הקדמה למאמר – מדובר על שכיחות צליאק ממוצעת של 1% במדינות שונות ועל הקושי לאבחן שהרי לחלק מהסובלים מצליאק יהיו סימפטומים מאוד מכוונים ולחלק לא.

בנוסף ידוע כי צליאק שכיח יותר באוכלוסיות עם HLA (אנטיגנים לויקוציטים אנושיים) מסוימים, כך שאם היינו יודעים את ה-HLA של כל הילדים, היינו אולי יכולים לבצע בדיקת דם לצליאק באלו עם ה-HLA הספציפיים.

אז איך היום עושים סקר לצליאק?

היום לא עושים סקר לאוכלוסיות שלמות לצליאק אלא מתמקדים באוכלוסיות בסיכון – קרובי משפחה של צליאקים, ילדים עם סימפטומים וסימנים מכוונים ועוד. במקרה של חשד מתחילים בבדיקת דם לנוגדנים לצליאק.

מאידך, נשאלת השאלה מהי שכיחות המחלה האמיתית, ואם שכיחות זו מצדיקה מעבר לשיטת סיקור אוניברסלית ייחודית שבודקת כלל הילדים ומגלה גם את אלו עם סימפטומים לא ספציפיים או ללא סימפטומים כלל.

שיטות המחקר – ילדים בני 5-12 שנים משש ערים איטלקיות המייצגות את כל איטליה עברו סקר לשני סוגים של HLA מסוימים (DQ2/DQ4 למצטיינים) באמצעות בדיקת דם קפילרית (לקיחת מעט דם לקפילרה מקצה האצבע, לא באמת דקירה של ווריד באזור המרפק). אלו שהיו חיוביים לשני ה-HLA שהוגדרו מראש עברו בדיקת דם "רגילה" לצליאק ואחרי, בחלק מהחיוביים, ביופסיית דרכי עיכול עליונות כמקובל.

כמובן שלא הכניסו למחקר אלו עם אבחנה ידועה או שאינם אוכלים גלוטן מסיבה כלשהי.

תוצאות המחקר – נסקרו כמעט 4500 ילדים כאשר 1873 היו עם HLA מתאימים פוטנציאלית לצליאק ורובם המשיכו הסקר הבא.

בפועל נמצאו כ-48 צליאקים (1.15%) כאשר מחציתם היו ללא כל סימפטום מכוון ומחציתם האחרת עם סימפטומים מאוד לא ספציפיים כדוגמת כאבי בטן חוזרים, עצירות ועוד. 

עכשיו, אם לוקחים בחשבון את הילדים שלא נסקרו כי ידעו שיש להם צליאק, אז שכיחות צליאק באותה אוכלוסיה איטלקית קופצת ל-1.65%!

דרך אחרת להסתכל על הנתונים היא להגיד שבערך 40% מהילדים אובחנו לפני המחקר וכ-60% אובחנו רק בבדיקת הסקר לצליאק בעקבות המחקר.

בגלל שלמחברים יש שני מחקרים יפים בנושא דומה בשנים קודמות ניתן לראות עלייה בשכיחות הצליאקים שאובחנו טרם המחקר הנוכחי במהלך עשרים השנה האחרונות, בעיקר בשל עלייה במודעות ובדיקות שנערכות. מאידך, סך הכול שכיחות המחלה לא השתנתה מהותית ממחקר למחקר.

דיון – אז האם יש לבצע בדיקת סקר לצליאק בכל הילדים?

לפני שננסה לענות על השאלה הזו, נבין מספר נקודות:

א. שכיחות צליאק משתנה ממדינה למדינה, וגם מאזור לאזור. כך שבסין שכיחות נמוכה יותר מבשוודיה, וכך הלאה. כך שהתשובה לשאלה אם צריך להיות סקר לצליאק תלויה במדינה ובשכיחות. מה לגבי ישראל? שכיחות בטווח הגבוה, אולי לא 1.65% כמו באיטליה, אבל באזור.

ב. שימו לב שבמחקר זה השתמשו בשיטה חדשנית לסקר – קודם כל לקחו בדיקת דם קפילרית, קלה ביותר ללקיחה, ואז לקחו בדיקת דם מאלו עם HLA מסוימים. כך שהסקר בוצע בשני שלבים, אלגנטי ומאוד יעיל, בהינתן שהשיטה מתוקפת ושצליאקים לא מתפספסים. שימו לב, זו לא הדרך שיש היום במדינת ישראל. אצלנו לוקחים בדיקת דם לנוגדנים ומשם מתקדמים.

ג. במחקר הזה, בהשוואה למחקרים קודמים שבוצעו באותו מקום, הודגמה עליה במספר הצליאקים המאובחנים, עוד טרם המחקר. מצוין. אבל עדיין, כ-60% מהמקרים התגלו רק בעקבות המחקר הזה. זאת אומרת שעל כל צליאקי שאתם מכירים, יש כנראה עוד אחד, שלא בדק ולא גילה.

ד. האם יש משמעות ללהיות צליאקי ולא לדעת את זה? בהחלט. יש עבודות שמדגימות שיפור איכות החיים באנשים בוגרים שגילו שיש להם צליאק לא בגלל סימפטומים. יש עוד צרות עם צליאק שאינו מאובחן כראוי, בעיקר פוטנציאל למחלות אוטואימוניות אחרות.

אז האם לסקור את כל הילדים לצליאק? ובכן הפרלמנט האיטלקי שוכנע בעקבות עבודה זו והחל מינואר 2024 כל הילדים יסקרו.

מה במדינת ישראל? אני מניח שמחכים לראות את הניסיון האיטלקי שיצטבר בשנים הקרובות ואז יחליטו.

מאידך, אני ממליץ לכם ממש, בבדיקת הדם של הילדים שלכם שהם מעל גיל שנתיים, עם סימפטומים או בלי סימפטומים, לבקש מהרופא להוסיף גם בדיקת נוגדנים לצליאק. במקרים מסוימים יש לחזור גם על הבדיקה פעם נוספת בגיל בוגר יותר. 

במקרים של סימפטומים מכוונים, לרבות קומה נמוכה או חסר ברזל, על אחת כמה וכמה.

או במילים אחרות, עד שיהיה סקר אוניברסלי לצליאק גם בכל ילדי מדינת ישראל, אני ממליץ לכם להיות עם הראש פתוח ולבדוק את הילדים הפרטיים שלכם.

ואם יש קופת חולים נבונה שחושבת מחוץ לקופסה, אולי יהפכו את זה אפילו לשגרה, עוד לפני שתתקבל במדינה שלנו החלטה מערכתית.

מהם בכל זאת הסימפטומים והסימנים המכוונים לצליאק בילדים? קראו בפרק הבא.

בהצלחה.