איך מטפלים בדלקת תוספתן (אפנדיציטיס) בילדים

שינויים בצורת הניתוח בדלקת תוספתן 

חלק גדול ממקרי דלקת תוספתן מנותחים היום בשיטה זעיר פולשנית (במדינות המערב קרוב ל-90%). בניתוחים הנעשים בדרך זאת ההחלמה וההתאוששות קלים יותר (בהשוואה לניתוח פתיחת בטן) וכך גם הכאבים שלאחר הניתוח.

כאן זה המקום להסביר להורים, כי עדיין ישנם מקומות בהם הניתוח לא מבוצע בטכניקה כזאת בשעות הלילה. לדעתי במקרים של ילדים קטנים ורזים העניין פחות משמעותי והוא יותר משמעותי במקרים של ילדים מעט שמנמנים או בעלי מבנה של בטן תפוחה.

כך או כך חשוב לזכור – הטכניקה היא לא הדבר החשוב, אלה כריתת התוספתן המודלק.

טיפול באנטיביוטיקה במקום ניתוח לכריתת תוספתן 

השינוי הנוסף שקורה בשנים האחרונות הינו מתן אנטיביוטיקה דרך הווריד כדרך הטיפול בדלקת של התוספתן. אין ספק כי טיפול אנטיביוטי במחלה שטופלה עד אז בניתוח בלבד היה סוג של חדשנות ושבירת מוסכמות והוא התקבל בעולם הכירורגי ברשות מעורבים. כותב מאמר זה צידד מאוד ועדיין מצדד בדרך טיפול זאת במקרים נבחרים עליהם נפרט בהמשך.

יש לומר כי אכן בתחילת הדרך ההתלהבות מהטיפול השמרני באנטיביוטיקה באפנדיציטיס הייתה גדולה, אך עם חלוף השנים והצטברות הנתונים השונים התמונה המצטיירת כיום היא כי הטיפול השמרני יעיל ב- 70-75% מהמקרים. כך שלמעשה הוא נחות בתוצאותיו לעומת הדרך הניתוחית אך עדיין יעיל במקרים מסוימים.

מה לגבי ניקוז האזור המודלק?

דרך נוספת לטיפול בדלקת של התוספתן במקרים מורכבים שיפורטו בהמשך היא דיקור מלעורי של חלל הבטן תחת אולטרסאונד עם שאיבת נוזל והשארת נקז בחלל הבטן. פעולה זאת יכולה להיות השלב הראשון בטיפול בדלקת מורכבת לפני ניתוח, ובמקרים מסוימים הטיפול עצמו. המצבים בהם נשתמש בטכניקה זאת הם בעיקר בהתנקבות של התוספתן או אבסס פריאנדיקולרי. הסבר בהמשך.

התנקבות של התוספתן בחלל הבטן – מדובר במצב בו התוספתן "מתפוצץ" בחלל הבטן, מקרים אלו ינותחו לאחר מתן נוזלים ואנטיביוטיקה דרך הווריד. שכיחות מצבים אלו גדולה בילדים יחסית לחולים מבוגרים ובסדרות מסוימות עד 60% מהילדים מתיצגים בבואם למיון עם תוספתן שעבר התנקבות טרם הגעתם.

אבסס פריאפנדיקולרי – מצב בו קיימת התנקבות של התוספתן אך כזאת שהגוף מצליח לתחום אותה לאזור בבטן. מקרים אלו יטופלו שמרנית.

אז איך מחליטים אנטיביוטיקה או ניתוח באפנדיציטיס?

פה המקום לומר להורים כי בהרבה מצבים ישנם דרכים שונות לטיפול, מה שחשוב זה לראות את המטופל, ילד במקרה שלנו, ולהתאים לו טיפול שבראש ובראשונה יהיה מתאים לילד, למשפחתו, ולבית החולים בו הוא יטופל.

לסיכום, דלקת חדה של התוספתן הינה מצב שכיח אצל ילדים שעבר שינוי דרמטי בשנים האחרונות, החל מטכניקת הניתוח, משם לטיפול של ניקוז מוגלה מחלל הבטן וכלה בטיפול עם אנטיביוטיקה בלבד.

חשוב שהורים ידעו על אפשרויות הטיפול השונות, וישאלו את הרופא המטפל מדוע בחר בטכניקה כזאת או אחרת.

הורים, זה התפקיד שלכם לדעת כיצד מתכננים לטפל בילדכם, מדוע נבחרה דווקא שיטת טיפול זאת ומה ההשלכות שלה.

בסוף דברי רציתי להוסיף הערה חשובה כפי שציינתי בפרק הדן באבחון דלקת תוספתן. מדובר במחלה שלרב יש לה הסתמנות קלאסית ושכיחה אך לעיתים המופע שלה סוער במיוחד, מידי שנה מגיעים לבתי החולים הגדולים, ילד או שניים שמגיעים לאשפוז בטיפול נמרץ עקב זיהום קשה הנובע מאיחור באבחנה. גם ילדים אלו מחלימים והולכים הביתה לאחר אשפוז מעט יותר ארוך.

לכן לדעתי, אין פנייה מיותרת למיון, יש השארות מיותרת בבית.