שיטות – מאמר שמבוסס על מרשם האוכלוסין של דנמרק בשנים 2000-2018- לקחו אנשים מעל גיל 10 ומבוגרים שנרשמה להם אבחנה של מחלת מעי דלקתית ובדקו עבורם חשיפה לאנטיביוטיקה על פי מרשמים שניתנו להם ברשומות לרבות סוג האנטיביוטיקה, המינון, מספר הקורסים ופרק הזמן בין מתן האנטיביוטיקה לרישום האבחנה. זאת כמובן תוך תקנון למשתנים אחרים כמקובל במאמרים מהסוג הזה. 

תוצאות – 6,104,245 אנשים נכללו במחקר (כמעט חצי-חצי גברים ונשים), מה שמתרגם ל- 87,112,328 שנות חיים. 5,551,441 מתוכם קיבלו לפחות קורס אחד של אנטיביוטיקה, 52,898 אובחנו עם מחלת מעי דלקתית: 36,017 אובחנו עם קוליטיס כיבית ו- 16,881 עם מחלת קרוהן. 

בחישוב כולל, חשיפה לאנטיביוטיקה הייתה קשורה בכל הגילאים לעלייה מובהקת בסיכון להתפתחות מחלת מעי דלקתית (עבור שתי המחלות, מעט יותר מחלת קרוהן): 

גילאי 10-40- עלייה של 28%

גילאי 40-60- עלייה של 48%

מעל גיל 60- עלייה של 47% 

וכשבודקים קשר כזה בין טיפול תרופתי להופעת מחלה- יש תמיד קשר לכמה, מתי ומה. 

כמה? החוקרים זיהו קשר ברור בין כמות הקורסים האנטיביוטיים שניתנו לבין העלייה בסיכון בכל קבוצות הגילאים. רוצה לומר- יותר קורסים= יותר אנטיביוטיקה= עלייה גדולה יותר בסיכון. והמספרים מדהימים- אם לוקחים למשל את גילאי 10-40: עבור קורס אנטיביוטי אחד העלייה בסיכון היא 15%, עבור 3 קורסים 38% ועבור מעל 5 קורסים 69% (וספציפית לקרוהן- פי 2!).

מתי? כשהם הסתכלו על משך הזמן ממתן הטיפולים להופעת המחלה- הסיכון הגבוה ביותר היה 1-2 שנים לאחר הטיפול האנטיביוטי. הגיוני. 

מה? הכוונה היא לסוג האנטיביוטיקה. ולמה זה חשוב? כי יש לנו אנטיביוטיקות צרות טווח שמטפלות במגוון צר של חיידקים ואנטיביוטיקות רחבות טווח המשפיעות על אוכלוסיות חיידקים רחבות יותר. וגם פה זה לא פחות ממדהים- שהחוקרים הסתכלו על אנטיביוטיקה צרת טווח בשם ניטרופורנטואין (מאקרודנטין שחלקכם מכירים לטיפול בדלקת בדרכי שתן)- לא היה קשר בין הטיפול לעלייה בסיכון למחלה, אבל כשבדקו תרופות נפוצות רחבות טווח כמו מטרונידזול (פלג'יל) וכמו קווינולונים (למשל ציפרו) ראו עלייה משמעותית בכל הגילאים. לא פחות ממדהים. 

דיון – מאמר גדול, עשוי היטב ומאיר עיניים . הקשר הזה בין אנטיביוטיקה למחלות מעי דלקתיות היה משמעותי יותר בכל קבוצות הגיל אבל יותר בגילאים המבוגרים. איך מסבירים את הקשר הזה בין שימוש באנטיביוטיקה למחלות מעי דלקתיות- אז מי שלא קרא שיקרא רגע על תיאוריית היגיינה והמיקרוביום בקישור הבא ואז נגיד את הדברים הבאים - 

ככל שאנחנו מזדקנים אז המיקרוביום משתנה בצורה כזאת שהסיכון עולה. מה זה מזדקנים? אז יש הבדל בין גיל שנתיים לגיל 10, לגיל 20 וגיל 40 אבל מסתבר שכולם משמעותיים בהיבט הזה. לזה תוסיפו טיפולים אנטיביוטיים שמשנים אותו לרעה עוד יותר וקיבלתם מתכון מנצח להתפתחות מחלות. ולזה תוסיפו קורסים חוזרים ובאנטיביוטיקות רחבות טווח המשפיעות באופן נרחב יותר על אוכלוסיית החיידקים במעי והמצב מסתבך עוד יותר. יש למחקר הזה, כמו לכל מחקר, מגבלות שונות ומגוונות, אבל קשה להתעלם מהתוצאות שלו גם עבור אוכלוסיית הילדים וגם עבור הילדים, הוריהם וסבא וסבתא. 

מה אני כמומחה במחלות זיהומיות בילדים לוקח מעוד מאמר שעוסק בתחום החשוב הזה?

אחזור על הדברים שכתבתי באתר כמה וכמה פעמים.  

שאנטיביוטיקה מיותרת היא מיותרת. ושכלא צריך לא צריך. וכשצריך צריך. וכצריך צריך את מה שצריך. 

ואחזור ואגיד מה שכתבתי במאמר הקודם- מי שצריך שיקבל ומי שלא צריך שלא יקבל. בשביל זה צריכים רופא ילדים טוב ומיומן והאתר מלא בתכנים שיכולים להכווין אתכם לדו שיח איכותי עם הרופא שלכם בהחלטה לגבי הטיפול במחלות זיהומיות שכיחות יותר או פחות בילדים (דלקות אוזניים, דלקת ריאות, דלקת גרון מסטרפטוקוק, זיהומי עור חיידקים, סלמונלה, רינוסינוסיטיס בילדים, נשיכות בעלי חיים, ועושר של תכנים על מחלות וירליות ואחרות שאין בהן צורך בטיפול אנטיביוטי כמו תסמונת PFAPA למשל וזיהום בווירוס ה- RSV, וגם ממש על האנטיביוטיקת עצמן). 

אני מאמין גדול שאם ההורים ידעו לשאול את השאלות הנכונות ואת הרופא הנכון, הילד שלהם יקבל את הטיפול הטוב ביותר עבורו. 

ואם יש משהו נוסף שאפשר לקחת מהמאמר הזה, הוא שגם אתם ההורים, צריכים לשאול את רופא המשפחה שלכם את השאלות הנכונות כדי לקבל את הטיפול הטוב ביותר עבורכם.

רק בריאות.