13/11/2026

אדמדמת (רוזאולה) בתינוקות – מחלה וירלית מעצבנת מאוד!

איזה כיף שיש לנו מחלה ברפואת ילדים שבסופה הרופא יכול ממש לתת שם. אדמדמת! במקום להגיד איזה משהו כללי כמו "זה וירלי".
אבל בטרם הרופא ירגיע ויגיד שזו אדמדמת, יעברו על הילד מספר ימים לא נעימים של חום גבוה והרגשה כללית רעה.
וזה מקומו של הפרק.

אה, וגם כדי להזכיר שאדמדמת ואדמת הם שני וירוסים ושתי מחלות שונות לגמרי.

רוצים לדעת הכול על אדמדמת? קראו בעיון.

מהם השמות הנוספים של אדמדמת ומה גורם לה?

בעברית אדמדמת או המחלה השישית, באנגלית Roseola infantum (רוזאולה) או Exanthem subitum.

האחראים למחלה הם שני וירוסים ממשפחת ההרפס הידועה לשמצה, הרפס מסוג 6 והרפס מסוג 7.

רגע זה לא אדמת?

לא. זה וירוס אחר לגמרי מאדמת.

נכון שמחלת האדמת היא גם מחלה וירלית שכוללת חום ופריחה, אבל כאן נגמר הדמיון בין המחלות.

כאשר נשים בהריון נדבקות בווירוס אדמת, הווירוס יכול לגרום למומים בעובר וזו הסיבה שבגלל כולנו מתחסנים כנגד אדמת, ראו בהמשך.

לשמחתנו בעשרות השנים האחרונות לא היו בישראל מקרים של אדמת.

באילו גילאים נפוצה אדמדמת?

תינוקות נולדים עם נוגדנים מאימם כנגד וירוס הרפס 6, והנוגדנים הללו לרוב שומרים עליהם מהדבקה לרוב עד גיל חצי שנה.

בין גיל חצי שנה לשנתיים כבר ידבקו בהרפס 6 כ-95% מהילדים כאשר זיהום בהרפס 6 קורה לאורך כל השנה ללא עונתיות.
זיהום בהרפס 7 יקרה בגיל מאוחר יותר במקצת, כאשר רק 50% מהתינוקות יהיו חיוביים בגיל 3 שנים.

מי מדביק את הילדים באדמדמת?

לרוב ההדבקה קורית מהפרשות דרכי הנשימה של אדם מבוגר או ילד אחר שהם אסימפטומטיים.

מה זה הדבקה ראשונית ומה יקרה אחריה אצל הילד?

בווירוסים ממשפחת ההרפס (ראו גם בפרק הדן על זיהום בהרפס סימפלקס מסוג 1 או בזה שעוסק ב אבעבועות רוח/ שלבקת חוגרת), אנו מבדילים בין זיהום ראשוני לזיהום שאינו ראשוני.
זיהום ראשוני הוא הפעם הראשונה שבו נדבק הילד בווירוס זה.
כל נגיפי משפחת ההרפס, לרבות הרפס 6 ו-7, יישארו בגופנו תמיד אחרי זיהום ראשוני בצורה חבויה. במיעוט המקרים אותם הווירוסים "יתעוררו" והם עלולים לגרום לזיהום חוזר שאינו ראשוני.

אבל יש חיסון כנגד אדמדמת לא?

אמרנו שלא מתבלבלים.

החיסון של גיל שנה הוא גם כנגד אדמת, לא כנגד אדמדמת.

אין חיסון כנגד אדמדמת.

מהי הקליניקה של רוזאולה (אדמדמת)?

חשוב להבין שלהדבקה ראשונית בהרפס 6 או 7 יש מספר התייצגויות. רק אחת מהן, המוכרת מכל, היא אדמדמת קלאסית והיא מתרחשת בעד 20% מהילדים עם זיהום ראשוני בהרפס 6.
אדמדמת קלאסית היא מחלה של תינוקות סביב גיל שנה, שמתייצגים עם חום גבוה למשך 3-5 ימים המלווה באופן טיפוסי באי שקט. בדרך כלל ביממה החמישית (לא כל התינוקות קראו את ספר הלימוד) החום נשבר (נקרא crisis) או יורד בהדרגה (נקרא lysis) ואז מופיעה פריחה אופיינית.

הפריחה ורדרדה, לא מגרדת ומתחילה באזור שמאחורי האוזניים (ראו בתמונה), יורדת לאזור הגב או הבטן ואז מגיעה לפנים ולגפיים. היא יכולה להיראות לשעות אחדות או עד 3 ימים לסירוגין.

האם אפשר למצוא רמזים שזה זיהום באדמדמת עוד לפני הפריחה?

שאלה טובה. שאפו למי ששאל.

למרות שקשה לאבחן אדמדמת לפני שבירת החום והופעת הפריחה, הרופא המנוסה ימצא מספר רמזים בבדיקה גופנית, גם במהלך הימים הראשונים למחלה ביניהם: אודם קל בלוע והגדלת בלוטות לימפה באזור העורף.

יש לאדמדמת רק התייצגות קלאסית של חום ופריחה?

כאמור, לא.

יש לזכור שרוב התינוקות עם זיהום ראשוני בהרפס 6 או 7 לא יעשו תמונה קלאסית של אדמדמת וכי להדבקה זו יכולות להיות התייצגויות אחרות כגון:

# מחלת חום גבוה ללא מקור – באופן טיפוסי החום באדמדמת נושק את ה-40 מעלות.

# אי שקט ניכר – זהו עוד רמז לזיהום זה. הילדים באי שקט ניכר, שהוא לפעמים לא פרופורציונלי לדרגת החום. בהקשר זה מעניין לציין שלעיתים בהתייצגות הקלאסית של אדמדמת האי שקט גובר דווקא ביום שבו החום ירד והפריחה הופיעה. במצבים אלה האי שקט נמשך בדרך כלל לעוד 24 שעות.

# צינון ושיעול – אפשריים.

# אודם בתופיות האוזניים – שכיח. המקור הוא הזיהום הווירלי ולא דלקת אוזניים חיידקית.

האם הילדים צריכים לקבל אנטיביוטיקה?

ממש לא. זוהי הרי מחלה וירלית.

אבל לצערי, בגלל סיבות רבות הרבה מהילדים מקבלים אנטיביוטיקה במהלך מחלתם שלא לצורך. הסיבות למתן האנטיביוטיקה הן מגוונות – מחום גבוה ללא מקור שמלחיץ את המערכת (את ההורים ואת הרופא המטפל), עד אודם באוזן שמזוהה בטעות דלקת אוזן תיכונה ועד אודם בלוע שמזוהה בטעות כדלקת גרון חיידקית (שאתם יודעים שפרקטית לא קיימת בגילאים אלה).

יתרה מכך, לעיתים אחרי התחלת האנטיביוטיקה ביום השלישי לדוגמה, החום יורד ביום הרביעי, כולם בטוחים שהאנטיביוטיקה שיפרה את הילד אבל אז מופיעה הפריחה האופיינית לאדמדמת שעכשיו בטעות מיוחסת לרגישות לאנטיביוטיקה.
בקיצור, מי שהולך בדרך הלא נכונה, מגיע למקום הלא נכון.
בגלל החום הגבוה שמקורו לרוב לא מתברר בבדיקה גופנית, רבים מהילדים הללו מגיעים יותר מפעם אחת לרופא במהלך מחלה. מחקר מסוים מצא כי כחמישית מהילדים המגיעים לחדר מיון בשל חום בין הגילאים 6 ל-12 חודשים סובלים מזיהום ראשוני בהרפס 6.

האם יש בדיקות מעבדה שניתן או צריך להיעזר בהן לאבחנת אדמדמת?

אבחנת אדמדמת הינה קלינית. לרוב, יותר חשוב שהרופא ישלול סיבות חשובות אחרות לחום, מאשר יאבחן אדמדמת.
באותם ילדים שהגיעו לבדיקות מעבדה מסיבה זו או אחרת אז לא נמצא בבדיקות משהו שהינו ספציפי לזיהום ראשוני בהרפס 6 או 7. מדדי הדלקת לרוב אינם מוגברים.
ניתן לאבחן, בעיקר בסיטואציות של סיבוכים, זיהום ראשוני על ידי בדיקת PCR בדם החולה או באמצעות בדיקת נוגדנים. אלו אינן בדיקות הנעשות באופן רוטיני.

מהם הסיבוכים של אדמדמת?

פרכוסי חום – יש לזכור שזיהום ראשוני בהרפס 6 הינו סיבה שכיחה לפרכוסי חום בילדים, במקומות אחדים אפילו כתוב עד שליש מהילדים. זה נראה לי מופרך. מה שכן, בחלק מהמקרים מדובר על פרכוסי חום מורכבים, לרוב בגלל חזרה של יותר מפרכוס אחד ביממה. קראו עוד על ההבדל בין פרכוס חום רגיל למורכב.
סיבוכים אחרים, שפחות שכיחים בילדים בריאים ברקע, הם דלקת המוח (אנצפליטיס), דלקת כבד ודלקת בשריר הלב.

האם יש טיפול באדמדמת?

הטיפול הינו תומך בלבד. דהיינו, הורדת חום, שיכוך כאב והחזרת הידרציה בילדים שממעטים לשתות.
במקרים של סיבוך או זיהום ילד מדוכא חיסון, ניתן לשקול טיפול בתרופה אנטי וירלית (גנציקלוביר).

האם אדמדמת מדבקת ומתי אפשר להחזיר לגן הילדים?

המחלה מדבקת, ולכן ככתוב בפרק שדן בחזרת ילדים למוסדות חינוך, על הילד החולה להישאר בביתו לפחות 24 שעות לאחר חלוף החום (יממה ממדידת החום האחרונה) ואז יכול לחזור לגן, גם אם יש פריחה.