מה הסוגים השונים של מחלת גבהים?

שוב, זכרו אפשר להתייחס לשלושת המצבים השונים כאל מחלות שונות או כספקטרום המשכי של מצבים רפואיים דומים.

1. מחלת הרים חריפה (Acute Mountain Sickness – AMS)

זו הצורה הנפוצה ביותר והקלה ביותר, המופיעה תוך שעות עד יממה מההגעה לגובה רב. לרוב תסמינים הכוללים כאב ראש, חולשה, סחרחורת, ולעיתים בחילה והקאות. כפי שתראו בהמשך, שכיחה הרבה יותר ממה שחשבתם וקורה גם בעת טיולי משפחות לאזורים פחות גבוהים ואקזוטיים מהמצופה.

2. בצקת מוחית תלויה בגובה (High-Altitude Cerebral Edema – HACE)

מצב חמור ונדיר יותר. מופיעים סימנים נוירולוגיים כמו בלבול, חוסר יציבות בהליכה, ערפול הכרה ואפילו איבוד הכרה. זה מצב מסכן חיים ודורש טיפול מיידי.

3. בצקת ריאות תלויה בגובה (High-Altitude Pulmonary Edema – HAPE)

גם זה מצב חמור הדורש טיפול מיידי. התסמינים כוללים קושי נשימתי (גם במנוחה), שיעול, עייפות קיצונית ותחושת מחנק.

אז מאיזה גובה יכולה להתפתח מחלת גבהים?

יכולה? כבר מגובה של 1500 מטר. אלו גבהים בהם אנשים עם מחלות כרוניות מסוימות עלולים כבר לחוש רע.
שכיחה וקורה יותר? לרוב בגבהים של מעל 2500-300 מטר.

מה הם גורמי הסיכון להתפתחות מחלת גבהים?

שילוב של מספר גורמי סיכון וביניהם:
המצב הבריאותי של המטייל – ישנן מחלות כרוניות ששמות את האדם, ילד או מבוגר, בסיכון למחלת גבהים כבר בגבהים נמוכים יותר. בין המחלות בעיקר מחלות לב וריאה.
הגובה – ברור. מחלת גבהים שכיחה יותר בגבהים של מעל ל-2500-3000 מטר.
קצב העלייה – ככל שקצה העלייה גבוה יותר, כך הסיכוי למחלה גבוה יותר.
חשיפה בעבר לגבהים דומים.
תגובה בעבר לגבהים דומים – מי שהייתה לו מחלת גבהים בעבר, בסיכון ביתר לאירוע דומה בסיטואציה דומה.
אופן הטיפוס – טיסה והגעה באופן מהיר לגובה בהשוואה לטיפוס רגלי.
מקום לינה – מי שגם ישן באותם גבהים, עולה אצלו הסיכון למחלת גבהים.
גנטיקה.
העדר התאקלמות.

התאקלמות?

התאקלמות היא שהיה באזור גבוה, לפני עליה לאזור גבוה יותר, על מנת לאפשר לגוף להסתגל לשינויים הפיזיולוגים שקורים.
התאקלמות היא אינדיבידואלית בין אדם לאדם אבל בסופו של דבר, קצב הלב הגבוה אמור לרדת לתקין (בגובה מי ים) אחרי מספר ימים וזוהי עדות להתאקלמות מוצלחת.

האם מחלת גבהים קורית אחרי טיסה?

ודאי.
אם תטוס מגובה מי הים לגובה של 3500 מטר, סיכוי טוב שכמה שעות אחרי שתנחת תתפתח מחלת גבהים בדרגה כלשהי. סיכוי גבוה יותר מאשר אם תטפס את הגובה הזה ברגל במשך מספר ימים.

מה התסמינים האופייניים למחלת גבהים?

# כאבי ראש – התסמין השכיח ביותר. הרבה מהסולמות הרפואיים שנבנו למטרת זיהוי של מחלת גבהים מתחילים בכאב ראש כסימן בסיסי.
# סחרחורת.
# עייפות או תשישות.
# חוסר תאבון, בחילות והקאות
הפרעות שינה.
# בילדים קטנים – עצבנות, ירידה ברצון לשחק, אובדן תאבון, הפרעות שינה. כמובן שבגיל המתאים ילד גם יכול להתלונן על כאב הראש המאפיין.
# סימנים נוירולוגים חמורים – אטקסיה (חוסר יציבות), בלבול ושינויים במצב ההכרה, פרכוסים וחסרים נוירולוגים.
# תסמינים נשימתיים חמורים – קוצר נשימה לרבות במנוחה, שיעול, עייפות, ירידה בפעלתנות, קצב לב מהיר וכיחלון.

אבל יש הרבה סיבות בטיול לכאבי ראש

נכון. המאמץ, ההתייבשות, השמש, ההתרגשות ומה לא.
אבל זכרו שזהו גם סימן למחלת גבהים.

איך נמנעים ממחלת גבהים?

במשפט אחד – חושבים על זה לפני ומתכוננים. איך?
# עלייה הדרגתית ככל האפשר (לא יותר מ־300–500 מ' ביום מעל גובה 3,000 מ'). לרבות הימנעות מטיסה לגובה גבוה מגובה נמוך.
# לינה בגובה נמוך מהגובה המרבי אליו הגעתם באותו יום.
# שתייה מרובה של מים.
# הימנעות ממאמץ יתר בגובה.
# הימנעות משתיית אלכוהול.
# במקרים מסוימים ניתן ליטול תרופות כמו אצטאזולאמיד (אורומוקס). בייעוץ רופא בלבד, ראו בהמשך.

איך מטפלים במחלת גבהים?

שוב, תזכרו שאנחנו לא במחלה אחת אלא בספקטרום המשכי.
# ברור שהטיפול הדפניטיבי במחלת גבהים, בעיקר בתסמינים הקשים הוא ירידה מיידית בגובה (עדיף בלפחות 300-500 מטר).
# ברור שאין להמשיך לטפס, ובטח לא לישון בגובה יותר גבוה.
דברים נוספים:
# מנוחה מוחלטת בגובה בו הופיעו התסמינים – למעשה סוג של התאקלמות של ל- 1-4 ימים.
#שתייה מספקת.
# משככי כאבים (כמו פראצטמול או איבופרופן).
# אצטאזולאמיד (במינון מותאם) – ראו בהמשך.
# טיפול בחמצן.
# טיפול בתרופות אחרות לרבות סטרואידים.
# לא לשכוח פינוי רפואי במצב חמור או חוסר שיפור תוך 24–48 שעות.

מה זה אצטאזולאמיד (אורמוקס או דיאמוקס)?

תרופה חיונית שמשמשת כמשתן (מעכבת אנזים מסוים בכליות) ומעלה בסופו של דבר את ריכוז החמצן בדם. כאמור, יכולה לשמש גם כמניעה וגם כטיפול למחלת גבהים כאשר המינון המקסימלי הטיפולי הוא 250 מיליגרם למנה פעמיים ביום (במקרי קצה עד 4 פעמים ביום) והמניעתי לרוב 125 מיליגרם פעמיים ביום.
מניעה באורמוקס (בעבר נקראה דיאמוקס) לרוב ניתנת כיממה לפני התחלת העלייה ונמשכת כיומיים בעת ההגעה לגובה הסופי.
קראו עוד על התרופה אורמוקס ועל תופעות הלוואי שלה.

מה לגבי תרופות טבעיות כמניעה למחלת גבהים?

זה GMT לא משנה מה יגידו לכם.

ד"ר אפי, חשבנו שזה אתר ילדים! האם מחלת גבהים רלוונטית לילדים?

כן. גם ילדים עלולים לפתח מחלת גבהים, ולעיתים קשה לזהות את התסמינים מוקדם בגלל הקושי שלהם לתאר תחושות גופניות. לכן חשוב להקפיד במיוחד על:
# עלייה הדרגתית מאוד.
# תצפית קרובה על מצב הרוח וההתנהגות.
# שמירה על תזונה נכונה ושתייה מרובה.
# יעוץ רפואי לפני ואחרי העלייה לגובה – התמונה הריאתית קורה לעתים בילדים אחרי חזרה לגובה נמוך.
# התאמת מינון תרופות לפי גיל ומשקל.

מה לעשות ברגע האמת של מחלת גבהים? רלוונטי לבוגרים וילדים

עצרו מיד את העלייה – אין להמשיך לעלות בגובה.
התחילו מנוחה מלאה, שתו מים, קחו תרופה פשוטה לכאב ראש.
המתינו כמה שעות – במקרים קלים יש שיפור לאחר מנוחה.
אם התסמינים אינם בהטבה או מחמירים (בלבול, קוצר נשימה במנוחה, חוסר שיווי משקל) – התחילו ירידה מיידית בגובה.
פנו לעזרה רפואית – במיוחד אם מדובר בילד או במצב שנמשך מעל 24 שעות.
קבלו יעוץ חוזר לפני עלייה נוספת.

לסיכום, מחלת גבהים נשמעת מפחידה, אבל חשוב להגיד שברוב המקרים היא קלה וחולפת, במיוחד אם עולים בהדרגה, שותים מים, מקשיבים לגוף ונחים כשצריך.

עם מעט ידע והרבה תשומת לב, גם משפחות עם ילדים יכולות ליהנות מהנופים המדהימים של ההרים – בבטחה ובשמחה. 

אם זיהיתם תסמינים, אל תילחצו – פשוט פעלו לפי ההנחיות ואל תהססו לרדת בגובה או להתייעץ עם רופא. 

הרים זה כיף, רק תנו לגוף זמן להתרגל.