אז מה עם מכשירי התראה ומוניטורים למיניהם? האם הם מצילים חיים, או יכולים לסייע במניעת התופעה?

למרות שמכשירי ניטור (כמו כאלו שמנטרים נשימה, דופק או ריווי חמצן) נראים מבטיחים — הספרות המעודכנת ונייר העמדה קובעים באופן ברור שאין הוכחה מדעית לכך שהשימוש במכשירים הללו מצמצם את הסיכון למוות בעריסה בתינוקות בריאים.
במקרים שבהם תינוקות נפטרו ממוות בעריסה, חלקם היו מחוברים למוניטור — ועדיין לא נמנע המוות.

מה עמדת ארגוני בריאות לילדים בעולם לגבי מכשירי ניטור לתינוקות?

המלצתם דומה.
עמדת האקדמיה לרפואת ילדים בארצות הברית – אין להשתמש במכשירים כאמצעי למניעת מוות בעריסה, כי לא הוכח שהם עוזרים.

קנדה ואוסטרליה – ממליצים להתמקד בהקפדה על שינה בטוחה, ולא בשימוש במכשירים.

ארגונים רפואיים נוספים מדגישים את הסיכון בתחושת ביטחון שקרית שעלולה להוביל להזנחת הנחיות שינה.

אבל למה לא להשתמש בבחינת לא יעזור לא יזיק?

שלוש סיבות עיקריות:
1. התראות שווא מהמכשירים עלולות לגרום לחרדה, תלות, ופגיעה באיכות החיים של ההורים. אני רואה את זה במקרים רבים. אני מזכיר ויודע שמאידך, ישנם הורים שיגידו את ההפך, ששימוש במכשיר מרגיע.

2. יש חשש שהורים יסתמכו על המוניטור ויזניחו את ההנחיות החשובות לשינה בטוחה.

3. עלות כלכלית.

האם יש מקרים שבהם כן כדאי לשקול מכשיר ניטור?

כן.
נייר העמדה מפרט אוכלוסיות מסוימות בהן ניתן, ובחלק מהמקרים אף רצוי, לשקול ניטור — בתנאי שזה נעשה בהמלצה רפואית מקצועית, עם הדרכה וליווי:
1. פגים עם הפסקות נשימה ממושכות — בעיקר לפני שמגיעים לשבוע ה־43 מתוקן.

2. תינוקות שעברו אירוע מסכן חיים מסוג ALTE או BRUE — במיוחד אם היה צורך בהחייאה, אם האירוע התרחש בגיל צעיר מאוד או אם יש בעיות האכלה או נשימה.

3. תינוקות עם הפרעת נשימה בשינה על רקע מרכזי או פריפרי – בין הדוגמאות תינוק עם טרכאוסטום, הנשמה מכנית אחרת או מום אנטומי שמחייב שינה על הבטן (כגון תסמונת פייר רובין או חך שסוע משמעותי).

4. תינוקות עם מחלות נשימתיות או נוירולוגיות משמעותיות — שמצריכות חמצן או מעקב צמוד.

5. תינוקות למשפחות שחוו מוות בעריסה של ילד קודם — השימוש במוניטור עשוי להפחית חרדה במקרים אלה, כל עוד ההורים מבינים את מגבלות המכשיר.
אנחנו נזכור שבמקרים החריגים הללו, לרוב הצוות המטפל יהיה ער לעובדה ולסיכון, ואני מקווה שהפניה תעשה להורים עוד במהלך האשפוז בתינוקיה/פגיה או בהמשך.

באותם מקרים שבהם ניתן להשתמש במוניטור מה עוד חייבים לעשות?

• יש לוודא שההורים עוברים הדרכה על השימוש במכשיר.

• יש לוודא המשפחה מקבלת גישה לייעוץ רפואי מתמשך.

• יש לוודא שהמכשיר בו נעשה שימוש הוא באיכות רפואית (ולא מוצר מסחרי לא מפוקח). הנקודה הזו לדעתי מבלבלת. מכיוון שהקווים המנחים מדברים על מוניטורים רפואיים (קרדיורספירטורים) ולא על מכשירים מסחריים הנמכרים באופן פרטי. זאת אומרת, שבאותם מקרים חריגים בהם יש אינדיקציה רפואית לניטור, אנחנו בכלל לא מדברים על מוצר שקונים בחנות תינוקות או באינטרנט אלא על מוצר רפואי.

• יש לוודא שההורים עוברים קורס החייאה.

מהו משך השימוש במוניטור ביתי באותם מקרים חריגים?

כ-6 שבועות ועד 3 חודשים מאז האירוע האחרון, ואז החלטה משותפת עם הרופא המומחה שעוקב אחרי התינוק.

אז מה באמת עוזר מנוע מוות בעריסה?

הדבר החשוב ביותר שאתם כהורים יכולים לעשות הוא להקפיד על צמצום אותם גורמי סיכון הניתנים למניעה וביניהם:
• יש להשכיב תינוק לישון על הגב בלבד.

• יש להשתמש במזרון קשיח וללא שמיכות או חפצים רכים.

• אין לעשן ליד התינוק (גם עישון בהריון נקשר למוות בעריסה).

• אין לחמם את החדר מעל 24 מעלות.

• יש לעודד הנקה. על יתרונות הנקה נוספים קראו בפרק אחר באתר.

• יש השכיב את התינוק בחדר ההורים אך לא במיטה שלהם, עד גיל שנה.

• שימוש במוצץ בזמן השינה עשוי גם הוא להקטין את הסיכון.

לסיכום, אני יודע שאנחנו רוצים עבור התינוק שלנו את הכי טוב ואני יודע שנראה שמוניטורים ביתיים יתרמו לתחושת הביטחון שלנו. זה פשוט לא נכון.
אם יש לכם תינוק בסיכון, התייעצו עם הרופא המטפל לגבי הניטור הנכון. אם יש לכם תינוק בריא, התרכזו במניעת מוות בעריסה כפי שנכתב.
שימרו את הכסף לדברים חשובים יותר, עבורכם ועבור הבייבי שלכם.