08/11/2023

אינהלציה או משאף – מדריך חשוב למתחילים

חשוב להבין, לעשות אינהלציות (או משאף) לילד זה סוג של ספורט לאומי. יש מטקות, יש יו-יו, יש פינג-פונג ויש לעשות אינהלציה לילד.

הולכים לרופא בפעם הראשונה הוא אומר וירלי. בפעם השנייה הוא כבר נותן טיפות מי מלח או משהו דומה (לפעמים אינהלצית מי מלח בלבד שזה בכלל הורס אותי). בפעם השלישית זה כבר יגיע למשאפים או אינהלציות פלוס מינוס אנטיביוטיקה מיותרת.

אני מבקש מכל הקוראים את הפרק הזה, לקרוא לפני את הפרק המאוד חשוב ובסיסי לטעמי, שנקרא "מחלות חורף בילדים". שם ניתן לקבל הגדרות בסיסיות על מה זה זיהום בדרכי הנשימה העליונות, מה זה ברונכיוליטיס ועוד הגדרות חשובות ביותר לכל הורה בתקופה החורף שקשורות בקשר ישיר לשימוש באינהלציות או משאפים.

המטרה העיקרית של הפרק הזה באתר לעמוד על ההבדלים בין אינהלציה למשאף ובעיקר להבין איך עושים את זה נכון. בנוסף, בימים טרופים אלה של דיווחים על מחסור בתמיסות לאינהלציה בבתי המרקחת, אפשר לנשום עמוק ולהירגע – יש פתרון. והוא אפילו טוב יותר.

למה משמשים אינהלציה או משאפים בילדים?

שתי השיטות משמשות לטיפול בתרופות שאנחנו רוצים שתגענה לריאות. במקום לקחת כדור או סירופ, שימוש באינהלציה או משאף מביא את התרופה לאזור שבו היא אמורה לפעול, קרי הסמפונות שבריאות.

האינדיקציה לטיפול היא בראש ובראשונה אסתמה. אסתמה של ילדים מעל גיל 4 שנים או "אסתמה של תינוקות" מתחת לגיל 4 שנים.

במילים אחרות – התרופות מיועדות לילדים בכל גיל עם חסימה של דרכי האוויר התחתונות אותה מזהה הרופא. לא סתם לילדים משתעלים, לא סתם לילדים עם חום ולא לילדים עם דלקת ריאות חיידקית (קיראו פה עוד על דלקת ריאות חיידקית).

מה ההבדל העיקרי בין אינהלציה למשאף?

החומרים שבשימוש הם אותם חומרים (מרחיבי סמפונות וסטרואידים), אבל השיטה היא שונה:

אינהלציה – מכונה שהופכת נוזל לאדים. התרופה הופכת מנוזל לאדים אותם הילד או המבוגר שואפים.

משאף – מכשיר קטנטן שיודע לשגר את התרופה ישירות לריאות של הילד או המבוגר השואף. קל לדמיין מבוגר שמוציא את האוויר ואז לוקח שאיפה ולוחץ במקביל על המשאף. היות ולילדים קשה לסנכרן זאת, שימוש במשאפים דורש אצלם גם שימוש בספייסר.

מה זה ספייסר ולמה הוא נחוץ?

ספייסר הוא מיכל שעוזר להעביר את חלקיקי התרופה לריאות של הילד שלא יכול לשים ישירות משאף בפה ולסנכרן תנועת השאיפה.

בקצה אחד של הספייסר מתחברים סוגי המשאפים השונים (ראו בהמשך), בקצה השני מסיכה שמכסה את הפנים ואת האף של הילד. השימוש בספייסר מבטל את הצורך בסנכרון השאיפה והלחיצה של המשאף ומחויב המציאות בעת מתן משאפים בילדים.

יש שמות רבים לספייסרים מתוצרת חברות שונות. שם המותג אינו חשוב. העיקר שבצד אחד יהיה מקום לחיבור המשאף ובצד השני מקום למסיכה.

יש לזכור שגם המסיכה צריכה להיות מותאמת לגיל ולגודל הפנים של הילד ולכן יש מסיכות במספר גדלים שונים.

מתי הרופא ימליץ על אינהלציה ומתי על משאף? האם יש המלצה לשימוש באחת משתי השיטות?

השימוש במשאפים עדיף על אינהלציה בעיקר בגלל העובדה שפיזור חלקיקי התרופה בריאות הוא טוב יותר באופן מתן זה.

יתרון משמעותי ופרקטי נוסף הוא העובדה שלוקח לעשות משאפים כדקה בעוד לעשות אינהלציות לוקח כעשר דקות.

ולכן אחד המסרים העיקריים של הפרק הזה הוא שיש יתרון אמיתי בכל אינדיקציה שהיא לשימוש במשאפים (וספייסר) על פני אינהלציה.

יתכן, ובמקרים מסוימים כאשר להורים יש בבית מכשיר אינהלציה של הילד הגדול ואין רצון ללכת לבית מרקחת בערב על מנת לקנות משאפים וספייסר, אז נכון להשתמש במכשיר האינהלציה שכבר יש בבית.

בנוסף, בימים האלה ישנם דיווחים על מחסור בבתי המרקחת בתמיסת ונטולין עקב בעיות ייצור עליהן הודיעה היבואנית. לא צריך להילחץ משתי סיבות עיקריות:

מי שקונה היום מכשיר אינהלציה שישאל את עצמו (ואת הרופא) למה זה היה נחוץ.

ומי שיש לו מכשיר אינהלציה בבית שנמצא בשימוש תכוף, אני ממליץ לעשות ממנו עציץ ולהתקדם לשימוש במשאפים.

תעברו למשאפים.

מהן התרופות השכיחות שניתן לתת באמצעות אינהלציות או משאפים?

התרופות הן בגדול הן ממשפחת מרחיבי הסמפונות והסטרואידים.

מי מלח – מי מלח אינם תרופה ולרוב אינם משמשים כשלעצמם כטיפול. שימוש באינהלציית מי מלח לבד לרוב אינו נחוץ ומשמש כספורט להורים (ולרופא) שחייבים לעשות עם הילד המצונן/משתעל משהו. השימוש במי מלח הוא בגדול על מנת לתת נפח לתמיסת האינהלציה שאנו מכינים.

מרחיבי סמפונות – כתמיסה לאינהלציה נקראות בריקלין, ונטולין או טרבולין. הכול שמות שונים לאותו חומר שתפקידו להרפות את השריר החלק שבריאות ולהרחיב את דרכי האוויר. כמו מי מלח לרוב מרחיבי סימפונות אינם משמשים כטיפול יחיד.

סטרואידים – נוגדי דלקת שבהם משתמשים לטיפול בהתקף אסתמה חריף. לסטרואיד השכיח ביותר בשימוש באינהלציה קוראים בודיקורט ולזה שבשימוש רווח במשאף קוראים פליקסוטייד.

מהם המינונים בעת מתן אינהלציה?

זה תלוי בהמלצתו הספציפית של הרופא המטפל. עם זאת ברוב המקרים המינונים יהיו כדלקמן:

בריקלין/ונטולין/טרבולין – בילדים מעל גיל חצי שנה 0.5 סיסי (חצי מיליליטר), בתינוקות צעירים מגיל חצי שנה 0.3 סיסי.

בודיקרט – בודיקורט מגיע בשתי אריזות (נקרא Respules) בריכוזים שונים הכתובים על האריזה. ריכוז נמוך – 2 סיסי שהם 0.5 מיליגרם וריכוז גבוה 2 סיסי שהם 1 מיליגרם. אני לרוב ממליץ להשתמש בריכוז הגבוה. במכשיר האינהלציה נהוג לשים 1 סיסי (1 מילילטר) מהבודיקורט בריכוז עליו המליץ הרופא. אני קורא לחברת אסטרה זניקה שמייצרת את התרופה הפופולרית הזו לייצר בקבוקונים שבהם יש 1 סיסי בלבד (בריכוזים השונים) ולהוזיל בהתאמה מחירה של התרופה. מאידך, על פי העלון לצרכן ניתן לשמור רספיול פתוח למשך 12 שעות ולכן ניתן להשתמש באותם 1 סיסי שנשארו בבקבוקון שפתחתם גם לאינהלציה הבאה. ניתן להרחיב קריאה על התרופה בקישור הבא.

מי מלח – 0.5 סיסי (0.5 מילילטר).

סה"כ חומרים באינהלציה או 2 סיסי (2 מיליליטר).

בילדים מתחת לגיל חצי שנה נהוג להוריד כמות הבריקלין או הונטולין או הטרבולין ל-0.3 סיסי. במקרה שכזה ניתן להעלות מינון המי מלח ל-0.7 סיסי על מנת להשלים כמות התמיסה ל-2 סיסי.

בסוף כל טיפול יש לתת לילד לשתות קצת מים (או פורמולה) על מנת לנקות שאריות הסטרואידים מחלל הפה על מנת שלא תתפתח פטרת (קנדידה) בפה.

מהם המינונים, מהו הסדר וכיצד מטפלים במשאף בילדים?

גם כאן צריך לשאול לדעתו הספציפית בכל מקרה ומקרה. עם זאת ברוב המקרים הסדר והמינונים יהיו כדלקמן:

תמיד מתחילים במשאף הונטולין (משאף כחול) ותמיד המינון שלו הוא 100 מיקרוגרם.

אוטמים את הפה והאף של הילד בעזרת המסיכה, עדיך שיהיה רגוע אבל זה לא סוף העולם אם הוא לא.

לוחצים לחיצה על המשאף שמחובר לצד השני של הספייסר ומחכים עם המסיכה על הפנים כ-10 שניות. אז לוחצים לחיצה שניה על הונטולין ומחכים שוב עשר שניות.

עוברים למשאף הפליקסוטייד (משאף בשלושה גוונים של בז' כתלות במינון) – המינון יכול להיות 50/125/250 מיקרוגרם, זו החלטה של הרופא המטפל. לצערי לא הצלחתי לגבש החלטה של מינונים לפי גיל, העלון לצרכן (והחברה) מאוד עמומים בנושא זה. מה אני עושה? בתינוקות קטנים (לרוב מתחת לגיל שנה) אני ממליץ על מינון הוא 50 מיקרוגרם, בגדולים יותר (שנה עד 4 שנים) 125 מיקרוגרם, ובילדים גדולים יותר מעל גיל 4 שנים, בהם יש לרוב גם אלטרנטיבות אחרות למשאף זה, אני ממליץ 250 מיקרוגרם.

שוב, עושים את אותו תהליך כפי שעשינו עם המשאף של הונטולין דהיינו שתי לחיצות המופרדות זו מזו ב-10 שניות.

בסוף כל טיפול יש לתת לילד לשתות קצת מים (או פורמולה) על מנת לנקות שאריות הסטרואידים מחלל הפה על מנת שלא תתפתח קנדידה בפה.

לרוב הטיפול במשאפים יינתן כפעמיים ביום. במידת הצורך, ימליץ הרופא על טיפול (או טיפולים) נוספים במהלך היום אבל לרוב הטיפול השלישי ביום נתון יהיה רק ונטולין ללא סטרואידים.

לכמה ימים ניתן הטיפול?

שוב, החלטת הרופא המטפל בהתאם לאבחנה ולחומרתה.

לרוב אם הותחל טיפול באינהלציות או משאפים ראוי להמשיך אותו ליממה נוספת לפחות אחרי שהילד משתפר והשיעול האופייני פסק.

אם הגעתם למצב שבו אתם מטפלים יותר מחמישה ימים, גשו לרופא להערכה נוספת.

יש גישה שמאפשרת אחרי שנצפה שיפור ראשוני בילד לרדת במינונים של הטיפול. לדוגמה, לתת אינהלציה אחת ביום במקום שתיים או טיפול במשאפים בלחיצה אחת מהונטולין ולחיצה אחת מהסטרואידים (במקום 2 ו-2). אלו החלטות שרופא הילדים צריך לקבל יחד איתכם.

מזכיר שישנם ילדים שמקבלים טיפול מניעתי ממושך, בדרך כלל בסטרואידים בלבד לאסתמה יותר עקשנית. מצב זה רפואי זה לא ידון בפרק זה.

מהן תופעות הלוואי בילדים הטיפול באינהלציות או משאפים?

מרחיבי סמפונות – בעיקר קצב לב גבוה, רעד והרגשה לא נעימה לילד. זו גם הסיבה שתינוקות מתחת לגיל שנה מקבלים מינון של 0.3 סיסי ולא 0.5 סיסי במכשיר האינהלציה. במקרה שזה קורה ניתן גם לרדת במינון בילדים גדולים יותר.

סטרואידים – לסטרואידים בשאיפה כטיפול לתקופה קצרה יש מעט מאוד תופעות לוואי משמעותיות. אפשר להגיד, שבהנחה והאינדיקציה לטיפול הייתה נכונה (ולא סתם כי ההורים באו שלוש פעמים בשבוע למרפאה) הילד שזקוק היה לטיפול ייהנה הרבה יותר מההקלה שתהיה בשיעול ובקוצר הנשימה שלו מאשר יסבול מתופעות הלוואי המינוריות של הסטרואידים. יש לזכור לשטוף את הפה אחרי טיפול על מנת שלא תתפתח קנדידה על הלשון וחלל הפה הפנימי. צרידות גם מתוארת אחרי שימוש במשאפי סטרואידים, לא נורא, לרוב עובר מהר.

עצירת גדילה או שאר תופעות לוואי ארוכות טווח של סטרואידים? ממש לא.

ברור שכמו בכל תרופה יש לבחור המינון הנכון של המשאפים לכל ילד. רוצה לומר, לא לתת 4 לחיצות ביום של משאף הפליקסוטייד במינון 250 מיקרוגרם לתינוק קטן, אלא להשתמש במינון הנכון יותר והמותאם לגיל.