הפרעות נפשיות בהריון – ליווי וטיפול

עד כמה נפוץ לראות הפרעות נפשיות בהריון?

בעבר ההריון נחשב ל"תקופה מוגנת" מבחינה רגשית, אך כיום ידוע כי הפרעות נפשיות הן מהסיבוכים השכיחים ביותר.
על פי נתוני האיגוד האמריקאי לגניקולוגיה ומיילדות, עד 20% מהנשים סובלות מדיכאון או חרדה בתקופה זו.
בשנים האחרונות נצפית עלייה משמעותית בשכיחות הדיכאון במיוחד בקרב נשים צעירות.

מה גורם להפרעות נפשיות בהריון?

האתיולוגיה של הפרעות נפשיות במהלך ההריון מורכבת מגורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים.
במישור הפסיכולוגי, ההריון מציב את האישה בפני תהליך הסתגלות מורכב הכולל גיבוש זהות אימהית, עיבוד חוויות עבר וארגון מחדש של ייצוגי העצמי. נשים בעלות היסטוריה של טראומות ילדות, אובדן הריונות או לידות קודמות קשות עלולות לחוות ראקטיבציה של תכנים טראומטיים, תהליך המגביר פגיעות להתפתחות הפרעות מצב רוח וחרדה. בנוסף, מאפייני אישיות כגון קשיים בוויסות הרגשי מגבירים את הסיכון להופעת סימפטומים נפשיים. הקונפליקט בין הצורך בתחושת שליטה לבין חוויית אי־הוודאות המובנית בתקופת ההריון עשוי לשמש מנגנון מרכזי בהופעת חרדה ודיכאון.
במישור החברתי, רשת תמיכה יציבה, מצד בן/בת זוג, משפחה וקהילה, מהווה גורם מגן מהותי ובהעדרה הפגיעות עולה באופן משמעותי. מצבים של אלימות בין-אישית או זוגיות פוגענית, קשיים סוציו-אקונומיים ובידוד חברתי מעלים את הסיכון למשבר נפשי. נוסף על כך, ציפיות תרבותיות ואידיאליזציה של חוויית האימהות מטילות לחץ רגשי ניכר, העלול להוביל לבושה ואשמה ולעכב פנייה לקבלת סיוע מקצועי.
במישור הביולוגי, מתרחשים שינויים פיזיולוגיים עמוקים המשפיעים על הוויסות הרגשי. השינויים ההורמונליים המתבטאים בעלייה חדה ברמות האסטרוגן והפרוגסטרון משפיעים על המוליכים העצביים ועלולים להחמיר פגיעות לדיכאון ולחרדה. במקביל, מתרחשים שינויים בציר ההיפותלמוס–היפופיזה–אדרנל, המתבטאים בעלייה בהפרשת CRH מהשליה וברמות גבוהות של ACTH וקורטיזול; רמות קורטיזול מוגברות נקשרו לעלייה בסיכון לדיכאון. מחקרים נוירוביולוגיים מצביעים גם על שינויים זמניים במבנה המוח האימהי, לרבות ירידה בחומר האפור במהלך ההריון עם התאוששות חלקית לאחר הלידה. לכך מתווספים מצבים רפואיים נלווים כגון סוכרת הריונית, הפרעות בתפקוד בלוטת התריס, אנמיה וחסרים תזונתיים, המגבירים את הסיכון להפרעות נפשיות.
בנוסף, נטייה גנטית להפרעות מצב רוח וחרדה מהווה רכיב משמעותי, אשר משתלב עם הגורמים הפיזיולוגיים והמטבוליים ומעלה את ההסתברות להתפרצותן.
באופן זה, ההריון מייצג "חלון פגיעות" שבו השילוב בין שינויים ביולוגיים הורמונליים, פגיעות קודמת, מצוקות פסיכו־חברתיות מיצר פוטנציאל להופעת הפרעות נפשיות חדשות או להחמרתן של הפרעות קיימות.

איך אפשר לזהות בעיה נפשית בהריון שמצריכה התערבות וטיפול?

הקריטריון המרכזי הוא השפעה על התפקוד. כאשר סימפטומים מפריעים ליכולת היומיומית, מחמירים לאורך זמן או גורמים לסבל ניכר , יש צורך בהערכה מקצועית.
הופעת מחשבות אובדניות או ייאוש מחייבת פנייה מיידית לעזרה.

מה לגבי הריון בנשים עם הפרעות נפשיות כרוניות?

בנשים עם הפרעות כרוניות כגון OCD, סכיזופרניה או הפרעה דו־קוטבית, שיעור ההישנות במהלך ההריון והלידה עשוי להגיע עד ל-50%. הפסקה פתאומית של טיפול תרופתי מגבירה את הסיכון להתלקחות חריפה.

אילו טיפולים קיימים בהריון?

הטיפול מותאם באופן אישי ונעשה בגישה רב־תחומית:
– פסיכותרפיה – במצבים קלים עד בינוניים מומלץ להתחיל בטיפול שיחתי כגון CBT או טיפול דינמי ממוקד.
– טיפול תרופתי – במצבים קשים או פגיעה תפקודית משמעותית ניתן לשקול טיפול תרופתי בעל פרופיל בטיחות מבוסס בהריון, תוך שקילת סיכונים מול תועלות.
– תמיכה רב־מקצועית – חיזוק רשת התמיכה הזוגית והמשפחתית, ליווי סוציאלי בעת הצורך, ותיאום בין פסיכיאטר, רופא נשים, רופא משפחה ופסיכותרפיסטים. שילוב זה מבטיח רצף טיפולי בטוח לאישה ולעובר.

כיצד ניתן להיערך מראש בנשים עם הפרעה כרונית?

במקרים אלו מומלץ תכנון טרום־הריוני, כ-6–12 חודשים לפני ניסיון להרות.
התהליך כולל הערכה פסיכיאטרית מקיפה, התאמת טיפול תרופתי בטוח להריון והנקה, והכנה פסיכו־חינוכית לאתגרים הצפויים. לצד זאת יש להעריך את רשת התמיכה המשפחתית והקהילתית ולחזק אותה. במידת הצורך ניתן לשלב ליווי סוציאלי, מסגרות שיקום בקהילה ומערכות רווחה. גישה אינטגרטיבית זו מפחיתה סיכונים ושומרת על רצף טיפולי מיטבי.

מהם העקרונות לניהול תרופות פסיכיאטריות בהריון?

העיקרון המנחה בטיפול תרופתי הוא הפחתת החשיפה ככל הניתן, הן להפרעה נפשית לא מטופלת והן לתרופה. 

התרופה ניתנת במינון הנמוך ביותר שמספק יעילות, תוך מעקב תכוף אחר מצבה של המטופלת. יש להביא בחשבון את השינויים הפיזיולוגיים בהריון המשפיעים על פרמקוקינטיקה כגון ספיגה, פיזור, מטבוליזם ופינוי, שעשויים לשנות את רמות התרופות. ההחלטה נעשית בכל מקרה לגופו, בהתאם לחומרת ההפרעה ורצון המטופלת, ובהסתמך על מאגרי מידע בינלאומיים וייעוץ במרכזים הטרטולוגיים.

לסיכום, נושא טעון וחשוב. נשמח על שיש מומחים שהנישה שלהם היא בדיוק הנושא הלא מדובר והלא מטופל מספיק הזה.
אז אם צריך עזרה, אל תהססו ופנו למומחים הטובים ביותר, גם בתחום זה.