דלקת תוספתן (אפנדיציטיס) בילדים – רקע כללי, חשד ואבחון

דלקת תוספתן (אפנדיציטיס) היא אחד המצבים הכירורגיים הדחופים השכיחים בילדים. בעוד במשך עשרות שנים הטיפול הסטנדרטי היה כריתה כירורגית של התוספתן (אפנדקטומיה), בעשרים השנים האחרונות חלה התקדמות משמעותית בגישות הטיפול, כולל מעבר לניתוחים זעיר פולשניים ושילוב של טיפול שמרני אנטיביוטי במקרים נבחרים.

אז האם שכיח? ומתי נחשוד? ומהם הסימנים? ואיך נאבחן?

אז החלטנו לפצל את הפרק על דלקת בתוספת לשני פרקים המשלימים אחד את השני.

הראשון – זה שאתם קוראים עכשיו שידבר קצת על מה זה התוספתן, מה גורמי הסיכון לדלקת, על התלונות והסימנים שצריכים לעורר בנו חשד ועל תהליך האבחון.

השני – אחרי שכבר נעשתה אבחנה של דלקת בתוספתן, איך בדיוק לטפל.

מי שיסביר לנו הכול על דלקת בתוספתן הוא כירורג הילדים הבכיר ד"ר רן שטיינברג.

מהו בעצם התוספתן?

התוספתן הינו חלק ממערכת העיכול. מדובר במעין "נקניקיה" או חלק מעי דמות "תולעת" הצמוד לתחילת המעי הגס, קצהו עיוור (דהיינו ללא מוצא, וזו גם הבעייתיות בו), ואורכו יכול להיות מ 1-2 ס"מ בודדים ועד לתוספת שארכה נע עד 10ס"מ ואף יותר.

במצבים בהם מופיעה דלקת בתוספתן או בשמה המוכר יותר אפנדיציטיס, התוספתן יכול להגיע לגדלים מרשימים, ובמקרים קיצוניים אפילו עד לגודל של מלפפון בינוני.

דלקת תוספתן (אפנדיציטיס)

מה תפקיד התוספתן?

בימינו לא ידוע על תפקיד ספציפי לתוספתן, המחשבה היא כי הוא שריד מהתקופות בהם האדם היה ניזון בעיקר מדיאטה צמחית.

האם הסרה של התוספתן גורמת לבעיות עתידיות?

לא.

לא ידוע היום על בעיה כל שהיא המתעוררת אצל אנשים שעברו כריתה שלו.

מה גורם לדלקת של התוספתן?

גם הסיבה לכך לא ידועה לנו בוודאות.

המנגנון שמוצע כיום הינו של מצב בו פתח החיבור של התוספתן למעי הגס נחסם מסיבה כל שהיא (זוכרים שקצהו השני חסום כן?)/ אז תוכן צואתי עשיר בחיידקים (כמו כל הצואה שנמצאת במערכת העיכול של כולנו) אינו מנוקז, חלה התרבות של חיידקים עד למצב של דלקת. אם הדלקת אינה מטופלת היא הופכת להיות חמורה יותר, התוספתן מתנפח, גדל ונהייה בצקתי יותר ויותר עד כי בשלב מסוים בגלל התעצמות התהליך הדלקתי בתוכו ופריכות הדופן שלו שוב עקב הדלקת הוא מתנפח ובשלב מסווים יכול להתנקב.

במצב של התנקבות (בשפת העם האפנדציטיס התפוצץ) התוכן הדלקתי נישפך לחלל הבטן.

אצל מי שכיחה דלקת בתוספתן? באיזה גיל?

דלקת תוספתן בילדים הינה מחלה שכיחה המופיעה בעיקר בגילאים של בין 10-18 שנים, היא נדירה לפני גיל 5 שנים ומאוד נדירה מתחת לגיל שנתיים.

שכיחות דלקת תוספתן בילדים בישראל דומה לשכיחות בהשוואה לשאר המדינות המערביות.

האם יש נטייה גנטית לאפניציטיס?

אין תורשה ספציפית מיוחדת באשר לתוספתן מודלק אבל יש כנראה סוג של נטייה משפחתית. מדי פעם אני נתקל במצבים בהם גם האב וגם האם עברו כריתה של תוספתן בילדותם ועכשיו גם ילדם מתייצג עם בעיה דומה.

אז משפחתיות כנראה שיש אבל הגנטיקה לא מוכחת.

מהם הסימנים של דלקת תוספתן בילדים?

הסימנים של דלקת בתוספתן הינם בדרך כלל כאבי בטן המתחילים סביב הטבור אשר מתמקדים במשך באזור בטן ימנית תחתונה. הכאבים יכולים להיות מלווים בבחילות ו/או הקאות, ובתחושת חוסר תאבון והרגשה כללית רעה.

שלשולים אינם סימן מייצג בהכרח של דלקת חריפה של התוספתן אם כי אנו מכירים מצבים מסוימים בהם תוספתן מודלק יכול לעורר תגובה של שלשולים.

מה לגבי חום ודלקת תוספתן?

חום בדלקות של התוספתן לרב יהיה סביב 37.8-38, כלומר לא חום מאוד גבוה.

מקרים של חום באזור ה- 39 מעלות ומעלה בדרך כלל מרמזים או על התנקבות של התוספתן או על מחלה ממקור אחר.

האם ההתיצגות תמיד טיפוסית – כאבי בטן?

חשוב לציין ולדעת כי דלקת חדה של התוספתן בילדים לרב תהיה כפי המתואר לעיל, אבל כבר ראיתי התייצגויות בהרבה מופעים קליניים שונים כגון: כאבי בטן מלווים בשלשולים, כאב בטן חד ופתאומי (יותר במקרים של אבן צואתית) ועד לילד שמתרוצץ ומשחק אך מציין תחושת אי נוחות בבטן (וגם מושך את הכאבים שבוע).

מה עוד יכול לגרום לכאבים בבטן ימנית תחתונה?

האבחנה המבדלת בילדים ראוי שתחולק לבנים ובנות.

בבנים, עיקר האבחנה המבדלת הוא בין דלקת של התוספתן לבין מחלה על רקע זיהומי של הבטן (וירוס או חיידק, דהיינו גסטרואנטריטיס).

בבנות האבחנה המבדלת מעט יותר מורכבת ויש לשלול בנוסף גם מצבים הקשורים במערכת הרבייה הנשית כגון תסביב שחלה.

אז איך נעשה אבחנה של דלקת חדה בתוספתן?

האבחנה נעשית כיום על פי משלב של הסיפור הקליני, בדיקה גופנית, בדיקות מעבדה והדמיה (אולטרסאונד או CT).

לדעתי חשוב לזכור שגם ילדים קטנים יכולים לתת אנמנזה מדויקת לגבי המחלה שלהם, כל מה שצריך זה סבלנות, ולשאול את השאלות הנכונות.

כאן המקום להרחיב מעט לגבי הדרך לאבחנה. בחלק גדול מהקרים הילדים מגיעים לרופא המטפל  או לחדר המיון כשהאבחנה כבר ברורה, אבל אנחנו יודעים שישנם מספר מצבים בהם האבחנה קשה יותר ומאתגרת לביצוע כמו למשל: גיל צעיר של הילד, דלקת שהיא רק בתחילתה או תוספתן המצוי אנטומית במנח מעט אחורי למעי הגס שגם מקשה על האבחנה.

לכן בגדול לדעתי ומנסיוני האבחנה מתבססת על הבדיקה הגופנית של הרופא, וישנם מספר דרכים לנסות וכן להדגים זאת בבדיקה. היום לאור הזמינות והמיומנות של אנשי ההדמיה מקובל לנסות להדגים את התוספתן המודלק גם באולטרסאונד.

בחלק גדול מהמקרים הסונר (אולטרסאונד) יצליח להדגים את הדלקת, אך קיימים מצבים בהם הסונר אינו מצליח להדגים את התוספתן עצמו, ואז בד"כ מתעוררת הדילמה, האם להסתפק בבדיקה הגופנית? האם להתקדם ל-CT, האם להשגיח לראות כיצד הילד מרגיש?.

פה אני חושב שלא נכון להיכנס לתפריט זרימה כזה או אחר אלה לנסות לתפור לכל ילד את ה"חליפה" שמתאימה לו.

לסיכום, זהו הפרק הראשון המדבר על מה זה דלקת בתוספתן, מתי לחשוד ואיך לאבחן.

חשוב להדגיש לקראת סיום – מדובר במחלה שבדרך כלל יש לה הסתמנות קלאסית ושכיחה. אבל לפעמים הופעתה סוערת במיוחד. מדי שנה מגיעים לבתי החולים הגדולים ילד או שניים שמגיעים לאשפוז בטיפול נמרץ בעקבות זיהום קשה של דלקת בתוספתן שנובע מאיחור באבחנה. לרוב, גם ילדים אלו מחלימים והולכים הביתה, אחרי אשפוז קצת יותר ארוך.

לכן לדעתי, אין פנייה מיותרת למיון, יש השארות מיותרת בבית.

אבחנתם ואתם רוצים לדעת על דרכי הטיפול? התקדמו לפרק הבא הדן על אפשרויות הטיפול בדלקת תוספת בילדים.