אילו זיהומים עושה החיידק מיקופלסמה פנאומוניה בילדים או במבוגרים?

נתחיל בזה שהדבקה יכולה להיות אסימפטומטית, דהיינו ללא סימפטומים כלל.

אם יש סימפטומים, הרשימה שלהם היא אין סופית, לרבות:

דלקת גרון – לרוב ללא תפליטים מוגלתיים, ומחלה בעוצמה קלה, בניגוד לסטרפטוקוק מקבוצה A (קראו פה עוד). 

דלקת אוזניים – מדווחת, אם כי פחות שכיחה.

מחלה של דרכי האוויר העליונות – לרבות צינון.

מחלה של דרכי האוויר התחתונות – לרבות ברונכיטיס. 

דלקת ריאות – יש לנו באתר פרק מיתולוגי על דלקת ריאות בילדים ושם אני מסביר על שתי סוגים של דלקת ריאות:

א. דלקת ריאות טיפוסית / רגילה /טיפיקלית – נגרמת לרוב על ידי חיידק הנקרא פנאומוקוק (סטרפטוקוקוס פנאומוניה).

ב. דלקת ריאות לא טיפוסית (אטיפית) – נגרמת לרוב על ידי החיידק שאנחנו מדברים עליו פה, מיקופלסמה פנאומוניה. 

פריחה – מהמון סוגים. קורה ב-10% מהילדים שנדבקו בחיידק. ראו בהמשך.

שונות – הכול דווח. ממעורבות לבבית, למעורבות מוחית ולמעשה מעורבות כל מערכת בגוף.

מי מועד יותר לזיהום קשה בחיידק זה?

כמו תמיד ילדים ומבוגרים, שיש להם מחלות רקע לרבות חסר חיסוני מולד או נרכש, מחלת ריאה או לב כרונית ועוד.

מזכיר לכם את הסלנג הרפואי החשוב "כמה שאתה יותר חולה, אתה פחות בריא". רוצה לומר, שאנשים בריאים, לרוב, יעברו זיהום בחיידק הזה בעוצמה סבירה ואנשים עם מחלות רקע עלולים לפתח מחלה קשה יותר.

איך מתבטאת דלקת הריאות של החיידק הזה?

מכירים דלקת ריאות כמחלה קשה, ואפילו קטלנית, עם חום גבוה וחולי רב? ובכן, לרוב במיקופלסמה תורידו קליק אחד מהסימפטומים הללו.

יש חום – לרוב לא מאוד גבוה. לעתים אין חום.

שיעול – בהתחלה יבש ובהמשך ליחתי.

בנוסף כאב ראש ועייפות. 

בהאזנה על הריאות יש ממצאים דו צדדיים ולעתים הילד או המבוגר יהיו קצרי נשימה. שימו לב זהו נתון חשוב שצריך לשים אליו לב, כרופא, בעת בדיקה של מישהו עם חשד לזיהום בחיידק זה.

זכרו שזה הכלל, אבל ישנם מקרים יוצאים מהכלל, עם תחלואה נשימתית קשה ביותר.

ללא טיפול הסימפטומים, בעיקר השיעול ימשכו כ-3-4 שבועות, ובילדים או מבוגרים בריאים ברקע, לרוב יעברו לבד.

מה השכיחות של המחלה?

קשה לתת שכיחויות מדויקות של הדבקה בחיידק.

המחלה נוטה להתפרצויות באזורים שונים כך שלעתים שומעים על החיידק יותר ולעתים פחות.

התפרצויות, כפי שיש כעת במדינת ישראל, תוארו ברמת ערים, מדינות, בתי חולים, בסיסים צבאיים, מחנות קיץ ועוד.

ידוע שכ-10% מהילדים שידבקו יפתחו דלקת ריאות. מה שאומר ש-90% לא.

נתון חשוב נוסף, כפי שכתבתי בפרק באתר שדן בכללי על דלקת ריאות – דלקת ריאות מחיידק זה שכיחה יותר מכל סוג אחר של דלקת ריאות בילדים מעל גיל 5 שנים וודאי במבוגרים. אבל בילדים מתחת לגיל חמש המחלה שכיחה פחות. 

האם הייתה התפרצות בסין לאחרונה ומה זה אומר לגבי כל העולם?

בנובמבר 2023 דווח על כמות חריגה של מקרי דלקת ריאות בילדים בסין וחיידק זה הוצע כאחראי למקרים.

מאז דווח גם באזורים אחרים בעולם על עלייה בשיעור של זיהום בחיידק זה.

צריך לזכור שגלים של תחלואה, במילים אחרות התפרצויות, של זיהום בחיידק זה היו תמיד ויהיו תמיד ולכן אין להתרגש מדיווח אמין יותר או אמין פחות ביחס לנושא זה.

יש לעקוב ולנטר תחלואה ובמקרים של התפרצות לנתח אותה ולצאת בהמלצות מתאימות.

איך נדבקים בחיידק זה?

החיידק עובר מאדם לאדם בהעברה טיפתית, לרוב מאדם סימפטומטי לאדם בריא. יש מחקר שמצא שכ-30% מהאנשים בתוך אותה משפחה ידבקו בחיידק אחרי שהיה משותפת עם בן משפחה נגוע.

תקופת האינקובציה, הזמן בין הדבקה למחלה נע בטווח של 1-4 שבועות, לרוב 2-3 שבועות.

איך מאבחנים הדבקה בחיידק זה?

מתחילים בחשד קליני – לרוב תמונה של דלקת ריאות שאינה טיפוסית בילד מעל גיל 5 שנים מכוונת לזיהום בחיידק. 

סיפור המחלה לרוב יערב מחלה של זמן ממושך המערבת שיעול, עם או בלי חום.

בבדיקה גופנית ממצאים אופייניים על פני הריאות.

אם יילקחו בדיקות מעבדה, לרוב מדדי הדלקת לא יהיו גבוהים, בניגוד לדלקת ריאות טיפוסית, שם לרוב מדד ה-CRP יהיה מאוד מוגבר (אם אתם לא יודעים מה זה CRP דחוף קראו פה).

בצילום חזה לרוב ימצאו ממצאים על שתי הריאות, מימין ומשמאל.

איך נעשית אבחנה סופית?

אבחנה נעשית באמצעות שילוב של קליניקה / הדמיה מתאימה ובידוד של החיידק בדרכי האוויר העליונות בשיטת PCR (כמו שנעשה בקורונה, למי שעוד לא הדחיק).

מספר הערות:

א. הנשאות של החיידק בדרכי האוויר יכולה להיות לתקופות ממושכות אחרי מחלה ולעתים יכולה להיות גם נשאות אסימפטומטית של החיידק ולכן חייבים שילוב של מחלה מתאימה ובדיקת PCR חיובית.

ב. הבדיקה במדינת ישראל נעשית בכל אחד מבתי החולים, אבל אני לא מכיר עדיין קופת חולים שיש ברשותה הבדיקה הזו בצורה רוטינית.

ג. בדיקת דם סרולוגית לחיידק – שיטה סופר לא מדויקת לזיהוי הדבקה בחיידק ובגדול, אין לעשת בה שימוש.

מה הסיפור עם הפריחה אחרי זיהום בחיידק זה?

זיהום בחיידק יכול להביא לפריחות רבות.

מפריחה פשוטה ובנאלית ועד לפריחות קשות המחייבות אשפוז וטיפול אגרסיבי (תסמונת סטיבן ג'ונסון).

לעתים האבחנה שהיה בכלל זיהום בחיידק זה נעשית אחרי שמטופל מגיע עם פריחה אופיינית.

מה הטיפול בזיהום בחיידק?

קצת מורכב.

בילדים בריאים ברקע, ברמת הקהילה, עם מחלה של דרכי האוויר התחתונות לרבות דלקת ריאות, ניתן להציע טיפול כפי שיוצג בהמשך, אבל עדויות על יעילות הטיפול חסרות.

מאידך, בילדים מאושפזים עם זיהום בחיידק זה ראוי לטפל.

טיפול הבחירה הינו אנטיביוטיקה ממשפחת המקרולודים כדוגמת אזיטרומיצין (אזניל), אריתרומיצין או קלריטרומיצין. 

גם משפחת תרופות אנטיביוטיקות שנקראות קינולונים מתאימה לטיפול, בעיקר במבוגרים.

פניצילין ונגזרותיו, כדוגמת אמוקסיצילין (מוקסיפן), לא מטפלים בחיידק זה.

מה הבעיה הכי קשה עם החיידק הזה?

הבעיה ההיא שקשת התסמינים בילדים ובמבוגרים היא כל כך רחבה, שאני לא רוצה שכל ילד או מבוגר שמשתעל ארבעה ימים יקבל אנטיביוטיקה בחשד לזיהום בחיידק זה.

ומכיוון, שהבדיקה המדויקת יותר לזיהוי זיהום בחיידק (PCR) מתבצעת רק בקונסטלציה של אשפוז, יש קושי ממשי להגיע לאבחנה ברמת הקהילה ורוב הטיפולים ניתנים, כנראה לא בצדק, על בסיס חשד קליני.

מה לגבי החיסון לדלקת ריאות? מגן מחיידק זה?

לא. אין חיסון כנגד החיידק מיקופלסמה פנאומוניה.

החיסון לדלקת ריאות, שכתוב עליו בהרחבה באתר זה בקישור הבא, מגן כנגד חיידק אחר שנקרא פנאומוקוק (סטרפטוקוקוס פנאומוניה).

מסרים חשובים נוספים ביחס למיקופלסמה פנאומוניה?

כן.

שימו לב שזיהום בחיידק זה לא שכיח בילדים מתחת לגיל 5 שנים, ולכן אני יוצא כנגד השימוש שיש ביתר באנטיביוטיקה שנקראת אזיטרומיצין (אזניל) באוכלוסיית ילדים צעירה זו.

כשאתה עומד, כמטפל, מול ילד או מבוגר עם חשד לזיהום ריאתי, אתה צריך לשקול מה יעשה למטופל טוב יותר. פניצילין שמטפל באותה דלקת ריאות טיפוסית או מקרוליד שמטפל בזיהום במיקופלסמה.

ולכן, תפקיד הרופא הוא לאסוף את תסמיני המחלה, הממצאים במעבדה ובצילום הרנטגן ולקבל החלטה.

דבר חשוב נוסף – כמו כל פתוגן, המקרים הקשים שיש פה ושם במדינת ישראל (או בעולם כולו) הם קצה הקרחון של המון מקרים שחלקם הגדול אפילו לא אובחן. אז לא להתרגש ולא לפחד מפרסומים על חולים קשים וכדומה.

מאידך, כמו בכל תחלואה זיהומיות, על רשויות הבריאות להיות עם אצבע על הדופק ובמקרה של התפרצות לשקול אמצעים להתערבות.

ועד אז, בשורות טובות.