מנות הדחף של שעלת/דיפתריה/טטנוס ופוליו – כאמור סידרה ראשונה של חיסון זה (בתוספת המופילוס מסוג B) ניתנת בארבע מנות עד וכולל גיל שנה. מנת הדחף ניתנת כיום בכיתה ב' (גילאים 7-8 שנים). עם זאת מידע חדש מהשנים האחרונות הראה שהחיסון החדש (נקרא חיסון אסלולרי) לשעלת אינו מחזיק מעמד כפי שצפו, בטח לא מעל 5 שנים (פער הזמנים המינימלי לכאורה בין גיל שנה לכיתה ב').

לפיכך, ישנם מקרים רבים של שעלת בעיקר בילדי גן חובה, כיתה א' או תחילת כיתה ב' (כביכול עד הזמן שבו הילדים מתחסנים במנת הדחף בכיתה ב').

עבודה על אובדן הנוגדנים לשעלת סוכמה גם באתר זה, ומסקנותיה היו שרוב מקרי השעלת קרו, בגלל חוק המספרים הגבוהים, בילדים שחוסנו כנדרש לשעלת.

ולכן המלצתי היא בשלב ראשון להקדים את חיסון מנת הדחף המדוברת לכיתה א' במקום לכיתה ב'.

אני מודע לעובדה שזה ימנע ככל הנראה רק את אותם מקרים שהיום רופאי הילדים רואים בילדים בכיתה א' ותחילת ב', ולא ימנע המקרים של שעלת שאנו רואים בגן חובה וכדומה. אבל זה נתח חשוב וצריך להתחיל היכן שהוא.

מזכיר שמנת השעלת הבאה (מנת דחף של חיסון לשעלת/דיפתריה/טטנוס) ניתנת במדינת ישראל בכיתה ח', בגילאים 13-14 שנים. אם תתקבל הצעתי להקדמת החיסון של כיתה ב' לכיתה א' יהיה נכון לשקול גם הקדמת החיסון של כיתה ח' לכיתה ז' על מנת שיישאר מרווח זמן של לא יותר משש שנים בין המנות.

מה קורה בגיוס סביב גיל 18? – חיילים מקבלים מנת דחף נוספת שכוללת רק דיפתריה וטטנוס ללא שעלת…

אין ספק שעם ובלי קשר להצעה שלי על צה"ל לעבור לחיסון גם לשעלת באותה מנה על מנת להוריד שכיחות מחלה בחיילים. אבל על זה בפוסט אחר (בבקשה, למי שרוצה להרחיב קריאה).