ברמה ההתנהגותית – יש לתת משקל קטן ככל האפשר לאותו התקף, בעת שמתרחש ולאחריו. אפשר לחבק ולנשק אבל לא לוותר או לתת פרס. ניתן במידת האפשר, לא להיכנס לאותן פינות שבהן אתם יודעים שהתקף יתחיל, אבל לא במחיר של פינוק וויתור על גבולות. לדוגמה, לפני חיסון ניתן להכין הילד ולא לחסנו בהפתעה גמורה.  

ברמה הרפואית – יש מקום לבדיקת רמת ההמוגלובין ומשק הברזל בילדים אלה. בילדים שבהם מזוהה חסר ברזל (וגם בחלק מהילדים שלא מזוהה אצלם חסר), טיפול בברזל מוריד מעט מכמות ההתקפים במנגנון לא ברור. קיראו עוד על חסר ברזל בקישור הבא.

במקרים חריגים, לרבות הסוג הפאלידי, יש מקום לשקול הערכה לבבית לרבות בדיקות דם, אק"ג ושקילת אקו לב. אלו היוצאים מהכלל.

במקרים סופר חריגים יומלץ על טיפול במגוון תרופות המורידות שכיחות (לדוגמה, אטרופין). 

יש לזכור שההתקפים מסתיימים לבד, ללא כל עזרה חיצונית שלנו ושעם השנים השכיחות יורדת.