מלריה – מה חשוב לדעת לפני שממריאים?

סטטיסטיקה עולמית על מלריה

לפי ארגון הבריאות העולמי (WHO), בשנת 2023 דווחו יותר מ־260 מיליון מקרים של מלריה בעולם, עם מאות אלפי מקרי תמותה, רובם ילדים קטנים באפריקה.

בישראל מדובר במקרים בודדים בשנה, וכולם בקרב מטיילים ששבו ממדינות נגועות.

איך נדבקים במלריה?

העברה מתבצעת כאשר יתושת אנופלס עוקצת אדם שנושא את הטפיל, ואז מעבירה אותו לאדם אחר. ההדבקה מתרחשת לרוב בשעות הלילה.

לאחר תקופת דגירה בכבד, הטפיל עובר למחזור הדם וגורם לתסמינים כמו חום גבוה, צמרמורות, כאבי ראש, שלשול, הזעה, ואף סיבוכים חמורים כמו אנמיה קשה, כשל כלייתי או מלריה מוחית.

חומרת המחלה תלויה בסטטוס החיסוני של הנדבק ובסוג הטפיל.

היכן בעולם יש מלריה?

הסיכון הגבוה ביותר למלריה קיים באזורים מסויימים ביבשת אפריקה. סיכון לא מבוטל יש גם במקומות אחרים לרבות באסיה ובדרום אמריקה.

גם במקרים בהם קיים סיכון נמוך בלבד להידבק במלריה, מה שלא מצדיק (ראו בהמשך) טיפול מניעתי, זכרו שיש לנקוט בכל האמצעים להגנה מפני עקיצות יתושים, גם לאור הסיכון הנמוך למלריה אבל גם בשל מחלות אחרות העוברות בעקיצת יתוש כדוגמת דנגי וקדחת צהובה. 

לכן, לפני כל טיול, והיות ודברים במלריה דינמיים, ניתן לבדוק שכיחות מלריה באתר של ה-CDC, וכמובן להיעזר ביעוץ פרטני במרפאות המטיילים.

אז איך מתגוננים ממלריה?

שלוש רמות הגנה:

א. שקילת הצורך בטיול – מדוכאי חיסון, ילדים קטנים ונשים הריוניות נמצאים בקבוצת סיכון למלריה קשה. ולכן, הייתי שוקל נחיצות הנסיעה לאזורים היפר אנדמיים, בעיקר באפריקה בסיטואציות הללו.

ב. מניעת עקיצות יתושים – שוב, רלוונטי להרבה מזהמים שנמצאים באזורים המדוברים ולא רק למלריה. היות והיתושה יוצאת למצוץ דם בלילה, אזי במקרה של מלריה:

# שימוש ברשתות ושהיה במקום ממוזג.
# שימוש בתכשירים דוחי יתושים. שימו לב לריכוזים השונים של החומרים הפעילים בתכשירים והקפידו על תכשיר בריכוז גבוה שהוא יעיל יותר.
# ראוי להתלבש בבגדים ארוכים ולהימנע משהיה מחוץ לבית בערבים.

ג. נטילת טיפול מונע תרופתי – באזורים מסויימים בעולם, הסיכון הוא כה משמעותי, עד שמומלץ לקחת טיפול תרופתי מניעתי קבוע למשך זמן השהייה באזור הנגוע, כפי שתראו בהמשך.

מה עם חיסון למלריה?

כרגע אין חיסון מסחרי כנגד מלריה.

אז מהו הטיפול התרופתי המניעתי למלריה?

יש מספר תרופות שניתן לקחת למניעה למלריה. ההחלטה על איזה תרופה לתת תלויה במשתנים רבים לרבות סוג המלריה שיש באזורים של הטיול (ופרופיל עמידויות של הטפיל), משך הטיול והחשיפה וכמובן גיל המטייל.

מלרון כטיפול מניעתי למלריה

מלרון זה כדור שמכיר למעשה שני חומרים כנגד מלריה, אטובקוון ופרוגואניל.

טבליה למבוגרים מכילה 250 מיליגרם אטובקוון ו-100 מיליגרם פרוגואניל.

טבליה לילדים מכילה בדיוק רבע מהכמות של מבוגרים וניתנת החל ממשקל של 10 קילוגרם. ניתן לרסק את הטבליה ולתת לילדים, עדיף עם משקה חלבי (או גלידה).

את התרופה נהוג לקחת פעם ביום, כיום לפני כניסה לאוזר נגוע עד 5-7 ימים אחרי יציאה מאזור נגוע.

התרופה מתאימה בעיקר למטיילים באפריקה ובאמריקה הלטינית, שם דווחו עמידויות לתרופות אחרות הניתנות למניעה.

תופעות הלוואי השכיחות הן בעיקר כאבי ראש ובטן, בחילות והקאות. לרוב תופעות הלוואי הללו משתפרות אחרי מספר ימי טיפול.

מלרון אסורה במתן בהריון או בהנקה.

מפלוקווין כטיפול מניעתי למלריה

מפלוקווין (שמות מסחריים לריאם, מפקווין לקטב ומפאקווין) הוא חומר נגד מלריה. כל כדור הוא במינון של 250 מיליגרם.

את התרופה הזו נהוג לקחת פעם בשבוע, באותו היום ובאותה השעה. יש לקחת כשבוע לפני הכניסה לאזור הנגוע ובכל שבוע למשך 4 שבועות אחרי עזיבה של אזור נגוע.

היא כמובן מיועדת למניעה באזורים בהם הטפיל רגיש לחומר הפעיל.

הבעיה העיקרית עם קבוצת התרופות הללו היא פרופיל תופעות הלוואי לרבות העובדה שאנשים עשויים לחוות באופן פתאומי בעיות נפשיות חמורות לרבות הזיות, חרדה, חוסר מנוחה ובלבול.  זו הסיבה העיקרית לעובדה שהשימוש בתרופה זו מוגבל ביותר.

כלורוקווין או הידרוקסיכלורוקווין כטיפול מניעתי למלריה

באזורים מסויימים בעולם זוהי תרופת הבחירה.

כלורוקווין (שמות מסחריים אבלוקלור, ארלן וניבאקוין) – שתי טבליות של 250 מיליגרם, ביחד, פעם בשבוע באותו היום.

הידרוקסיכלורוקווין (שם מסחרי פלקווניל) – שתי טבליות של 200 מיליגרם, יחד, פעם בשבוע באותו היום.

עלולה לגרום טבליות  טבליות  לרגישות לשמש ובעיות במערכת העיכול.

מתאימה לאזורים בדרום מזרח אסיה.

דוקסיציקלין כטיפול מניעתי למלריה

לחומר הפעיל קוראים דוקסיציקלין (שמות מסחריים דוקסי 100, דוקסילין 100ף ויברמיצין ודוריתרים) וזוהי אנטיביוטיקה עם פעילות כנגד הטפיל.

לרוב לא משמשת כקו ראשון, גם בגלל פרופיל עמידויות של הטפיל וגם בגלל תופעות לוואי, לרבות איסור לחשיפה לשמש.

איך בוחרים באיזו תרופה להשתמש למניעה?

זהו דיון משותף יחד עם המטייל במרפאת המטיילים. יש לקחת בחשבון גיל, רקע רפואי ותרופות נוספות במקביל למשך הטיול ולמסלול הספציפי. כמובן שעל היועץ להכיר את פרופיל העמידות של הטפיל בכל אזור ואזור.

אבל רוב המוצ'ילרים הישראלים לא לוקחים מניעה למלריה

אני מודע לעובדה שמרבית המטיילים, בעיקר אלו אחרי צבא שטסים לאסיה או לדרום אמריקה, לא לוקחים מניעה ורובם איך שהוא מסתדרים אבל:

א. יש לכמת את הסכנה לפי אופי הטיול ואופי המטייל.

ב. אפריקה אינה אסיה ואינה דרום אמריקה, והדבקה בטפיל האלים יותר (פלציפרום) עלולה להיגמר רע מאוד.

מה עושים אם אני באזור מוכה מלריה ויש למישהו חום?

ללא קשר לאם לקחתם טיפול מניעתי או לא לקחת טיפול מניעתי, עליכן לגשת לבדיקת רופא, ובמקומות מסויים בעולם לשקול בדיקה או טיפול כנגד מלריה.

מה עושים אם הייתי באזור עם מלריה ויש לי חום אחרי שחזרתי לארץ?

גם פה, יש מקום לבדיקת רופא מטפל על מנת לחשוב יחד איתו אם יש אפשרות שמדובר בהדבקה במלריה. אני מחדד, בזני מלריה מסויימים, ניתן לאבחן מחלה גם חודשים ארוכים אחרי החזרה.

ד"ר אפי, תעשה סדר – מה עושים לפני טיסה בהקשר של מלריה?

אני ממליץ שלפחות חודשים לפני נסיעה אקזוטית או ממושכת, תפנו למרפאת מטיילים של קופת החולים על מנת שמומחה בתחום יקח ממכם פרטים על יעד הנסיעה, משך השהות, סוג הטיול, ויתאים לכם הטיפול המונע הרלוונטי ביותר.

הדבר הזה נכון מאוד למטיילים אחרי צבא כמו שהוא נכון למשפחות שנוסעות לטייל עם ילדים.

רגע, מה עם מלריה וישראל?

בעבר, מלריה הייתה נפוצה גם בארץ, בעיקר בעמק החולה ובשרון, לפני ייבוש הביצות. הודות למאמצים לאומיים של הדברה, ניקוז ומעקב אפידמיולוגי, ישראל הוכרזה נקייה ממלריה בשנות ה-60 – והיא נותרה כך עד היום.

לסיכום, מלריה היא מחלה מסכנת חיים, הניתנת למניעה. טיפול מונע נכון והערכות מותאמת אישית יכולים לשמור על הבריאות שלכם, גם באזורים הכי אקזוטיים.

אז אל תוותרו על ייעוץ מקצועי לפני נסיעה, ובעיקר, אל תוותרו על ההגנה הנדרשת.