ההתיצגות הזאת נמשכת קצת פחות משבוע ימים. אם יש מזל החום נמשך כ-3-4 ימים אבל לעתים יכול להימשך גם 7-10 ימים.

אבל… יש לזכור כי הדבקה הראשונית יכולה להתבטא גם בצורות לא קלאסיות או אפילו להיות אסימפטומטית.

התייצגות חביבה נוספת, ופחות מוכרת ברפואת ילדים הינה של זיהום עורי שאינו באזור של הריריות (ולא בגניטליה).

בדרך כלל מדובר בנגע בודד, שלפוחיתי ואופייני באזור כלשהו בגוף, מגפיים ועד בטן. ראו תמונות מספר 2 ו-3. הנגעים הללו מאוד אופייניים לזיהום הרפטי (שימו לב לשלפוחיות).

ההדבקה פה נעשתה מרירית של ילד/מבוגר או מנגע דומה במקום אחר בגוף, ופשוט המגע היה לא לאזור הריריות אלא לאזור אחר בגוף.

שכיח לראות מקרים שכאלה בילדים שעוסקים בקרב מגע, לדוגמא ג'ודו. לכן השם של המצב הרפואי הזה הוא "הרפס גלדיאטורים". היות וההתייצגות אינה שכיחה ומוכרת, אני רואה חוגי ג'ודו שבהם מספר ילדים נדבקו לפני שנעשתה האבחנה. ניתן להרחיב קריאה בפרק ספציפי הדן במופע עורי זה, בקישור הבא.

מה יקרה בעתיד אחרי זיהום ראשוני בהרפס מסוג 1 או 2?

כפי שנכתב מוקדם יותר, אחרי זיהום ראשוני, נגיפי משפחת ההרפס נשארים חבויים בגופנו עד 120 שנה ובחלק מהמקרים הם פורצים החוצה וגורמים לזיהום חוזר, שלרוב אינו משמעותי כמו הזיהום הראשון. ראו תמונות 4 ו-5.

הזיהום החוזר יתבטא בפצע באותו אזור של הזיהום הראשוני, בעיקר באזור הריריות. הרבה אנשים קוראים לשלפוחית/פצע שנוצרו "פצע חום". ההתעוררות של הוירוס והזיהום החוזר הינם לעתים ללא סיבה גלויה, אבל בהרבה מהמקרים יש טריגר ברור לרבות לחץ (מבחן חשוב, ארוע משפחתי, ועוד ועוד), מחלת חום שאינה קשורה או חשיפה לחום (לי בתור ילד היה הרפס אחרי כל ל"ג בעומר או נסיעה לאילת).

ישנם אנשים שלעולם לא יחוו מופע חוזר. אין לצפות מראש מי יחוו מופע חוזר ומי לא.

קיראו עוד על ההתיצגות החוזרת של הרפס באזור הריריות בפרק ספציפי בקישור הבא.

מה הטיפול בהרפס בילדים?

קודם כל לשמחתנו יש טיפול במחלה המאוד לא נעימה הזו.

דבר ראשון טיפול תומך – רוצה לומר הורדת חום ושתיה מרובה להחזרת ההידרציה. לעתים הילדים כל כך כואבים שיש מקום למתן שתיה אט אט עם מזרק. חלק מהילדים מגיעים למצב של קבלת עירוי נוזלים. אציין כי אין אוכל מועדף לילדים עם הרפס בזיהום ראשוני, תנו לילדים מה שמוכנים להכניס לפה עם עדיפות לדברים נוזליים. אם ילד פלוני רוצה גלידה, אז כמה שרוצה. ואם אלמוני רוצה דג מלוח ומוכן לאכול, אז בבקשה.

הטיפול הספציפי יותר הוא תרופה אנטי וירלית הנקראת אציקלוביר או בשמה המסחרי זובירקס. זוהי תרופה אנטי וירלית שמנגנון הפעולה שלה זיכה את הממציא שלה בפרס נובל.

בזיהום ראשוני כגון גינג'יבוסטומטיטיס יש מקום לשקול טיפול, מוקדם ככל האפשר בתרופה זו על מנת לקצר מחלה ולהיטיב עם הילד. התרופה בנמצא גם כסירופ מתאים לילדים.

בזיהום חוזר – דהיינו בפצע באזור השפתיים או האף, גם יש מקום לטיפול מוקדם ככל האפשר, לרוב, במשחה מקומית. ככל שתקדימו הטיפול, כך הפצע שיצא יהיה קטן יותר.

ילדים גדולים יותר או מבוגרים מרגישים ויכולים לתמלל, לרוב כ-12 שעות לפני שיוצא הפצע החוזר "שהולך לצאת להם הרפס". בהינתן שכך, ניתן לשקול לתת לאותם ילדים/מבוגרים מנה בודדת או שתיים של אציקלוביר ובמקרים רבים זה מונע פריצת ההרפס.

לצערנו אף אחד מהטיפולים לא משנה משהו להתפרצויות הבאות.

לגבי הרפס גלדיאטורים – הטיפול יכול להיות דומה כמו בזיהום ראשוני באזור הריריות.

אציין כי יש בנמצא גם תרופות נוספות מהמשפחה – ואל-אציקלוביר (ולטרקס) בכדורים בלבד או פנציקלוביר (פנליפס) כקרם. דונו עם הרופא המטפל שלכם על היתרונות והחסרונות של כל תרופה.

מתי להחזיר לגן ילד אחרי זיהום בהרפס?

ראו גם בפרק הספציפי על חזרת ילדים למוסדות חינוך, ניתן להחזיר למסגרות ילד שמרגיש טוב, ללא חום ולפחות יממה אחרי התייבשות הנגעים והפסקת הריור.