מהי אכילה בררנית (סלקטיבית) בתינוקות ובילדים?

אכילה בררנית מסווגת בדרך כלל כחלק מקשת של קשיי האכלה ומתאפיינת בחוסר רצון לאכול מזונות מוכרים או לנסות מזונות חדשים, כמו גם העדפה מאוד ברורה של מזונות מסוימים.

בצורתה הקיצונית ביותר, עלולה להגיע להפרעת אכילה סלקטיבית או הפרעת צריכת מזון מוגבלת ARFID (ראשי תיבות של Avoidant restrictive food intake disorder).

מתי נתחיל לזהות בררנות אכילה?

סימנים של אכילה בררנית יכולים להופיע החל מחודשי האכילה הראשונים של אוכל מוצק או מאוחר יותר בילדות, בדרך כלל החל מגיל שנה עד שנתיים.

עבור רוב הילדים, אכילה בררנית היא שלב התפתחותי נורמלי של הילדות המוקדמת, כפי שתקראו בהמשך.

לכן בתקופת המעבר למוצקים, תינוקות יכולים לסרב למזונות שהם לא מכירים. סירוב זה הוא הסיבה שלעתים קרובות נשמע את המשפט שאומר שחשוב להציע גם 10 פעמים (ויש שאומרים יותר) עד שתינוקות מוכנים לאכול מזנות מסוימים. נחזור למנטרה הזו גם בהמשך.

מהי השכיחות של בררנות אכילה בתינוקות וילדים? 

השונות בהגדרה של אכילה בררנית וההבדלים בשיטות ההערכה המשמשות מובילות לטווח רחב של שכיחות, שמשתנה מגיל לגיל ובמקומות שונים ונעה בין 5% ועד 50%.

אז האם בררנות באוכל היא שלב נורמלי? ובאיזה גיל?

בפעוטות, התפתחות קוגניטיבית, רגשית וחברתית גורמת לכך שהפעוטות נכנסים לשלב 'ניאופובי' (פחד ממשהו חדש) שבו הם מתחילים לחשוד הן במזון החדש והן במזונות מוכרים מסוימים.

זה גורם לתגובת פחד אמיתית ולכן עידוד פעוט לאכול משהו שהוא באמת מפחד ממנו עלול לגרום לו להגיב בצורה חריגה.

עם זאת חשוב לדעת ולהבין שזה חלק בלתי נפרד מהילדות המוקדמת ונורמלי לחלוטין.

זאת בניגוד לבררנות קשה ומתמשכת המגיעה לסרבנות אכילה (קיראו בקישור הבא) שנכנסת לקטגוריה המחייבת התערבות.

איך אפשר למנוע הדרדרות של שלב זה?

בתור הורים, אנחנו עומדים בפני שתי דרכים בהן אנחנו יכולים להתקדם. 

דרך ראשונה היא הדרך שבה אנחנו אומרים לעצמנו שהיות והילד מעדיף מזונות מסוימים, ומוכן לאכול רק אותם כרגע, אז אני אציע לו אותם שוב ושוב. זוהי הדרך שמעודדת את המשך הבררנות מכיוון שהילד נחשף שוב ושוב לאותם מזונות והחשיפה למזונות חדשים יורדת משמעותית. כידוע יש חשיבות גדולה לחשיפה מוקדמת למגוון של אוכל.

הדרך השניה, והיא הרצויה כמובן, היא הדרך שגורסת שאמנם לילד יש העדפות והוא אף נמנע ממזונות מסוימים, אבל חשוב להמשיך להציע את שלל המזונות שנרצה שהוא יאכל. כל זאת בסביבה תומכת, לא לוחצת ותוך כדי השרשת הרגלים נכונים. סבלנות כמובן נחוצה תמיד ובכל תהליך עם ילדים. לכן, חשוב לזכור ולהבין שגם אם הם לא אוכלים מזונות אלו 'כרגע', בהמשך זה בהחלט עשוי להשתנות. 

אילו סוגי אכילה בררנית יש?

1. הסוג החושי/תחושתי: ילדים המושפעים מטעם, ריח או מרקם.

2. הסוג של העדפות: ילדים שלא אוהבים לנסות מאכלים חדשים או לשלב מאכלים חדשים בתפריט.

3. הסוג הפרפקציוניסטי: באופן כללי אבל שגם באוכל יביעו דרישות ספציפיות, כדוגמת מזונות שלא נוגעים אחד בשני.

4. הסוג ההתנהגותי: מונעים מהתנהגות הסביבה והאכילה המשפחתית. עלולים לסרב לבוא לשולחן לפני שהם בכלל יודעים מה יש לארוחת ערב למשל.

כמובן שיש לעיתים שילוב בין הסוגים.

מהו תפקיד ההורים בהתמודדות עם בררנות?

מחקרים מראים שהעדפות האוכל של ההורים קשורות להעדפות האוכל של ילדיה. זו כנראה לא הפתעה גדולה מכיוון שאנו נוטים יותר להכין את המאכלים שאנו נהנים מהם, כך שהילדים שלנו מכירים את קבוצת המאכלים הזו יותר מאחרים. 

אבל חשיפה למזונות היא המפתח, שכן ייתכן שילד יצטרך להיחשף למזונות חדשים יותר מ-10 פעמים לפני שהוא יטעם אותם. 

אז איך עושים זאת פרקטית?

דוגמה אישית – אכלו מגוון מזונות בריאים בעצמכם. ודאו שהבחירות שלכם תואמות למאכלים שאתם רוצים שילדכם יאכלו וייהנו מהם.

שיתוף במטבח – אפשרו לילדים כניסה למטבח ואף לעזור בהכנת המזון, לפי יכולתם. שיתוף בהכנת הארוחה מגדיל את הסיכוי שילדכם יטעם את ה"יצירה" שלו. היעזרו בהם במדידה, מזיגה, ערבוב ואפילו בסידור מצרכים במקום.

תגובות מותאמות – הימנעו מלהראות גועל או חוסר עניין בעת ניסיון של מאכלים חדשים. ילד לא תמיד יבחר לא לאכול את מה שההורה לא יאכל אבל יברור את המזונות שהוא רואה כפחות אטרקטיביים.

דברים נוספים שחשוב להקפיד עליהם?

חלוקת אחריות – הורים בבית אחראים על מה אוכלים, מתי אוכלים ומה מוגש לשולחן. הילדים אחראים האם לאכול מתוך מה שהוצע להם ועל הכמות המספיקה להם. כל הערות או התערבות בכך (כמו הערות של ׳תיקח עוד ביס׳) עלולים להביא לאכילה לא תקינה.

אווירה חיובית – חשוב להקפיד על אווירת אכילה רגועה. ילדים צריכים להכיר שזמן אכילה הוא זמן משפחתי ונעים. במידה ויש לחץ או התעסקות סביב האכילה, לרוב הדבר יחריף את התופעה.

שמירה על סדר יום  – חשוב שילד יגיע רעב מספיק לארוחה על מנת לוודא שהסיבה שבוחר לא לאכול איננה מכיוון שלא רעב. ניתן להסתכל על גם הפוך, כדי שיגיע לשולחן עם מוטיבציה גבוהה לאכול.

הפחתה בנשנושים – יש לוודא כי בין הארוחות אין נשנושים, מיץ, חטיפים, הבאים על חשבון אוכל מזין.

מתי חשוב לפנות לעזרה/הדרכה?

כאשר הנטיות הבררנות חוצות את הגבולות של מה שנחשב "טיפוסי" ומתחילות להשפיע על הגדילה, המשקל, מצב הרוח והארוחות המשפחתיות של ילדכם בצורה דרסטית, סביר להניח שהגיע הזמן לפנות לעזרה. 

אנחנו זוכרים שבררנות אכילה לא תמיד תתבטא בבדיקת דם או תשפיע מיד על הגדילה, ולכן אם יש חשש לכך שהילד לא מקבל את כל מה שצריך בכדי להיות ילד ובהמשך מבוגר בריא, זו כבר אינדיקציה להגיע להערכה. 

התמודדות עם אכילה בררנית יכולה להרגיש חסרת תקווה לעיתים מכיוון שההורים, והילדים, חווים דאגה, מתח ולעיתים בידוד חברתי אצל הילד. לכן, אם יש ספק, גשו להערכה מסודרת של דיאטנית ילדים שתוכל להכווין ולהדריך איך נכון לעזור.

ושוב, בהצלחה לכולנו.