18/03/2026

הקרב היום יומי של רגל החייל הישראלי – מיבלות וזיהומים ועד שברי מאמץ

מאת: קרולין צמח

נכון שאומרים שכשמדובר בכשירות מבצעית, הצבא צועד על קיבתו? טוב, זה אולי נכון וחשוב אבל החיילים שלנו צועדים בעיקר על כפות רגליהם.

עבור לוחמים בשטח, כף הרגל היא לא רק איבר תנועה אלא כלי עבודה קריטי החשוף לעומסים קיצוניים, רטיבות ונעילה ממושכת של נעליים קשיחות. שילוב המהווה "סערה מושלמת" להתפתחות בעיות פודיאטריות.

משברי מאמץ ופציעות דריכה ועד לזיהומים פטרייתיים וציפורן חודרנית. כל אלה מנטרלים לוחמים מפעילות. לכן, הבנת המכניקה של כף הרגל תחת עומס צבאי היא כבר מזמן לא עניין של נוחות, אלא צורך אסטרטגי בשמירה על רציפות התפקוד ביחידה.

בשירות צבאי אינטנסיבי, הגבול בין מאמץ שגרתי לפציעה מבנית הוא דק במיוחד. העומס המצטבר הופך לא פעם לפתולוגיות אורתופדיות מובהקות, החל משברי מאמץ בעצמות המסרק ועד לדלקות כרוניות בגיד אכילס ופצאיטיס פלנטרי (דורבן).

מי שתפרט לנו הכול בנושא החשוב הזה היא פודיאטרית בכירה ומעולה בשם קרולין צמח.

שברי מאמץ

מה זה שברי מאמץ?

שברי מאמץ הינם סדקים זעירים בעצם הנגרמים כתוצאה מעומס יתר חוזר ומצטבר (כמו בזמן ריצות או מסעות), להבדיל משבר אקוטי הנובע מטראומה חד-פעמית. בקרב חיילים, התופעה שכיחה במיוחד בעצמות השוק (טיביה) ובעצמות המסרק בכף הרגל בשל הליכות ממושכות ונשיאת משקלים כבדים.

מה החיילים מרגישים כשיש שברי מאמץ?

התסמין העיקרי הוא כאב ממוקד המתפתח בהדרגה, המחמיר בזמן פעילות גופנית ומשתפר משמעותית במנוחה. באזור הפגוע עשויה להופיע רגישות נקודתית למגע (Pin-point tenderness), ולעיתים גם נפיחות מקומית או חום קל.

כיצד מאבחנים שבר מאמץ?

האבחון מתבצע לרוב על ידי צילום רנטגן (יש לקחת בחשבון שצילום עשוי להיות תקין בשבועות הראשונים), מיפוי עצמות ו/או MRI במקרים מורכבים.

איך מטפלים בשברי מאמץ?

מנוחה והפחתת עומס.

השלב הקריטי ביותר הוא הפסקת הפעילות הגורמת לכאב למשך מספר שבועות כדי לאפשר לעצם להתאחות.

בנוסף, ניתן לעשות שימוש באביזרים תומכים לרבות במדרסים בהתאמה אישית לפיזור עומסים.

יש לזכור שחשוב לשמור על חזרה הדרגתית לפעילות (סרגל מאמצים מבוקר) ורק לאחר היעלמות הכאב.

תסמונת המדור

מהי תסמונת המדור?

תסמונת המדור (Compartment syndrome) היא מצב חירום רפואי המתרחש כאשר הלחץ בתוך "מדור" (קבוצת שרירים הכלואה בתוך רקמה קשיחה הנקראת פאציה) עולה לרמה מסוכנת, הפוגעת בזרימת הדם והחמצן לרקמות.

אילו סוגים של תסמונת מדור נפוצה בחיילים?

בצבא נפוצים שני סוגים:

תסמונת מדור חריפה / אקוטית – נגרמת לרוב מטראומה כמו שבר, פציעת מעיכה או חבלה קשה שמובילה לדימום ונפיחות פנימית.

תסמונת מדור כרונית – מופיעה אצל לוחמים בשל מאמץ גופני חוזר ואינטנסיבי, כגון ריצות וצעידות עם משקל, הגורמים לשרירים להתרחב מעבר למקום הזמין להם במדור.

מהם הסימפטומים של תסמונת מדור?

התסמין המרכזי הוא כאב עז ובלתי פרופורציונלי לפציעה, שאינו מוקל במנוחה (במצב החריף) או שמתפרץ בזמן פעילות ונרגע לאחריה (במצב הכרוני). סימנים נוספים כוללים תחושת מתח ולחץ באיבר, נפיחות קשה למגע ("רגל קשיחה"), נמלול, עקצוץ, ובשלבים מאוחרים יותר – דופק חלש ואובדן תחושה.

כיצד מאבחנים תסמונת מדור?

האבחון הוא בעיקר קליני ומבוסס על תלונות החייל.

הכלי המדויק ביותר הוא מדידת לחץ תוך-מדורי באמצעות החדרה של מחט המחוברת למד-לחץ (מנומטר) אל תוך השריר. במקרים כרוניים ניתן להיעזר לעיתים גם בבדיקת MRI לאחר מאמץ.

מהו הטיפול בתסמונת מדור?

במצב חריף זהו מצב חירום המחייב ניתוח דחוף (פציוטומי), שבו המנתח מבצע חתך עמוק ברקמת הפאציה כדי לשחרר את הלחץ באופן מיידי ולהציל את השריר והעצבים מנזק בלתי הפיך.

במצב כרוני הטיפול הראשוני כולל מנוחה, פיזיותרפיה, התאמת הנעלה ושינוי טכניקת הריצה/הליכה. אם אלו נכשלים והחייל אינו מסוגל לתפקד, מבוצע ניתוח לשחרור המדור.

פצאיטיס פלנטרי (דורבן) אצל חיילים

פלנטר פצאיטיס (Plantar fasciitis), המוכר בשמו העממי "דורבן", הוא דלקת או גירוי של הרצועה העבה העוברת לאורך סוליית כף הרגל ומחברת בין עצם העקב לאצבעות. יש לנו כבר באתר פרק שכתבתי על דורבן, אבל מה מיוחד בחיילים?

הקשר של דורבן לכף הרגל של חיילים

חיילים נמצאים בקבוצת סיכון גבוהה בשל השילוב בין עומס יתר מצטבר (ריצות, צעדות ומסעות) לבין נשיאת משקלים כבדים על גבם, המגבירים את הלחץ המכני על הקשת האורכית. שימוש ממושך בנעליים צבאיות קשיחות שאינן תמיד מספקות בלימת זעזועים הולמת מחריף את המצב.

מה הביטוי של דורבן אצל חיילים?

התסמין הקלאסי הוא כאב חד ודוקר בעקב או בקשת כף הרגל, המורגש בעוצמה רבה במיוחד בצעדים הראשונים לאחר קימה משינה או לאחר ישיבה ממושכת. הכאב נוטה להשתפר מעט לאחר תנועה, אך עלול לחזור ולהתגבר לאחר עמידה ממושכת או פעילות עצימה.

איך להימנע מדורבן בצבא ובכלל?

המפתח הוא מניעת עומסי פתע. חשוב להקפיד על סרגל מאמצים הדרגתי, שימוש בנעליים תקינות (או מדרסים מותאמים במידת הצורך) וביצוע תרגילי גמישות לשרירי התאומים ולגיד אכילס, המפחיתים את המתח על הפאסיה הפלנטרית.

איך לטפל בדורבן?

הטיפול הראשוני כולל מנוחה והפחתת עומסים, עיסוי של סוליית כף הרגל (למשל על ידי גלגול בקבוק מים קפוא), ומתיחות ייעודיות לרצועה ולשרירי השוק. במקרים עקשניים ניתן להיעזר בפיזיותרפיה או טיפול בגלי הלם.

פטרת כף רגל וציפורנים אצל חיילים

צרה צרורה.

פטרת כף הרגל והציפורניים היא אחת הבעיות הנפוצות ביותר בקרב חיילים. הבעיה נובעת משילוב של חום, לחות וחוסר אוורור בתוך הנעל הצבאית.

מדוע יש ומהן דרכי ההדבקה של פטרת כף הרגל אצל חיילים?

פטרת כף רגל המכונה לעיתים "רגל אתלט", היא אחת הבעיות השכיחות ביותר בקרב חיילים בשל תנאי השירות המאתגרים. נזכור שפטריות משגשגת בסביבה לחה וחשוכה. לכן השילוב של נעילת נעליים צבאיות אטומות לאורך שעות רבות, הזעת יתר (Hyperhidrosis) והיעדר אוורור מספק, יוצר סביבה חמה ולחה האידיאלית לשגשוג פטריות מסוג דרמטופיטים.

חיילים נדבקים לרוב במקלחות משותפות (בעיקר ללא כפכפים), במגורים, או כתוצאה משימוש בגרביים רטובות לאורך זמן, המאפשרים לנבגי הפטרייה לחדור לעור ולמיטת הציפורן.

איך מתבטאת פטרת כף הרגל אצל חיילים?

פטרת העור (Tinea pedis) מתבטאת בגרד עז, אדמומיות, קילופים וסדקים (בעיקר בין האצבעות) המלווים לעיתים בריח רע. פטרת הציפורניים מתבטאת בשינוי צבע הציפורן לצהוב או חום, התעבות שלה, עיוות מבני והתפוררות הדרגתית של שולי הציפורן. ראו התמונה.

איך מונעים פטרת כף הרגל והציפורניים אצל חיילים?

הקפדה על ייבוש יסודי של כפות הרגליים, החלפת גרביים תכופה ושימוש בכפכפים במקלחות היחידה.

לכן, בכל בסיס בו אני מבקרת על מנת לטפל ברגלי החיילים שלנו הם מקבלים ממני מתנה, שכוללת משחה לפטרת למריחה פעמיים שלוש בשבוע למניעה וטלק מיוחד לכף רגל.

איך מטפלים בפטרת הרגל והציפורניים אצל חיילים?

הטיפול בעור כולל משחות, קרמים או תרסיסים אנטי-פטרייתיים. בציפורניים הטיפול מורכב יותר ודורש לק רפואי ייעודי או כדורים במרשם.

Pitted keratolysis אצל חיילים

תופעה נוספת הקשורה ללחות ולחום ולהזעת יתר היא Pitted keratolysis (בעברית לעיתים נקראת "המסה נקבובית של השכבה הקרנית"). זהו זיהום חיידקי שטחי של העור, הנפוץ מאוד בקרב חיילים בשל הנעילה הממושכת של נעליים סגורות המייצרות סביבה חמה ולחה.

איך Pitted keratolysis קורה?

הזעת יתר (Hyperhidrosis) מרככת את שכבת העור העליונה. חיידקים מסוגים מסוימים (כמו Corynebacterium) משגשגים בתנאים אלו ומפרישים אנזימים המעכלים את חלבוני הקרטין בעור, מה שיוצר את ה"חורים" הקטנים, ראו בתמונה.

מהם הסימפטומים?

נקודות שקועות (מכתשים זעירים) בקוטר של 1–5 מ"מ, המופיעות לרוב באזורי לחץ כמו העקב וכרית כף הרגל.

גוון צהבהב או לבן של העור מסביב לנקודות.

ריח רע מאוד וחריף (Bromidrosis), הנובע מתוצרי הלוואי של החיידקים.

לעיתים תחושת גרד או צריבה בזמן הליכה.

כיצד נאבחן ונטפל באותו קרטוליזיס?

האבחון נעשה בדרך כלל על ידי רופא עור או פודיאטר בבדיקה קלינית פשוטה.

הטיפול הוא שימוש באנטיביוטיקה מקומית (כמו קלינדמיצין או אריתרומיצין) בצורת ג'ל או תמיסה.

בנוסף, שימוש באבקות סופגות, תכשירים נוגדי הזעה (כמו אלומיניום כלוריד), הקפדה על ייבוש הרגל והחלפת גרביים תכופה.

Erosio Interdigitalis Blastomycetica

מה זה הקללה הזו?

Erosio Interdigitalis Blastomycetica היא סוג של זיהום פטרייתי הנגרם על ידי פטריית השמר קנדידה אלביקנס. שימו לב להבדל בין מצב זה למצב של פטרת "רגילה" שכבר דיברנו עליה במאמר (פטרת הכפות הרגליים או Tinea pedis). כאן הגורם הוא פטריית שמר ולא דרמטופיט.

מהם המאפיינים המרכזיים?

המיקום והמראה.

מבחינת המיקום – הזיהום הזה מופיע כמעט תמיד ברווח שבין האצבעות (לרוב בין האצבע השלישית לרביעית בידיים, או בין אצבעות 4 ל-5 ברגל (בוהן). ראו בתמונה.

מבחינת המראה – האזור נראה אדום, רטוב ("סמרטוטי") ומבריק. המאפיין הייחודי הוא סדק (Fissure) כואב במרכז האזור הלבן, המוקף בשוליים של עור מקולף.

מהם גורמי הסיכון ל-Erosio Interdigitalis Blastomycetica?

רטיבות כרונית (חשיפה מרובה למים או הזעה) לרבות חבישת כפפות גומי לאורך זמן או נעילת נעליים אטומות מאוד.

אז מה ההבדל בין פטרת רגילה (טינאה פאדיס) לבין פטרת בין בהונות?

בעוד שפטרת רגילה נראית לרוב כקילוף יבש או שלפוחיות, הארוזיו נראית "מבושלת" ורטובה יותר, והכאב בה נובע לרוב מהסדק העמוק שנוצר במרכז הרווח בין האצבעות או בהונות כף רגל.

מהו הטיפול המומלץ?

ייבוש מוחלט הוא זהו הצעד החשוב ביותר.

יש לייבש את הרווחים בין האצבעות או בהונות לאחר כל מגע עם מים.

בנוסף, משחות נוגדות שמרים לרבות שימוש בתכשירים המכילים Clotrimazole כגון אגיסטן או דקטרין.

בנוסף, מניעת לחות על ידי שימוש בגרביים מנדפות או החלפת כפפות לעיתים קרובות.

שלפוחיות בכף הרגל של חיילים

למה וכיצד נגרמות שלפוחיות ברגל?

שלפוחיות (Blisters) נגרמות כתוצאה מחיכוך מתמשך בין העור לגרב או לנעל, הגורם להיפרדות שכבות העור ומילוי המרווח בנוזל בין-תאי.

אצל חיילים, השילוב של נעליים קשיחות, לחות מהזעה ותנועה אינטנסיבית מייצר את התנאים האידיאליים להיווצרותן.

הטיפול המיידי כולל חיטוי האזור וחבישה במדבקה ייעודית (כמו "קומפיד") להפחתת הלחץ.

מתי נכון לפוצץ שלפוחית ברגל?

ככלל, מומלץ שלא לפוצץ שלפוחית סגורה כדי למנוע זיהום. רק במקרים של שלפוחית גדולה ומכאיבה, יש לנקזה באופן סטרילי ולהשאיר את העור העליון כהגנה.

יבלת ויראלית מ-HPV

אני מזכירה שיש לנו באתר פרק על יבלות וירליות ביד או ברגל.

ממה נגרמת יבלת בכף הרגל?

למעשה, ויראלית (Plantar wart) בכף הרגל היא גידול עור שפיר הנגרם על ידי נגיף הפפילומה האנושי (HPV). עבור חיילים, מדובר במטרד שכיח במיוחד בשל התנאים הסביבתיים ביחידה.

איך נראית יבלת פלנטרית?

היבלת נראית כנגע בולט עם פני שטח מחוספסים (דמויי כרובית). סימן היכר מובהק הוא נקודות שחורות קטנות במרכז היבלת, שהן למעשה כלי דם זעירים שהתייבשו. לעיתים היבלת צומחת פנימה בשל הלחץ מהדריכה, מה שגורם לה להיראות כמו עור מעובה (קלוס). ראו בתמונה.

מהי סיבת ההדבקה?

הנגיף חודר דרך חתכים זעירים או סדקים בעור, במיוחד כשהעור רך ולח. חיילים נדבקים לרוב בגלל הליכה יחפה במקלחות משותפות ובמגורים, או עקב שימוש בציוד מזוהם כמו מגבות ונעליים של אחרים.

מה הסיכונים של יבלת וירלית?

מעבר לכאב עז בזמן הליכה (המרגיש לעיתים כמו אבן בנעל), היבלות מדבקות מאוד. ללא טיפול, היבלת עלולה להתפשט לאזורים נוספים בכף הרגל (יבלות "לוויין") או להדביק חיילים אחרים ביחידה.

מה לעשות במקרה של יבלת ברגל?

קודם כל מניעה. לעולם אין ללכת יחפים במקלחות. השתמשו בכפכפים. בנוסף, הקפידו על רגליים יבשות וגרביים נקיות.

מבחינת טיפול – ניתן להשתמש בתכשירים ללא מרשם המכילים חומצה סליצילית, או לפנות לרופא/פודיאטר לטיפול בחנקן נוזלי (הקפאה), לייזר או הסרה כירורגית במקרים עקשניים. חשוב שלא "לנתח" את היבלת לבד כדי למנוע זיהום משני והתפשטות הנגיף.

ציפורן חודרנית אצל חיילים

ציפורן חודרנית היא אחת הפציעות המנטרלות והכואבות ביותר עבור חייל, והיא מתרחשת כאשר שולי הציפורן חודרים אל תוך העור הרך שבצד האצבע. ראו בתמונה.

מדוע ציפורן חודרנית קורה אצל חיילים?

ציפורן חודרנית מתרחשת בשילוב של גזירה לא נכונה (מעוגלת מדי), לחץ מכני מהנעליים הצבאיות הקשיחות והצרות, והזעת יתר המרככת את העור ומאפשרת לציפורן לחדור אליו בקלות.

מהן דרגות החומרה של ציפורן חודרנית אצל חיילים?

שלוש דרגות.

דרגה קלה – נפיחות קלה, אדמומיות וכאב בזמן לחיצה בלבד.

דרגה בינונית – כאב עז יותר, נפיחות משמעותית והפרשה צלולה או מוגלתית (זיהום).

דרגה חמורה – צמיחת "בשר פרא" (גרנולומה) סביב הציפורן, כאב פועם שאינו מאפשר נעילת נעל וזיהום כרוני.

מה הסכנה בציפורן חודרנית?

מלבד הכאב המשתק, זיהום מקומי שאינו מטופל עלול להתפתח לצלוליטיס (זיהום תת-עורי נרחב) ובמקרים קיצוניים אף לזיהום בעצם האצבע, הדורש טיפול אנטיביוטי תוך-ורידי.

איך מטפלים בציפורן חודרנית ולמי פונים?

מבחינת עזרה ראשונה – השריה במים פושרים עם סבון/מלח ושימוש במשחות אנטיבטריאליות.

מבחינת טיפול מקצועי – מומלץ לפנות לפודיאטר. הטיפול נע בין חיתוך עדין של הציפורן ועד לניתוח קטן המתבצע תחת הרדמה מקומית, ובו מסירים את שולי הציפורן ואת השורש שלה כדי למנוע הישנות.

לסיכום, כף הרגל של החייל היא התשתית עליה נבנית היכולת המבצעית, אך היא גם אחת הנקודות הרגישות ביותר בגופו. כפי שראינו, המעבר בין שלפוחית טורדנית, פטרת עקשנית או ציפורן חודרנית לבין פציעות מורכבות כמו שברי מאמץ ותסמונת המדור, הוא לעיתים קרובות תולדה של הזנחה או חוסר מודעות.

הקפדה על היגיינה בסיסית, זיהוי מוקדם של תסמינים ושימוש בציוד מותאם אינם רק עניין של נוחות אישית, אלא חובה מקצועית לשמירה על כשירות לאורך זמן. בסופו של יום, חייל שיודע לשמור על רגליו, הוא חייל שיצליח לעמוד במשימה.

בהצלחה.