15/02/2026

חמישה עשר ילדים נפטרו מחצבת – מה אנחנו יכולים ללמוד מזה?

בעידן המודרני, של הכמה עשרות שנה אחרונות, אני לא זוכר התפרצות של מחלה זיהומית כלשהי שגבתה את חייהם של 15 ילדים.

אז הגיע הזמן לעצור ולשאול איך קורה שכמות אדירה כזו של ילדים, מרביתם בריאים ברקע, נפטרו מחצבת.

אני חושב שהפרק הזה יביא הסבר לתופעה הזו, שקשה להכיל אותה. אבל במקביל ישרה נינוחות ורוגע על הורים הגיוניים, שהם רוב רובם של ההורים במדינת ישראל (בטח ובטח אלו שקוראים את האתר הנוכחי) בבחינת לכם זה לא יכול לקרות.

או במילים אחרות, זו מגפה של אוכלוסיה אחרת. מאוד מוגדרת ובעלת מאפיינים דומים. והיא "לא שייכת" לאותם הורים הגיוניים, שזה אתם.

מסע קצר בניסיון להבין איך ההתפרצות האחרונה הביאה לאחוזי פטירה גבוהים מכל מה שמישהו אי פעם חשב ותיאר.

כמה מקרים של חצבת יש במדינת ישראל ולכמה מקרי פטירה היינו מצפים?

נכון לעכשיו יש כמעט 3000 מקרים מאובחנים.

הצפי בחצבת (נדייק את זה בהמשך) הוא למקרה פטירה יחיד על כל 1000 חולים.

אז ברור שמספר המקרים האמיתיים הוא הרבה יותר ממספר המקרים שבפועל אובחנו, ומספר הפטירות עוזר למשרד הבריאות להעריך שבפועל יש כ-13 אלף מקרים של אנשים שנדבקו.

אבל זה לא הפתרון לחידה שלנו.

איך אפשר למנוע מוות מחצבת?

שני אפשרויות קלות וברורות.

להתחסן ולמנוע חצבת – יש לנו פרק משמעותי באתר על חיסון חצבת. אני מזכיר שבישראל מחסנים בשתי מנות כנגד חצבת, אבל גם מנה אחת מורידה את הסיכון להסתבך.
להגיע לטיפול בזמן – כשכבר חלית בחצבת.

האם יש טיפול לחצבת ומה קורה למי שמגיע מאוחר לקבלת טיפול?

אומנם אין טיפול ספציפי כנגד הווירוס, אבל יש טיפול תומך שכולל הורדת חום, הידרציה (החזרת נוזלים), תמיכה נשימתית ומתן אנטיביוטיקה כנגד זיהומים חיידקיים משניים.

לא מעט מבין הילדים שחלו בהתפרצות הנוכחית הוחזקו בבית, בתנאים לא תנאים, עם חום גבוה. חלקם עם סיבוך חיידקי משני, כאשר במקביל נמנעה מהם גישה לקבלת שירותי רפואה הולמים.

לכן לא מעט ילדים הגיעו במצב של החייאה מתקדמת לבית החולים ולמעשה פרקטית נפטרו עוד לפני שהגיעו לבית החולים.

אני שוחחתי לפני זמן קצר עם אמא שהילדה שלה אושפזה לטיפול (ביחידה לטיפול נמרץ, לא פחות) בגלל פנאומוניטיס (מעין דלקת ריאות וירלית שקורה מחצבת) והיא סיפרה שהילדה דווקא הייתה בסדר עם מחולל חמצן בבית.

אתם מבינים מה שאני אומר? מחולל חמצן בבית. מישהו ממכם יכול לדמיין את הילד שלו מקבל חמצן במסיכה בבית, כשכל הציוד הגיע מאיזה שהוא גמ"ח, בלי להגיע לחדר מיון?

זהו סימן ראשון לכך שאנחנו מדברים על אוכלוסייה מאוד מאוד ספציפית, שלא מאמינה בשירותי רפואה "רגילים". שמעדיפה לקבל שירותי רפואה שהם לכאורה מתקדמים (מחולל חמצן לילד בבית), אבל בפועל הם ממש לא טובים (איך נותנים לילד חמצן בבית בלי ניטור הולם?), ולו רק בכדי לא להגיע לחדר מיון. קולגות שלי שמטפלים בילדים הללו בערים ובשכונות המדוברות מספרים שהם חייבים להתחנן להורים שיקחו את הילדים המאוד חולים לקבלת טיפול בחדר מיון.

מזכיר מקרה קיצון מההתפרצות הנוכחית שקרה בצפון, ובו האב התעקש לשחרר את הילד שלו על דעת עצמו על מנת לעשות קבלת שבת וקידוש בבית. והחזיר את הילד מת במוצאי שבת לחדר המיון.

מה לגבי מתנגדי חיסונים "קלאסיים"?

אלו קצת שונים. מתנגדי החיסונים שאינם מקרב אותה אוכלוסיה סופר חרדית שאינה מחסנת, נהנים מאיכות הטיפול שיש במדינת ישראל.

זאת אומרת שהם לא מחסנים, ומספרים לכולם מדוע אינם מחסנים וכמה זה לא בטוח, אבל ממהרים לבוא לחדר המיון ולקבל שירותי רפואה מתקדמים (ולבזבז לכולנו כסף רב) בידיעה שלהם זה (מוות) כנראה לא יקרה.

ואחרי שהילדים שלהם מחלימים? יספרו לכולם כמה המחלה קלה ולא מסוכנת.

אבל, וזהו אבל גדול, מקרה הפטירה האחרון (ה-15 במספר) אולי מספר סיפור שונה. אומנם גם הילד הזה לא היה בריא וסבל ממחלה כרונית משמעותית, אבל בגיל 9 שנים הוא כבר היה צריך להתחסן בשתי מנות ולא חוסן מבחינה אידיאולוגית.

מה יגידו ההורים? נראה. לא פשוט.

הרי יש עוד התפרצויות חצבת בעולם – מה אחוזי הפטירה שם?

זוכרים שהתחלתי בזה שהסיכון לפטירה הוא בערך 1 ל-1000? ובכן, אלו הם נתונים מעידן של רפואה של פעם. אחוזי הפטירה הנוכחיים, במדינות מפותחות כמו בריטניה, קנדה וארצות הברית הינם נמוכים הרבה יותר.

אז הייתי מצפה שבישראל האחוזים יהיו אפילו פחות.

שוב, לא באוכלוסיה המדוברת שחיה בימי הביניים.

מה אנחנו למדים על הגילאים של הילדים שנפטרו?

מבלי לדקדק בנתונים, כ-13 פטירות של ילדים מתחת לגיל 3 שנים. שתי פטירות של ילדים גדולים יותר, שניהם עם מחלת רקע משמעותית. יש כאלה שיאמרו שאי אפשר לחסן ילדים מדוכאי חיסון, אבל שני הילדים המדוברים לא סבלו ממחלה שמדכאת את מערכת החיסון, אלא ממחלה כרונית משמעותית שבה היה חשוב להקפיד יותר מהרגיל על חיסון.

ואם להוציא את שני המקרים הללו, אז אנחנו מבינים שרוב הפטירות קורות בתינוקות וילדים קטנים, שאינם מחוסנים כלל, וששייכים לאותה אוכלוסייה מדוברת שגם מביאה הילדים לטיפול מאוחר.

מה אנחנו למדים על מקום המגורים של הילדים שנפטרו?

עשרה מאחד עשר הילדים הראשונים שנפטרו גרו במרחק של קילומטר אחד מהשני. זה אומר דרשני. גם המקרים האחרים, כולל האחרון, הינם בעלי מאפיינים דומים ואני חושב שהתשובה מונחת פה, באופי של האוכלוסייה שבה קרו מרבית הפטירות.

1. אוכלוסיות שלא מתחסנות מתוך אמונה.

2. הווירוס עובר מאדם לאדם (לרוב ילדים) בקלות רבה ויתכן שיש משמעות לאפקט שנקרא אפקט אינוקולום. אפקט אינוקולום הוא הכמות ההתחלתית של הווירוס שמביאה למחלה.

3. כאמור, הילדים החולים באוכלוסיה הזו מגיעים לצערי מאוחר מדי לטיפול רפואי.

מה אנחנו למדים על כמות החיסונים שהספיקו לקבל הילדים שנפטרו מחצבת?

למעט הילד הגדול עם מחלות הרקע שחוסן במחנה אחת של החיסון (למרות שבגילו היה יכול וצריך לקבל כבר המנה השנייה), כל השאר הינם ילדים שלא חוסנו כלל.

אז אנחנו מבינים שמי שמתחסן מגן על עצמו מחצבת ומסיבוכיה.

ומי שלא, לא.

מה המסר לרוב ההורים במדינת ישראל?

שנו שנת ישרים בלילה.

אם אתם מקפידים על חיסוני שגרה ואם כשהילד שלכם חולה אתם פונים לקבלת שירות רפואי מרופא הילדים וגם מקשיבים להמלצותיו, אז אחוזי התמותה הגבוהים שיש בהתפרצות האחרונה לא צריכים להפחיד אתכם כלל.

אם אתם הורים שלא מחסנים, גם אז יש לכם אפשרות לקבל חיסון שאחרי חשיפה או במקרה של מחלה להגיע לעזרה רפואית ולקבל טיפול תומך. חבל שהגעתם למצב כזה, אבל זה שלכם.

ואם אתם גם לא מחסנים וגם לא הולכים לרופא, אז אין כבר מה להגיד. האחריות היא שלכם.

לסיכום, אני חושב שבתום המגפה הנוכחית משרד הבריאות יסכם את הנתונים, בעיקר את נתוני התמותה, והדבר יעורר עניין רב בקהילת הרופאים המדעית. זוהי התפרצות כמו בימי הביניים ואחוזי התמותה בהתאם.

אבל אצלכם, ההורים ההגיוניים שקוראים את הפרק הזה, שנו שנת ישרים.

אתם נהדרים.