בשנת 1971 התרחשה מגיפת כולרה במחנה פליטים בבנגלדש. כולרה גורמת לשלשולים מימיים בלתי פוסקים המביאים להתייבשות קשה ולמוות. לאור המשאבים הדלים ומחסור בתמיסות לעירוי נוזלים אחד הרופאים המקומיים ייצר תמיסה לשתייה הכוללת מים, מלח וסוכר. בצורה מפתיעה, אחוזי התמותה במחנה הזה היו נמוכים ביותר בין כל מחנות הפליטים. מאז התמיסה שהוא המציא נמצאת בשימוש בכל רחבי העולם והצילה חייהם של מיליונים רבים, בעיקר במדינות מתפתחות.

מאידך, אנחנו לא ב-1971, ולא חיים בבנגלדש אבל עדיין לתמיסות הללו יכול להיות תפקיד חשוב אצלכם בבית.

אז איך מה השם הרשמי של התמיסות הללו?

בלועזית התמיסה נקראת Oral rehydration solution או בקיצור ORS.

בעברית תמיסות רהידרציה הניתנות דרך הפה.

מה הטריק בתמיסות הרהידרציה?

יש כמה, אבל החשוב מבניהם הוא העובדה שספיגה של גלוקוז בדפנות המעיים תלויה בנתרן. לכן, רק תמיסה שמכילה גם וגם (ועוד דברים כמובן) תביא לספיגה של החומרים החשובים הללו לזרם הדם מדפנות המעיים בילד משלשל.

בנוסף, חשוב מאוד לדבר בקצרה על האוסמולריות של התמיסות הללו.

אוסמולריות היא מדד מסוים למסיסות והיא אחד הפקטורים שמשפיעים על ספיגה של נוזלים במעיים. תמיסות רהידרציה באוסמולריות מלאה מכילות 90 mmol/L של נתרן, לעומת 75 ו-60 בתמיסות בריכוז מופחת והיפוטוני, בהתאמה.

בכולרה התמיסה ההיפוטונית אינה מתאימה, אך במדינות מפותחות ותכלס אצלנו בישראל התמיסה המועדפת היא זו ההיפוטונית.

האם אפשר להכין לבד את התמיסות הללו?

ודאי. אבל בגלל שאנחנו במאה ה-21 אני לא נותן לכם את המתכון.

האם אפשר לעשות משהו אחר בבית שהוא לא התמיסות הללו?

גם כן. כפי שבוודאי קראתם בשני הפרקים שבהתחלה:

ילד מקיא זקוק לרוב לשתייה מתוקה. 

ילד משלשל זקוק למלחים ולכן אין כמו מרק עוף או הטוסט עם קצת חמאה ומלח שאמא שלי הייתה מכינה לי במצבים דומים כילד.

זה נחמד אבל זה לא אותו דבר מבחינת שילוב מדויק של גלוקוז ומלחים ואוסמולריות מסוימת שמעניקה יותר ספיגה במעי.

תמיסות רהידרציה הן אופציה מסודרת, טובה יותר, מדויקת יותר ויקרה יותר לעשות משהו דומה.

מה בעצם המטרה בשימוש בתמיסות רהידרציה בילדים?

המטרה היא למנוע התייבשות ואת הצורך במתן תוך ורידי של נוזלים.

או בשפה יותר פשוטה, מי שישתמש בתמיסות הללו בחוכמה בעת שהילד משלשל ומקיא, הסיכוי שלו לשפר את הילד גבוה יותר והסיכוי שלו להגיע למוקד/מיון לפתיחת וריד ומתן נוזלים דרך הווריד, יורד.

איך אפשר לתת את התמיסות הללו?

בשתייה.

בילדים שאינם מסוגלים לשתות ובנסיבות מסוימות ניתן להשתמש גם דרך זונדה.

התמיסות לא מיועדות כמובן למתן תוך ורידי.

מה הבעיה הגדולה עם תמיסות רהידרציה?

הבעיה היא הטעם. מדובר פר הגדרה במוצר מתוק מלוח ולכן הרבה ילדים נמנעים מלקחת. לעתים על ההורים לעבוד קשה על מנת לתת התמיסה לרבות שימוש במזרק אט אט וסבלנות.

אין לנסות לשפר את הטעם בבית. התמיסה מאוזנת כמו שהיא ואין להוסיף או לגרוע ממנה.

איזה תמיסות רהידרציה יש בישראל?

ישנן בישראל תמיסות ORS מוכנות לשתייה או בצורת אבקה.

האם צריך לגשת לרופא על מנת לקבל הנחיה לטפל בתמיסות הללו?

אני סבור שילד שמקיא ומשלשל זקוק לעין של רופא על מנת לראות שלא סובל ממשהו משמעותי ועל מנת להעריך דרגת ההתייבשות.

מאידך, ברור לי שזה לא תמיד מתבצע ולכן על פי עלוני התמיסות הללו, הן ניתנות לשימוש גם בלי הנחיה רפואית ישירה בילדים מעל גיל שנה.

כמה לתת ומאיזה גיל?

על פי העלונים מינוני השתייה ימסרו על ידי הרופא המטפל בהתאם לדרגת ההתייבשות. לדוגמה בילד עם דרגת התייבשות קלה נהוג לתת בארבע השעות הראשונות 50 מיליליטר לכל ק"ג משקל גוף ובהמשך לעבור ל-10 מיליליטר לכל קילו עבור כל שלשול ולחזור אט אט לתזונה רגילה.

בדרגת התייבשות בינונית נהוג לתת בארבע השעות הראשונות 100 מיליליטר לכל ק"ג משקל גוף ובהמשך לעבור ל-10 מיליליטר לכל קילו עבור כל שלשול ולחזור אט אט לתזונה רגילה.

בילדים מקיאים יש לתת התמיסה (כמו כל שתייה מתוקה, ראו בהמשך) במנות קטנות של כ-5 מיליליטר כל מספר דקות. מתן מנות גדולות יותר עלול להביא להקאה חוזרת.

בילדים מתחת לגיל שנה יש מקום להמלצה ישירה של רופא בהקשר זה.

כיצד ניתן להעריך דרגת התייבשות בילדים?

אולי בקרוב אכתוב פרק ספציפי על זה, אבל בינתיים זו אומנות שמשלבת פרמטרים רבים וביניהם:

משקל של הילד בהשוואה למשקלו הרגיל (אם אתם יודעים בדיוק כמה היה לפני תחילת האפיזודה), דופק, עבודת נשימה, ריריות – יבשות או רטובות, מרפס שקוע בתינוק, עיניים שקועות, עור – תקין או קר, תפוקת שתן, טורגור העור – משיכת העור בגב כף היד ומדידת הזמן שלוקח לו לחזור ומצב הכרה. כמובן ישנם עוד סימנים ולכן זה תמיד שילוב של הכול.

תמיסות רהידרציה מיועדות לרוב לדרגת התייבשות קלה ובינונית.

מה צריך להמשיך לעשות בילד מקיא או משלשל?

צריך כל הזמן להעריך, באופן דינמי, את התגובה לטיפול ואת מידת ההתייבשות.

זאת על מנת לראות אם אפשר להמשיך בטיפול שמרני בבית או שיש לפנות להערכה רפואית.

בנוסף, בתינוק, ניתן לנסות ולתת במקביל הנקה / פורמולה.