היות וההיענות לחיסון בארצות הברית גבוהה (על פי הספרות, סביב 94%) אזי מחלה בילדים עד גיל 11 שנים, יכולה להעיד או על ילד שאינו מחוסן כראוי ולכן ׳חטף׳ או על ילד שמחוסן כראוי אבל רמת החיסוניות שלו עברה דעיכה עם הזמן (waning). 

שיטות ותוצאות – נאספו נתונים על כמעט חצי מליון ילדים.

הם חולקו לארבע קטגוריות על פי ההתאמה בין גילם לבין מספר המנות של החיסון כנגד שעלת שהיו אמורים לקבל.

• קבוצת הלא מחוסנים כלל – היוו כ-1% מאוכלוסיית המחקר.
• קבוצת המחוסנים לא כראוי – הכוונה לילדים שחוסנו במספר מנות נמוך מהנדרש בהתייחס לגילם. היוו כ-3% מאוכלוסייתה המחקר.
• קבוצת המחוסנים כראוי – היוו כ-70% מאוכלוסיית המחקר.
• קבוצת המחוסנים כראוי ועוד מנה נוספת – היוו כ-26% מאוכלוסיית המחקר. אני לא מבין מאיפה צצה האוכלוסיה הזו מכיוון שאני יכול לחשוב רק על מספר מאוד נמוך של סיטואציות שבהן ילד יקבל עד גיל 11 שנים חיסון ׳עודף׳ לשעלת. עם זאת אני שמח שיש גם ילדים כאלה מכיוון שהתוצאות של המאמר הופכות להיות מעניינות יותר, גם בזכות קבוצה זאת.

תוצאות – כ-738 מקרים אותרו בילדים (0.2% מאוכלוסיית המחקר). ניתוח התוצאות הדגים מספר ממצאים מענינים וחשובים:

1. הסיכוי לחלות בשעלת היה גבוה פי 13 בילדים לא מחוסנים בהשוואה למחוסנים כראוי.
2. הסיכוי לחלות בשעלת היה גבוה פי 1.9 בילדים לא מחוסנים כראוי בהשוואה למחוסנים כראוי.
3. לילדים שחוסנו כראוי ועוד מנה עודפת היה מחצית הסיכון לחלות בהשוואה לילדים שחוסנו כראוי.
4. רוב המקרים (כ-80%) קרו בילדים שחוסנו כנדרש. באוכלוסיה זו שכיחות המחלה עלתה ככל שעבר זמן רב יותר ממנת החיסון האחרונה שהילד קיבל.

אם ננתח את התוצאות, לדעתי העובדה שמי שלא מחוסן (בכלל או שלא כראוי) נמצא בקבוצת סיכון לחלות, לא מפתיעה ולא מרגשת.

הממצא המעניין ביותר שמחברי המאמר ׳שמים על השולחן׳ הוא העובדה שבגלל חוק המספרים הגבוהים, רוב המקרים שרופאי ילדים צריכים לאבחן קורים בילדים שחוסנו כראוי. זוהי למעשה תופעה שרופאי ילדים בארצנו מכירים וחיים ביום יום. 

אבל מדוע ילדים שמחוסנים כראוי בכלל חולים בשעלת? מכיוון שהחיסון האסלולרי שניתן בישראל מאמצע שנת 2002 הוא פחות אימונוגני מהחיסון הישן לכן רמת החיסוניות דועכת עם הזמן. אמנם לחיסון האסלולרי יש פחות תופעות לוואי בהשוואה לחיסון התאי הישן, אבל מסתבר שהוא גם פחות מחסן…