סטרידור

סטרידור (בעברית תקנית שרנוק) או שיעול נבחני, הוא קול הנשמע בעיקר בעת שאיפת (הכנסת) אוויר ומתרחש כשיש חסימה של דרכי האוויר מגובה האף ועד גובה אמצע קנה הנשימה. סטרידור קשה יכול להישמע גם בעת נשיפת (הוצאת) האוויר.

סטרידור יכול להופיע כממצא מבודד או עם חום וסימנים "וירלים" אחרים כדוגמת נזלת ושיעול רגיל.

סטרידור יכול להיות מלווה בצרידות.

חלק מההורים ששמעו בעבר סטרידור מכירים ויודעים בדיוק לזהות אבל חלק מההורים, בעיקר לילד ראשון לא תמיד יודעים לזהות שיעול נבחני. ובכן האזינו לדוגמא.

רוצה לשמוע סטרידור?

כמו בכל מצב ברפואה הסיבות לסטרידור הן מגוונות, מזיהומים וירליים פשוטים ועד בעיות מבניות הלוחצות על קנה הנשימה.

חשוב להבדיל בין סטרידור מולד, הנשמע פחות או יותר אחרי הלידה, בתינוק בימים/שבועות ראשונים לחייו ובין סטרידור נרכש הקורה בילד בכל גיל (לרוב בגילאים הצעירים כמובן) מתוך בריאות גמורה.

לסטרידור מולד סיבות שונות שלא יפורטו במאמר זה לרבות חולשה של מבנים באזור מיתרי הקול או הסחוסים בקנה הנשימה הגורמים לחסימה בעת שאיפה (נקרא לרינגומלציה או טרכאומלציה). סיבות נוספות יכולות להיות בעיות מבניות באזור מיתרי הקול או קנה הנשימה ועד כלי דם הלוחצים מבחוץ על קנה הנשימה. לכן, סטרידור מולד מחייב הערכה מסודרת ושלילת סיבות חשובות ומגוונות על פי "רשימת מכולת" בהמלצתו של רופא הילדים.

מטרת המאמר הנוכחי להתמקד בילדים שהינם בריאים ברקע עם סטרידור אקוטי (עכשווי) ושאינו מהלידה ושאינו כרוני. כמובן שגם כאן יש סיבות רבות וחלקן אנקדוטליות אבל אני אתרכז בשתי האבחנות השכיחות ביותר בילדים אלה והן:

  1. סטרידור ממקור וירלי
  2. סטרידור אלרגי (נקרא גם סטרידור ספסמודי)

סטרידור ממקור וירלי

זוהי האבחנה השכיחה ביותר בילדים. לרוב מדובר בילדים קטנים, סביב גילאי גן אצלם מחלות וירליות שכיחות יותר. ההתיצגות היא לרוב של ילד מנוזל, עם חום גוף שלרוב אינו תקין אבל אינו מאוד גבוה (לרוב עד 38.5, יכול להיות גבוה יותר). סטרידור שכיח יותר בשעות הערב והלילה. בהרבה מקרים הילד שהלך לישון קצת מנוזל ומשתעל, מתעורר באמצע הלילה עם שיעול נבחני מלחיץ ונראה רעב לאויר.

סתם בשביל ההגדרות, אם הרופא מאבחן סטרידור ממקור וירלי עם מעורבות רק של אזור מיתרי הקול אזי האבחנה היא לרינגיטיס (דלקת באזור מיתרי הקול).

לעתים בבדיקה גופנית למחרת הרופא יאבחן בנוסף לסטרידור גם מעורבות של דרכי אויר תחתונות יותר ואז האבחנה לא תהיה "רק" לרינגיטיס אלא לרינגוטרכאיטיס או לרינגוטרכאוברונכיטיס.

הכול תלוי במידת המעורבות של העץ הריאתי התחתון. לרוב לא מאוד משנה לטיפול כפי שתראו בהמשך.

סטרידור ממקור אלרגי

ילדון, לרוב בגילאים 1-3 שנים, שלרוב הלך לישון בריא, ללא חום או סימנים וירליים אחרים והתעורר עם סטרידור פתאומי.

סטרידור זה נגרם בעצם מבצקת על רקע אלרגי באזור מיתרי הקול.

זה לא משנה מה משתי האבחנות נכונה, לשתיהן בגדול, וברמת הקהילה, טיפול דומה.

מהו הטיפול בסטרידור בילדים?

  • יש לאשר האבחנה בבדיקת רופא ילדים על מנת לא לפספס מצב רפואי אחר.
  • כטיפול בלילה – יש לתת לילד לנשום אויר קר ויבש, לדוגמא לצאת למרפסת. לא נדיר לראות הורים שנסעו בגלל סטרידור בנסיעה מהירה לבית החולים עם חלון פתוח בשעות הקטנות של הלילה אבל כשהגיעו לחדר המיון הסטרידור עבר…
  • סטרואידים – סטרואידים מורידים את הבצקת שיש באזור מיתרי הקול ועובדי יפה מאוד בילדים עם סטרידור. ברמת הקהילה סטרואידים יכולים להינתן באינהלציה, במשאף, בסירופ או בכדורים שנמסים במים. לכל שיטה יש יתרונות או חסרונות אבל באמצע הלילה ניתן לטפל ולעתים ההקלה היא מהירה.
  • במידה ויש חום או כאבים אני ממליץ לתת תרופה להורדת חום ולשיכוך כאב.
  • לחץ של ההורים לא עוזר, הילד גם ככה מרגיש דרעק והורים לחוצים יכניסו אותו לאגיטציה גדולה יותר.
  • אינהלציות/משאפים של מרחיבי סימפונות שאינם סטרואידים לרוב לא עוזרות.
  • ברוב המקרים מדובר במחלה וירלית ואנטיביוטיקה לא תעזור.

מתי ללכת לרופא?

  • אני ממליץ לגשת לבדיקת רופא ילדים בכל אירוע של סטרידור משמעותי לרבות כזה שלא נעלם אחרי הלילה. הרופא יבדוק, לרוב יאבחן סטרידור מאחת משתי הסיבות העיקריות שהזכרתי, אבל לפחות יוכל לתת טיפול שמקטין הסיכוי שהסטרידור הלא נעים יחזור.
  • יש ללכת לרופא ילדים בכל חשד או סיפור מתאים לשאיפת גוף זר בילד עם סטרידור.
  • יש לגשת תמיד לבדיקת רופא ילדים בכל סטרידור המתייצג עם חום גבוה ובילד עם מצוקה נשימתית.
  • ילדים מתבגרים עם סטרידור חדש חייבים בבדיקת רופא.
  • ילדים עם סטרידור וריור מחויבים בבדיקת רופא (בשאלה של זיהום חיידקי או שאיפת גוף זר).

אז לסיכום מצב רפואי מאוד שכיח בילדים ומאוד מלחיץ באמצע הלילה בעיקר אם ההורים לא נפגשו עם סטרידור בעבר.

למרות שלרוב האבחנה והטיפול הם פשוטים הכי חשוב מצד אחד לטפל ולהקטין הסבל ומצד שני לא לפספס אבחנות חשובות אחרות בילדים.