יעל פי מספר מחקרים אפידמיולוגים בארצנו כ-80% מהנשים בגיל הפוריות כבר נדבקו בעברן ב-CMV. חלקן יודעות וזוכרות שחלו אך רובן אינן זוכרות שנדבקו. ניתן לגלות הדבקה ישנה זו באמצעות בדיקת נוגדנים שנלקחת בתחילת היריון (או לפניו).

מכאן נובע שכ-20% מהנשים בישראל נכנסות להיריון ללא נוגדנים (ללא היסטוריה של זיהום בעבר).

זיהום ראשוני בהיריון – אישה שלא נדבקה בווירוס זה בעבר וכן נדבקה לראשונה במהלך ההיריון. מכיוון שאין לה נוגדנים, הזיהום עלול לעבור דרך השלייה לעובר ולסכן אותו, בעיקר אם זה קורה בשלבים המוקדמים של ההיריון.

זיהום שאינו ראשוני בהיריון – אישה עם נוגדנים (שנדבקה בעברה בווירוס זה) אבל הווירוס הישן שלה "הרים ראש" בהיריון והדביק אותה שוב, או שנדבקה שוב מסוג קצת שונה של CMV. גם במקרה זה תיתכן העברה לעובר אם כי הסיכוי לפגיעה הוא נמוך הרבה יותר מאשר בזיהום ראשוני.  

איך יודעים אם לאישה יש או אין זיהום עבר ב-CMV?

בדיקת סרולוגיה (בדיקת דם לנוגדים) ל-CMV.

בסרולוגיה יש נוגדן שנקרא IgG – זהו נוגדן שאם הוא חיובי, האישה נדבקה בעברה בווירוס זה ונחשבת מחוסנת. זה לא משנה אם זה חיובי מלפני שנים רבות או מלפני חצי שנה.

נוגדן מסוג IgM – רלוונטי יותר לזיהוי מחלה חריפה (אקוטית) ולא על מנת לדעת האם האישה חלתה בעבר או לא. 

אז האם יש הבדל בהנחיה הקלינית בין נשים עם סרולוגיה חיובית מלפני ההיריון לאלו עם סרולוגיה שלילית?

בהחלט. ההבדל הוא מהותי ברמת הסיקור.

לראשונה בישראל, נשים עם סרולוגיה שלילית או לא ידועה יתבקשו לעבור מספר בדיקות בהיריון על מנת לראות אם נדבקו.

אישה עם היסטוריה של זיהום בווירוס (נוגדני עבר) – ההנחיה הינה לא לבדוק שוב במהלך ההיריון.

ראו בהמשך.