אני מודע לאפשרות של שמירה על הטבור יבש, ללא ניקוי / חיטוי שלו כלל. זוהי שיטה מקובלת גם על משרד הבריאות.

עם זאת, אני מאמין בחיטוי האזור, גם זה בהתאם להנחיות משרד הבריאות כדלקמן.

כל עוד לא נשר גדם הטבור, וגם מספר ימים אחרי נשירתו יש לחטא את האזור באלכוהול 70% / כלורהקסידין בעת החתלה של הילוד, מספר פעמים ביום (עד 3 פעמים ביום ולא יותר). שימו לב, חיטוי ביתר מעל כמות זו עלול להביא לנשירה מאוחרת של גדם הטבור.

שיטות הניקוי מגוונות, אציע שתי שיטות שיכולות להשלים אחת את השנייה:

לעדינים – טבילת קיסם אוזניים (לא משומש…) באלכוהול 70% / כלורהקסידין ונגיעות של הקיסם הרטוב באזור הטבור.

פחות עדינים – שפיכה ישירה של אלכוהול בכמות בינונית לאזור הטבור וניקוי והספגה עם פד בהמשך.

ניתן לשלב לפי הצורך בין שתי השיטות.

יש לשים לב, שניתן וצריך לגעת בעדינות בגדם, להזיז אותו ולטבול הקיסם (או לשפוך האלכוהול) בכל אזור הטבור. הפעולה אינה כואבת לילד.

שכיח לראות באזור זה, על הקיסם או בלי קשר, הפרשות לרבות הפרשות דמיות. לא לדאוג, זה כמו פצע בכל מקום אחר בגוף שקצת מדמם.

ניתן וצריך לרחוץ התינוק ללא קשר לסטטוס של גדם הטבור. אחרי האמבטיה יש לייבש בעדינות עורו של היילוד, גם באזור הטבור.

נגיעה של חלקו הקידמי העליון של החיתול באזור הטבור יכולה לגרום לתזוזה של הגדם ולפציעה קלה באזור. נסו לחתל בצורה שבה החיכוך יהיה מינימלי.