דיון ומשמעות – וואו. איזו עבודה חשובה. אומנם ראשונית בילדים, אבל חשובה. אבל מה אנחנו ההורים יכולים לקחת מהמאמר הזה?

א. להבין שיש קשר, ככל הנראה דרך המיקרוביום, בין שימוש באנטיביוטיקה לתגובה לחיסונים אותם מקבל הילד.

ב. להבין שמה שיותר משפיע זה אנטיביוטיקות רחבות טווח וכמובן קורסים ממושכים וחוזרים.

אז מה ת'כלס? לא לקחת פעם הבאה טיפול אנטיביוטי שהרופא ילדים רשם לילד? מה פתאום.

אבל לדון יחד איתו על הצורך בכך. אני מעריך שכחמישים אחוז (לפחות) מהטיפולים האנטיביוטיים שניתנים לילדים בישראל באבחנה של דלקת אוזניים הינם לא נחוצים. קיראו על שיטת הטיפול המושהה באזור הזה באתר. זוהי פשוט שיטה מצוינת להימנע מטיפול חצי מיותר.

לדון איתו על משך הטיפול – אני מסכם באתר מאמר נפלא, גאווה ישראלית, על טיפול בדלקת ריאות של חמישה ימים. קיראו כאן. חלק מרופאי הילדים לא שמעו עליו ולא אימצו את מסקנותיו. 

לדון על סוג הטיפול האנטיביוטי שנבחר – יש תמיד לשאוף לתת את האנטיביוטיקה הכי צרת טווח שמכסה את החיידקים שגורמים לדלקת אצל הילד שלכם. במילים אחרות, אם יצאתם הרבה פעמים מהרופא שלכם עם מרשם לאוגמנטין, אתם והוא בבעיה. חייבת להיות סיבה טובה לרישום אוגמנטין בילדים.

כמובן שכמו לכל מחקר, גם למחקר הזה יש מגבלות. וכמובן, שמייד צצות עוד אלף שאלות מחקריות נוספות על הקשר הספציפי בין המיקרוביום לחיסונים.

אבל אני מקווה שהמסר ברור לכולנו.

טיפול אנטיביוטי כלי עוצמתי מאוד בידיו של הרופא. יש לנהוג בו בחוכמה.

ושלא יובן לא נכון, אם הרופא שקל, חשב ורשם לילד שלכם טיפול אנטיביוטי, קחו כפי שהמליץ.