו יודעים שכהורים כל מה שאנחנו רוצים זה להתגבר ולטפל בסוגיית האכילה בכדי שהתינוק יוכל להמשיך לגדול ולהתפתח כרגיל ושהיום יום יצבע בצבעים של הנאה וסיפוק במקום קושי. לכן חשוב לקבל עזרה והכוונה.

סלידה זמנית ממזונות מסוימים אינה מהווה בדרך כלל דאגה רפואית, אך אם מדובר במשהו מתמשך או שההתעסקות בו היא כל יום, כל היום, חשוב להיעזר.

יש פתרון התנהגותי פשוט לסירוב אכילה, וכדאי להתחיל מוקדם ממאוחר. מאידך, אתם חייבים להיות בידיים אמונות של בעל מקצוע טוב.

לסיכום, נושא סופר חשוב ברפואת ילדים. אם אתם מרגישים שאתם שם, פנו בהקדם לבעל מקצוע על מנת לעצור את כדור השלג המתגלגל הזה. 

דברים יכולים וצריכים להשתנות לטובה.