התינוק הצפצפן – מה עושים עם אסתמה של ינקות?

למה תינוקות מצפצפים לעתים כה קרובות?

הסיבה שבגינה ריאות של תינוקות קטנים נוטות לצפצף נובעת קודם כל מהקוטר הקטן של דרכי האוויר שלהם. כאשר דרכי האוויר קטנות – כל חסימה, אפילו חלקית, למשל על ידי ריבוי ליחה, יכולה לגרום לצפצופים (דמיינו זרימה של אוויר בכלי נגינה והשינויים בצלילים בהתאם לקוטר הכלי). חסימת דרכי האוויר יכולה להיגרם מסיבות פשוטות כמו מחלות וירליות, אבל יכולה גם להיגרם מסיבות אחרות משמעותיות יותר שחובה לאבחן במהירות ולטפל בהתאם על מנת למנוע סיבוכים.

מה גורם לצפצופים בילדים?

הגורם הכי שכיח לצפצופים על פני הריאות אצל ילדים הוא זיהום של דרכי האוויר, וברב המקרים הזיהום נגרם מווירוס זה או אחר, שחודר לתאי מערכת הנשימה וגורם לדלקת מקומית על ידי תגובת מערכת החיסון.

לווירוסים נשימתיים רבים ישנה נטייה לתקוף את דרכי האוויר, ביניהם שפעת, RSV, קורונה, רינווירוס, אדנווירוס ורבים נוספים. ברב המקרים למחלות וירליות אין טיפול ספציפי, מלבד מקרים חריגים, והטיפול הינו טיפול תומך שמונע החמרה נשימתית. 

במקרים פחות שכיחים, גם דלקות ריאה חיידקיות יכולות להתבטא בצפצופים, ולאלו קיים טיפול אנטיביוטי ספציפי יותר.

לכן יש להיבדק על ידי רופא במקרה של החמרה משמעותית או חוסר שיפור, כדי שהרופא יאבחן את סוג הזיהום ויטפל בהתאם. שוב אציין שזיהומים אלה נדירים הרבה יותר מהמחלות הווירליות השכיחות כל כך, וברב רובם של המקרים אין צורך להתחיל טיפול אנטיביוטי לתינוק המצפצף. 

מה עוד יכול לגרום לצפצופים על פני הריאות ואסור לפספס?

גורם נוסף לצפצופים בינקות שחשוב לאבחן בזמן אמת הוא שאיפה של גוף זר לריאות. לרוב, במקרה זה מדובר בתינוק שמתוך בריאות מלאה השתנק על מזון או חפץ שהכניס לפיו, ואם החפץ עבר את מיתרי הקול והגיע לדרכי האוויר – הוא יכול לגרום לחסימה חלקית או מלאה של ברונכוס ואף לדלקת מקומית סביבו, ולהתבטא בשיעול וצפצופים על פני הריאות.

חשוב מאד להורים להיות מודעים לסכנה שבשאיפה של גוף זר – שיכולה לגרום לדלקות קשות ואף לתמותה, בתלות במיקום בו החפץ נתקע. יש להיזהר ממאכלים כגון פיצוחים, נקניקיות, ענבים, שלא נמסים בהפרשות הפה ויכולים להישאף בטעות ולהיתקע בדרכי האוויר. במקרה של השתנקות או חשד אחר, יש לפנות באופן מידי לבדיקת רופא ולדווח לצוות על פרטי המקרה. ברב המקרים כשמדובר בצפצופים על רקע שאיפה של גוף זר, קיים סיפור קליני אופייני של השתנקות, ללא מחלת חום או נזלת, והצפצופים ישמעו יותר באזור מסוים, שבו קיימת החסימה, ולא באופן דיפוזי על פני כל הריאות כמו במחלות וירליות. קראו עוד על בטיחות במזון אצל תינוקות וילדים קטנים.

קיימות סיבות נוספות מרובות לצפצופים בילדים, הרבה פחות שכיחות, שהרופא יאבחן בהתאם לסיפור האנמנסטי ולבדיקה הגופנית. אלה כוללות בין השאר:

# מומים מולדים של כלי הדם או של דרכי אוויר שיכולים לגרום להיצרות משנית של הקנה או דרכי האוויר מהלחץ החיצוני עליהם.

# מחלות לב מולדות שגורמות לגודש ריאות או אי ספיקת לב.

# בלוטות לימפה או גידולים סרטניים חלילה שלוחצים על דרכי האוויר.

# מבנה לא תקין של רקמת החיבור עם סחוסים רכים בקנה או בברונכים.

# היצרות שנובעת מניתוח או מהנשמה ממושכת.

# אירועים חוזרים של שאיפת מיצי קיבה או רוק לדרכי האוויר – למשל בילדים עם פגיעה נוירולוגית או שהבליעה שלהם לא תקינה.

כדי לאבחן את הגורמים המורכבים הללו, יש להיעזר ברופא ריאות, שישלול בהדרגה את הגורמים הבעייתיים. כמובן שבמקרים אלה מדובר לרב בילדים שמלכתחילה בבסיסם אינם ילדים בריאים שגדלים ומתפתחים היטב, אלא בילדים עם מורכבויות שונות או מחלות כרוניות, ולכן הם מגיעים לבירור יסודי לרוב במסגרת בית החולים. 

מה ההבדל בין תינוק מצפצף (אסתמה של ינקות) לאסתמה ומה הסיכוי של תינוק צפצפן להיות אסתמטי?

אסתמה היא מחלה דלקתית  כרונית של דרכי האוויר, שיכולה להתבטא בהתקפים חוזרים של שיעול, צפצופים וקוצר נשימה. היא קשורה לנטייה גנטית ולתגובה של דרכי האוויר לגירויים סביבתיים. חשוב לדעת שלא כל תינוק שמצפצף ימשיך לסבול מאסתמה בגיל בית הספר. אצל ילדים רבים הצפצופים חולפים עם הגדילה, אך הסיכוי לכך משתנה בהתאם למאפייני הילד ולגורמי הסיכון.

עם זאת, ניתן לנסות ולהעריך מי מהילדים כן יהיה אסתמטי אמיתי, או פרסיסטנטי, על פי מספר גורמי סיכון, שכאשר קיימים, מעלים את הסיכוי לכך. אלה כוללים לדוגמה אסתמה מאובחנת אצל אחד ההורים, "אסתמה של העור" (אטופיק דרמטיטיס) או אלרגיה לאירואלרגנים שונים (לדוגמה לקרדית אבק הבית, פריחת עץ הזית, שיער חתול וכדומה), אלרגיה למזונות שונים (כגון בוטנים או חלב), אאוזינופיליה בספירת דם (ריבוי של תאי דלקת שאחראים לתגובה של אלרגיה בגוף) ואירועים של צפצופים בילדים שמגיעים ללא טריגר ברור של מחלת חום וירלית. 

גורם סיכון נוסף משמעותי שמעלה סיכון לאסתמה הוא חשיפה לעשן סיגריות. לכן חשוב להסביר להורים שעליהם להפסיק לעשן, או לכל הפחות להפסיק עישון החל ממהלך ההריון ובהמשך בסביבת הילדים. 

גם בגיל הרך אפשר לאבחן אסתמה על סמך דפוס התסמינים, אירועים חוזרים, גורמי סיכון ותגובה לטיפול, לאחר ששוקלים סיבות אחרות לצפצופים. בדיקות תפקודי ריאה, שאפשר לבצע בדרך כלל מגיל 5–6 שנים, עשויות לתמוך באבחנה אך אינן תנאי הכרחי לקביעתה. כאשר האבחנה אינה ברורה או שהאירועים קשים וחוזרים, כדאי להתייעץ עם רופא ריאות ילדים.

פעמים רבות הילדים הצפצפניים מוגדרים כסובלים מ"אסתמה של ינקות". ואז אנו מסבירים למשפחה שלרוב המצב זמני, וחולף עם הגיל.

מה הטיפול באירוע של צפצופים בתינוק?

כמובן שהטיפול בתינוק מצפצף תלוי בסיבת הצפצופים.

נתחיל בזה שברוב רובם של המקרים מדובר במחלה וירלית, ואין צורך באנטיביוטיקה.

בנוסף, חשוב להבחין בין ברונכיוליטיס טיפוסית, במיוחד באירוע הראשון בתינוק קטן, שבה הטיפול הוא בעיקר תומך ולא מומלץ לתת באופן שגרתי מרחיבי סימפונות או סטרואידים, לבין פעוט עם אירועים חוזרים וחשד לאסתמה, שאצלו אפשר לשקול טיפול במשאפים לפי הערכת הרופא.

שימו לב שיש הבדל בין ילד בן שנה שכבר נבדק כמה פעמים בשל צפצופים חוזרים, במיוחד אם יש לו גורמי סיכון לאסתמה, לבין תינוק בריא שמגיע בפעם הראשונה עם צפצופים על רקע מחלה וירלית. בראשון יש לעיתים מקום לניסיון טיפולי מבוקר במרחיב סימפונות, עם הערכה ברורה של התגובה. בשני, אם מדובר בברונכיוליטיס טיפוסית, טיפול כזה לרוב אינו מועיל ואינו מומלץ.

מה מטרת הטיפול במשאפים או אינהלציות?

לטיפול במשאפים או באינהלציות יש מטרות שונות – מרחיבי סימפונות קצרי טווח, כגון סלבוטמול (החומר הפעיל שהיה בוונטולין וקיים גם בתכשירים חלופיים), מקלים במהירות על היצרות הסימפונות; סטרואידים בשאיפה, כגון פליקסוטייד או בודיקורט, מפחיתים את הדלקת ומשמשים בעיקר כטיפול מונע באסתמה.

נזכור שלא כל תינוק מצפצף זקוק לטיפול, והבחירה תלויה באבחנה ובתדירות האירועים.

האם יש יתרון למשאפים על פני אינהלציות?

כן, ויש לנו גם פרק על היתרון של משאפים על פני אינהלציות באתר.

בילדים צעירים שזקוקים למרחיב סימפונות ולסטרואידים בשאיפה יש יתרון למשאף לחיץ עם ספייסר ומסכה מתאימה על פני אינהלציה. הטיפול קצר ונוח, ובשימוש נכון התרופה מגיעה היטב לריאות. כמובן שיש להקפיד על טכניקה נכונה ולנער לפני השימוש משאפים שהוראות היצרן שלהם מחייבות זאת.

מתי בכל זאת אמליץ על אינהלציה?

במצבים רפואיים מסוימים או כאשר מתן תרופה באמצעות משאף וספייסר אינו אפשרי. 

מה לגבי אינהלציות של מי מלח?

אינהלציות של מי מלח, ובפרט מי מלח  מרוכזים או היפרטוניים (3%), אינן טיפול שגרתי מומלץ לתינוק מצפצף בבית.  

האם בהכרח כל ילד צפצפן יגיב לטיפול במרחיבי סימפונות וסטרואידים?

זכרו שילדים רבים, ובעיקר תינוקות עם ברונכיוליטיס טיפוסית, לא יפיקו תועלת מטיפול במשאפים. בילד עם חשד לאסתמה וצפצופים חוזרים אפשר לעיתים לנסות מרחיב סימפונות בהנחיית רופא, ולבדוק אם יש שיפור ברור בנשימה ובבדיקה. אם אין תגובה, אין סיבה להמשיך בטיפול רק משום שיש צפצופים.

מה לגבי טיפול מניעתי בין ההתקפים?

בילדים קטנים עם צפצופים תכופים או התקפים משמעותיים וחשד לאסתמה, כדאי לשקול טיפול מונע בסטרואידים בשאיפה, בהתאם לדפוס האירועים ולחומרתם. הטיפול עשוי להפחית התקפים, ויש לבחון מעת לעת אם הוא עדיין נחוץ. אם הטיפול לא עוזר, אם האבחנה אינה ברורה או אם מופיעים סימני אזהרה, מומלץ לפנות לייעוץ מסודר אצל רופא ריאות ילדים.

לסיכום, נושא חשוב ומעניין בתחום של רפואת ילדים.

מקווה שהצלחתי לעשות סדר להורים והכי חשוב, שנהיה בריאים!