מתי ואיך מתחילים בייבי לד?

בשיטת הבייבי לד אין להתחיל לפני גיל 6 חודשים. בנוסף, יש להמתין עד שהתינוק יהיה מוכן. ואיך נדע שהוא מוכן? הוא צריך להיות מסוגל להחזיק את עצמו בצורה ישיבה בכיסא תינוק (בלי לנזול בכיסא) ולהיות מסוגל להעביר מזון לאזור הפה. אני מזכירה שאין הכוונה שהתינוק ידע לשבת עצמאית, אלא ישיבה עם תמיכה בכיסא מותאם, המותרת בגיל זה.

רוב הילדים הבריאים בגיל 6 חודשים מסוגלים מבחינה התפתחותית להאכיל את עצמם, דהיינו להכניס את המזון לפה. מאידך, שימו לב שגם אם יצליחו להכניס אוכל לפה, הם לא בהכרח יצליחו ללעוס הכול מכיוון שמיומנויות לעיסה אצל חלק מהילדים עשויות להתפתח בצורה תקינה גם עד גיל 9 חודשים. לכן דרושים סבלנות ותרגול.

אילו מרקמים הכי מתאימים לשיטת בייבי לד?

על מנת להצליח בשיטה זו חיוני להתחיל בלזהות את המרקמים המתאימים. אלו מרקמים שאתם מסוגלים למעוך בין שתי אצבעות או למעוך עם הלשון בפה עם החך העליון. דוגמאות? אבוקדו רך, כרובית מאודה, תפוח אדמה אפוי פרוס, קציצה רכה. 

מלפפון למשל, לא נצליח למעוך בין אצבעותינו ולכן לא יתאים כמזון ראשוני.

מאכלים גדולים יותר, יש לחתוך לרצועות ארוכות ודקות, על מנת להקל על האחיזה של התינוק. הסיבה לכך היא שמעט תינוקות בגילאים 6 עד 8 חודשים מסוגלים לאחיזת צבט (אגודל ואצבע מורה), ולכן הם יאספו מזון עם כל כף היד. ברגע שהתינוק מפתח את אחיזת הצבט בהמשך, אפשר להגיש חתיכות קטנות יותר, כמו נתחי מלון בשלים, שעועית מבושלת ופסטה עשויה היטב.

אז באילו מזונות כדאי להתחיל?

כדאי כמובן להתחיל מאוכל טרי, ביתי ומזין בעיקר מעולם הירקות והפירות. זו דרך מצוינת לספק לתינוק חוויה וחשיפה שתעזור לעזור לו ליהנות מירקות ומפירות גם בהמשך. 

הנה המאכלים הראשונים שהם סופר רכים וגם המלצה על איך להגיש אותם. 

ירקות (בחרו 2 סוגים לפחות בהגשה)

• בטטה צלויה

• דלורית אפויה

• פרחי ברוקולי מאודים (ידית מושלמת)

• קישואים

• רצועות תפוחי אדמה 

• רצועות גזר מאודה

• כרובית

• פלפל קלוי (ללא קליפה בשלב ראשוני)

חלבון (בחרו מנה אחת בהגשה)

• חביתה חתוכה ברצועות

• סלמון מפורר

• גרגירי חומוס מבושלים היטב ומעוכים 

• עוף צלוי/מבושל רך רך ומפורר דק דק

• רצועות ירקות טבולות בממרח חומוס/עדשים

• קציצות רכות

• טופו מפורר ברוטב

בהמשך גם ניתן לשלב כמובן מוצרי חלב לא ממותקים.

פירות

• רצועות בננה רכה 

• רצועות תפוח/אגס מאודה

• רצועות אבוקדו 

אז תכלס איך עושים את זה? איך מתחילים?

1. התחילו בלהושיב את התינוק, מסביב לשולחן המשפחתי, בכיסא אוכל מותאם. העדיפות היא לזמן שבו שאר בני הבית אוכלים. זכרו, דוגמה אישית חשובה מאוד.

2. יש לחתוך כל מזון לגודל של מזון אצבע (כלומר, קצת כמו צ'יפס עבה). חשוב בעיקר לחשוף לירקות ופירות ומזונות עשירים בברזל.

3. יש לצלות או לאדות את הירקות/פירות. ניתן לזלף בשמן זית לפני על מנת לרכך.

4. חשוב מאוד, לזכור שהמרקם הוא מרקם שאתם מסוגלים למעוך בין האצבע והאגודל.

הקדישו את השבועות הראשונים כדי ללמוד את ההתנהגות והיכולות של התינוק, תוך כדי שמאפשרים לו מגע חופשי, גם אם לא מכניס האוכל מיד לפה. הפחיתו ציפיות מזה שהוא יאכל כמות משמעותית כלשהי. התהליך דורש זמן וסבלנות. התינוק יתחיל לתרגל ואז ניתן יהיה לצפות לראות בהדרגה שיפור ביכולות האכילה שלו ולהתקדם לאכילה של ממש.

מהם יתרונות שיטת הבייבי לד?

היתרונות הפוטנציאלים הם רבים.

בבסיס השיטה היא העובדה שבאמצעות בייבי לד יש בעצם דילוג על שלב הטחונים וההאכלה בכפית. 

בנוסף, בתור התחלה, התינוק לומד להאכיל את עצמו ומקדם את עצמו מוטורית כאשר השיטה תומכת בפיתוח תיאום עין-יד, כישורי לעיסה, מיומנות והרגלי אכילה טובים. השיטה נותנת לתינוק הזדמנות אמיתית גם לחקור מקרוב את הטעם, המרקם, הארומה והצבע של מגוון מאכלים. חשיפה לכמה שיותר טעמים ומרקמים בגילאים צעירים אלה הם קריטיים למניעת בררנות אכילה בהמשך.

זהו גם שלב מוקדם, וחשוב מאוד עבור תינוקות, בלימוד ויסות עצמי. התינוק יפסיק לאכול כשהוא מרגיש שבע. בפועל בשיטה זו, לא ניתן לגרום לתינוק שמאכיל את עצמו לאכול יותר ממה שהוא צריך מכיוון שהוא אוכל עצמאית. זאת בניגוד להאכלה בכפית, שם הורים ומטפלים יכולים להגניב עוד כמה כפיות גם אם התינוק שבע, דבר שעלול להביא לשיבוש מנגנון הרעב והשובע התקין של הילד או האכלת יתר במצבים מסויימים. בהמשך לכך, מחקרים הראו שאימוץ השיטה היווה גורם מגן מעודף משקל בגילאי הילדות המאוחרת. כלומר בגלל הוויסות הנכון בכמויות על-ידי התינוק, נצפה כי ויסות האכילה בהמשך החיים היה גם כן נכון יותר.

רוצים עוד?

מחקרים מראים שהורים שפעלו לפי מודל ה-BLW לחצו פחות על התינוק בזמן הארוחות, היו פחות מודאגים מהמשקל, לא התערבו ישירות בכמות המזון הנצרכת, מה שתרם לדפוסי אכילה נכונים בהמשך.

תחילת מוצקים בשיטת הבייבי לד הייתה לרוב בגיל המומלץ למעבר למוצקים, כלומר לא לפני הגיל המומלץ של 6 חודשים ועל כן, תינוקות אלו, היו זמן ארוך יותר על הנקה בלעדית מאשר בגישה המסורתית.

לבסוף, BLW מגדיל את הסיכוי לארוחות משותפות משפחתיות, מוריד חרדה הורית מהכמות הנצרכת, מקדם יותר חשיפה למגוון של מזונות, יוצר יותר אינטראקציה עם האוכל, ובגדול נשמע כמו דרך לא רעה בכלל להתחיל את החשיפה למזונות משלימים.

יתרון נוסף ואחרון הוא הלכלוך… כן, כן, זהו יתרון. בעולם שבו תאוריית ההגיינה שולטת ואומרת שכמה שאנחנו יותר נקיים אנחנו מפתחים יותר אלרגיות, תינוק שמורח על הפרצוף של עצמו רוטב פסטה אדום, יתכן וזוכה גם ביתרון מבחינה אלרגית. 

מהם חסרונות שיטת הבייבי לד?

הכי חשוב ונכון בלהתחיל בעובדה הפשוטה שהשיטה לא מתאימה לכל תינוק ולכל משפחה. 

הורים שבאופן כללי לחוצים יותר או מתקשים בשלב המעבר למוצקים, ישדרו לחץ כשתינוק מתנהל בצורה עצמאית ולכן גם אופי ההורות חשוב כאן.

בתינוקות המציגים עליה לא מספקת במשקל עד גיל חצי שנה יש לשקול האם נכון להתחיל בשיטה זו, מהסיבה הפשוטה שהאינטייק עלול זמנית להיות נמוך יותר בהשוואה לשיטה המסורתית. ואם יש לחץ או דאגה הורית למשקל, לא נכון לאמץ בהכרח גישה זו. 

בנוסף, תינוקות עם עיכוב התפתחותי או בעיה נוירולוגית צריכים להתחיל מוצקים באופן מסורתי.

תזכרו שביחס להיסטוריה רבת שנים ומבוססת מחקרים שיש לנו על מעבר מסורתי למוצקים (דרך אוכל טחון), השיטה הנ"ל מלווה אותנו רק בעשור וקצת האחרונים. לכן קשה עדיין לומר בבירור מהם בדיוק היתרונות ארוכי הטווח.

בנוסף, חנק הוא אחד הנושאים שיוצרים יותר אי ודאות או חשש בקרב משפחות כאשר ילדים מוזנים באמצעות בייבי לד. למרות שאין קשר מובהק בין השיטה לסיכון ליותר אירועי חנק, חשוב לשמור על כללי הזהירות וההנחיות בהאכלת תינוקות בכלל ובשיטת הבייבי לד בפרט. ניתן לקרוא עוד על מניעת השתנקויות וחנק ממזון בילדים, בקישור הבא.

באופן מפתיע, רוב התינוקות יפגינו מיומנות יפה בניהול מזונות אצבע. חלק מהתהליך הטבעי יכלול מנגנון הגנתי נורמלי ורפלקסיבי שעלול לגרום לעיניים דומעות, לשיעול או לרפלקס הקאה. במקרה כזה חשוב להישאר רגועים ולאפשר לתינוק להתמודד עם המרקם. אם ההורה משדר לחץ, התינוק כמובן ירגיש זאת.

חנק, לעומת זאת, מתרחש כאשר מזון נתקע בגרון או בקנה הנשימה, וחוסם את זרימת האוויר. אם תינוק חלילה נחנק, הוא כנראה לא ישמיע קול וכמובן שדרושה התערבות מיידית.

כשמאתגרים את החך במרקם חדש, עלול לעיתים להופיע רפלקס הקאה (GAG) וחשוב להבין שמדובר בתופעה תקינה, שגרתית ושרפלקס זה אינו דומה למצב של חנק. הרפלקס הנ"ל מצביע על תפקוד תקין של מערכת הבליעה. 

כמובן שבכל צל של ספק של בעיות בזמן האכלה, יש לגשת להערכה מסודרת של רופא הילדים/תזונאית. 

איך נוכל להימנע מאירועי חנק?

אלו המלצות אוניברסליות שלא תלויות בשיטה שבה בחרתם להאכיל את התינוק.

בכללי, יש להתקדם בהדרגה במרקמי המזונות, כלומר להתחיל בדברים הרכים והקלים יותר ולפי יכולות התינוק, להתקדם למזונות מאתגרים יותר. וכמובן, בכל שלב, הימנעו ממתן מאכלים מסוכנים כגון ענבים, נקניקיות, פופקורן, וירקות חיים (ראו בשנית המאמר החשוב על מניעת חנק).

אם תרצו, להלן כמה כללי בטיחות בסיסיים:

• אכילה תמיד בהשגחה.

• ודאו שהתינוק יושב בזמן האוכל.

• הגישו מאכלים מותאמים, כמפורט מעלה.

• יש לתת לתינוק להוביל את התהליך. לא צריך למהר להתערב, אם ההורה משדר בהלה או לחץ, ידוע שהתינוק עלול לפתח אסוציאציה שלילית לאכילה.

מה דעתי? איזו שיטה עדיפה?

אני מאמינה שהדרך כמובן צריכה להתאים להורה ולילד אבל ככל הנראה שילוב בין שתי הגישות יכול להתאים למשפחות רבות. אם האכלה בכפית נוחה לכם והילד משתף פעולה, אין צורך לנטוש את הדרך לחלוטין לפני שילוב מזונות אצבע. 

כלומר, הגישו במקביל למחיות ולמרקים, מזונות אצבע, כאלה שהמשפחה אוכלת והילד יכול להחזיק ולהיות שותף פעיל בארוחה. 

בחודשים הראשונים להאכלה, חשוב מאוד שהתינוק ילקק, יטעם, יחקור ויהיה חלק פעיל מהתהליך. אפשרו את המגע החופשי בין אם מדובר בהחזקה של כפית מרוחה במחית או מזונות אצבע כפי שפורטו לעיל.

כמויות האוכל שנכנסות בפועל, יעלו בהדרגה ולכן השלב הטחון יכול לעזור להפוך את הארוחות למשביעות ומזינות יותר משלב מוקדם יותר. 

חשוב לספק מגוון מרקמים כבר מגיל 6 חודשים – כלומר כוונו לחשוף את התינוק למרקמים שונים כגון גושי, מבושל רך, טחון דק, מגורד, מעוך ומזונות אצבע רכים מתחילת הדרך.

מה עוד חשוב לזכור?

ראו הוזהרתם שבלגן הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך. המטרה הרי היא לתת לקטנטן לחקור אוכל בקצב שלו, אז זה אומר למעוך אותו, למרוח אותו, להפיל אותו, וכנראה לעשות בלגן גדול כמעט בכל ארוחה. זוהי אבן דרך חיונית בלמידה והכרה של מגוון של מזונות מזינים. אז תעשו כל מה שאתם יכולים כדי לאפשר מגע חופשי, לא רק בבייבי לד, אלא בכלל במעבר למוצקים.

בנוסף אין לשכוח מספר עקרונות חשובים. אכלו יחד איתם. לא רק לשבת, אלא באמת לאכול בלי לעשות הצגות. שהרי איך הם אמורים ללמוד מה ואיך לעשות? התינוק לרוב אוכל מה שאתם אוכלים, עם התאמות כמובן. ואם אתם 'רק יושבים איתו', התהליך עובד הרבה פחות טוב.

תנו לתינוק להשתמש בסכו"ם מותאם לגילם. גם אם נראה שהם לא ממש יודעים מה לעשות איתם או מעדיפים את הידיים. תמיד הניחו כפית מרוחה במשהו על השולחן.

בנוסף, יש לזכור שיש ילדים שפשוט לא מוכנים לאוכל אצבע בגיל 6 חודשים. במקרה כזה, אני ממליצה להגיש מאכלי אצבע לפני או אחרי הגשת המזון הטחון, ולהכין מחית עם מרקם גושי יותר ויותר כדי לעזור לקדם את מיומנות הלעיסה בהדרגה. המגע והמעורבות של התינוק באוכל עדיין חשובים.

ולסיכום, מצאו את הדרך הנכונה לכם. שזורמת ומתאימה לאופי ההורה, המטפל והתינוק. היעזרו באיש מקצוע בתחום במידת הצורך.

ושיהיה בהצלחה.