מה זה התפתחות הסינוסים? יש מחלה כזו סינוסיטיס בילדים או שלא?

כפי שקראנו, סינוסים הם מבנים שמתפתחים. בגודל ובאוורור, בשנים הראשונות לחיים, ובמהלך גיל ההתבגרות. 

לכן, סינוסיטיס היא מחלה השכיחה יותר בגילאים המבוגרים יותר בהשוואה לצעירים.

אבל פרקטית, עלול להיות סינוסיטיס באותם סינוסים שהם כבר מאווררים, כבר בתינוקות בגיל צעיר.

רגע, ד"ר. אז כל ההקדמה הזו למה? מה זה סינוסיטיס?

בפשטות: סינוסיטיס היא דלקת בסינוסים.

דלקת זו יכולה להתפתח ממקור זיהומי או מסיבה אחרת (לרוב אלרגיה). היא גם יכולה להיות חריפה או כרונית, כפי שתראו בהמשך.

אם אני מנוזל יש לי סינוסיטיס?

זוהי תובנה חשובה שלדעתי תעזור לנו מאוד בהמשך.

בגדול התשובה היא כן.

ברוב רובם של מקרי ההצטננות, הכי פשוטה שיש, ישנו, בין היתר, מרכיב של דלקת בסינוסים. בבדיקת MRI שעשו לילדים מנוזלים ראו גודש ובצקת של רירית האף (סינוסיטיס…) ב-68% מהמקרים. 

עוד באשר לילדודס – ילדים סובלים מזיהומים בדרכי האוויר העליונות בין 6-8 פעמים בשנה, ומבוגרים בין 2-3 פעמים בשנה. לפי נתונים אלו, מספר אירועי הסינוסיטיס בישראל מוערך במיליונים רבים של מקרים בשנה.

לשמחתנו, אין שום צורך בטיפול מיוחד ברוב רובם של המקרים הווירליים הפשוטים ולכן תפקידו כרופאים למצוא את אותם מקרים ספורים (בילדים ההערכה עומדת על 0.5-2% שכיחות מכלל המצוננים הווירליים) שבהם יש סינוסיטיס חיידקי או כזה המצדיק התערבות.

איך נזהה? קראו בהמשך.

האם יש חלוקה חשובה של סינוסיטיס לפי משך הזמן? 

בהחלט. חלוקה שעוזרת לנו מאוד.

• סינוסיטיס חריפה (אקוטית) – הכוונה לכזו הנמשכת מתחת לחודש ימים. זהו כמובן המצב השכיח ביותר, שמופיע מספר ימים לאחר זיהום נגיפי קל של דרכי האוויר העליונות, ובמרבית המקרים חולפת מעצמה ללא כל טיפול.

• סינוסיטיס סאב-חריפה – הכוונה לכזו הנמשכת בין חודש ל-3 חודשים, והיא כמובן המשך ישיר וסיבוך של סינוסיטיס חריפה.

• סינוסיטיס כרונית – הכוונה לכזו הנמשכת מעל 3 חודשים.

ברור לי שרוב רובם של האנשים סובלים מסינוסיטיס חריפה, אבל לנו כמטפלים האבחנה בין המצבים חשובה, מכיוון שלכל אחד מהם סיבות אחרות לרבות חיידקים אחרים.

מתקדמים – איך נגרם סינוסיטיס?

בקצרה, חסימה מסוימת של פתח הניקוז של הסינוס. זאת אומרת שהכול עניין של ניקוז. לכן אני תמיד אומר למטופלים שאינסטלטור, לעתים, היה יכול לעזור יותר ממני.

בהמשך אותה דלקת עלולה בעצמה לגרום להמשך חסימת הפתח. בקיצור, זה יכול להפוך קצת למצב של ביצה ותרנגולת.

הסיבות האפשריות לחסימת הפתח מלכתחילה הן מגוונות:

• זיהומים שנגרמו מנגיפים, מחיידקים או מפטריות. זוהי כמובן הסיבה השכיחה ביותר בילדים.

• מחלות אטופיות (אלרגיות) – בגלל הגודש, בקרב מי שסובלים מנזלת אלרגית ומאסתמה, יש שכיחות גבוהה יותר של סינוסיטיס.

• בעיות אנטומיות – אני רוצה להתעכב על קבוצה נוספת של אנשים, מבוגרים בעיקרם שסובלים באמת מאירועים חוזרים של סינוסיטיס חוזרת. מעבר לעובדה שיש הרבה מבוגרים שחושבים שיש להם סינוסיטיס אחרי יומיים של נזלת (מה שלא נכון כמובן) יש אכן אנשים מסויימים שאצלם כל זיהום נגיפי קל נגמר באמת בתהליך ארוך ומעצבן של סינוסיטיס. ההנחה היא שאצל אותם אנשים יש משהו אנטומי זה או אחר שאכן שם אותם בקבוצת סיכון לסינוסיטיס אמיתית חוזרת. אוכלוסייה זו צריכה לרוב הדמיה טובה של מערות הפנים (סיטי לרוב) וניהול מקרה על יד מומחה א.א.ג מקצוען.

• ריר סמיך שאינו יכול להתנקז החוצה מחלל הסינוס. כמו במחלת סיסטיק פיברוזיס.

• פגיעה מולדת בתנועת הריסים ברירית (Immotile Cilia Syndrome), שמונעת את התנקזות הריר החוצה מהפתח.

• אלרגיה לתרופות, לחומרים כימיים בסביבה, או למינים שונים של עובש או של פטריות אחרות.

• עישון וחשיפה לעשן.

• חשיפה מתמשכת לחומרים כימיים הגורמים לגירוי דרכי הנשימה.

• מערכת חיסונית מוחלשת. 

• מחלות דלקתיות כגון ווגנר גרנולומטוזיס וסרקואידוזיס.

• פציעה, חבלה, או ניתוח בפנים.

• חסימת הניקוז של הסינוס כתוצאה מפוליפ או חפץ זר.

• דלקת שיניים המתפשטת לסינוס המקסילארי.

איך מאבחנים סינוסיטיס?

בקצרה – לפי היסטוריה רפואית ובדיקה גופנית.

זכרו שהמטרה היא להבדיל בין סינוסיטיס אמיתי לבין זיהום בדרכי הנשימה העליונות, או צינון.

אבחון מדויק הוא חשוב כאן, כי הצטננות וזיהום בדרכי הנשימה העליונות לא דורשות טיפול אנטיביוטי, ואולי אתם כבר יודעים מה אנחנו חושבים באתר על שימוש לא מושכל באנטיביוטיקה…

איך יודעים מתי סתם צינון הפך להיות סינוסיטיס חיידקי המחייב טיפול?

זאת פשוט השאלה הכי חשובה, והכי קשה, שיש.

בתחילת המחלה, קשה להבדיל בין סינוסיטיס וירלי לחיידקי. מה שיכול לעזור הוא בעיקר משך הסימפטומים. אם התסמינים נמשכים יותר מעשרה ימים, או אם החולה חווה הקלה בתסמינים אך החמרה נוספת בתוך שבוע, ייתכן ומדובר בסינוסיטיס חיידקי.

לרוב מעבר לגודש האפי יש גם שיעול טורדני, שאינו משתפר מיום ליום.

במקרים חריגים ממש הפרשה מוגלתית חד או דו צדדית.

חום – לעתים כן, לאו דווקא גבוה, ולרוב לא.

ממצאים נוספים שיכולים לתמוך הם הליטוזיס (ריח רע מהפה), היפסמיה (ירידה בחוש הריח) ובצקות סביב העין.

בקיצור, אבחנה לא חד משמעית ולא תמיד ברור ולכן ברוב המקרים נצטרך להיעזר בחושיו החדים של הרופא הבודק.

מה לגבי כאב ראש או רגישות בניקוש הסינוסים?

הסימנים הללו פחות שכיחים בילדים, אבל הופכים להיות יותר אמינים במתבגרים ובמבוגרים. הם כוללים:

כאב ראש ופנים.

רגישות מעל הסינוס המעורב. לעתים הכאב מחמיר כשמניעים את הראש מצד לצד או כשהראש מוטה כלפי מטה.

כאב בשיניים ובחניכיים בעת אכילה.

מה לגבי בדיקות עזר לאבחון סינוסיטיס?

צילום רנטגן? כבר כתבתי מקודם שברוב המקרים של הצטננות קלה, MRI (שהוא הרבה יותר רגיש מסתם צילום רנטגן) יראה סימני סינוסיטיס וירלי לא ספציפים. לכן ברור שגם צילום רנטגן של מערות הפנים הוא שיטה גרועה מאוד לאבחן.

בדיקת CT? מצד אחד עשוי לתת תמונת מצב טובה, ויספק מידע לגבי היחס בין הנוזל לאוויר בסינוסים, חסימות סינוסים והתעבות של השכבה הפנימית של הסינוסים. מצד שני, כתבנו שקשה עד בלתי אפשרי להבדיל סתם צינון מסינוסיטיס. לכן, שימוש ב-CT מתבצע לרוב בשאלה של סיבוכי סינוסיטיס.

בדיקה אנדוסקופית בהרדמה מקומית – מאפשרת לרופא לצפות במעברי האוויר באמצעות מצלמה זעירה המוחדרת דרך האף, ולקבוע האם קיים ניקוז תקין של הסינוס, או שלא. היתרון בשיטה זו הוא שניתן גם לזהות גם גורמים המביאים לקשיי נשימה כגון פוליפים, שקדים מוגדלים ועיוותים במחיצת האף.

ניקוז הסינוסים – טוב, בטח לא בדיקה שמתבצעת כרוטינה אבל חשוב שתדעו שברמת בית חולים, במטופלים מאוד ספציפיים זה מה שאנו עושים. רופא אף-אוזן-גרון מחדיר מחט לסינוס דרך העור והעצם (או דרך החניכיים) כדי לשאוב נוזל דלקתי. הנוזל נשלח לבדיקת תרבית במעבדה לשם זיהוי הגורם לזיהום. לאחר זיהוי החיידק (כיומיים לערך), ניתן להתאים לו אנטיביוטיקה יעילה. זה אינו אמצעי אבחון נפוץ, משום שהבדיקה פולשנית.

איך מטפלים בסינוסיטיס חריפה?

מאחר שמקרי הסינוסיטיס החריפה הם לרוב ממקור נגיפי, לרוב לא נדרש טיפול תרופתי מעבר לטיפול תומך. במקרים קשים ו/או ממושכים יותר, עולה החשד לזיהום חיידקי, אז יישקל טיפול אנטיביוטי.

אז הטיפול בסינוסיטיס הוא אנטיביוטיקה?

תראו ותקשיבו, זה חשוב.

א. רוב המקרים הם ממקור וירליים ולכן לא נדרש טיפול קל.

ב. במקרים שבהם עולה חשד לזיהום חיידקי – נדרש טיפול אנטיביוטי הולם.

ג. במקביל לאנטיביוטיקה – בילדים לא הוכח שטיפול במורידי גודש / מייבשים / סטרואידים לאף עוזרים לקצר ההחלמה (ברפואת מבוגרים זה בהחלט חלק מהטיפול) אבל אני תמיד חסיד של "לעזור לאנטיביוטיקה" עם ספריי סטרואידים לאף, שעוזר לניקוז.

איזו אנטיביוטיקה מתאימה לזיהום בסינוסים?

גם כאן, כל מקרה לגופו אבל סדרת הפניצילינים הפשוטה, לרבות אמוקסיצילין (מוקסיפן ודומיו) הוא הטיפול הנבחר ברוב המקרים.

שוב, אני חוזר לאנשים שעוצרים אותי בסופר ונשבעים שאצלם רק אוגמנטין עובד. אז רוצה להגיד להם שני דברים:

א. תנו לקנות בשקט בסופר.

ב. רוב הסיכויים שאו שאבחנתם את עצמכם לא נכון או שאבחנו אתכם לא מדוייק ושטיפול פשוט יותר, היה מביא לתוצאות דומות.

לדעתי, אנטיביוטיקות רחבות טווח כדוגמת אוגמנטין וזינט, צריכות להישמר למקרים עקשניים או בעלי גורמי סיכון לחיידק יציב.

איך מטפלים בסינוסיטיס כרונית?

סינוסיטיס כרונית זהו מצב הרבה פחות שכיח שחייב להיות מנוהל על ידי א.א.ג מנוסה. באנשים בריאים קשת החיידקים שצריכים להילקח בחשבון רחבה יותר מבמקרים אקוטיים ולכן הבירור והטיפול צריכים להיעשות בשום שכל.

מה לגבי סינוסיטיס אלרגית?

נזכור שבגילאים צעירים, לרוב נזלת או סינוסיטיס מחביאה זיהום וירלי (ריניטיס) "שהסתבך" עם חיידקים שנמצאים באזור.

בילדים גדולים יותר, מתבגרים ובטח במבוגרים – קיימת סינוסיטיס אלרגית ועליכם לפנות לאלרגולוג ילדים לבירור נוסף.

האם סינוסיטיס היא מחלה מדבקת? 

סינוסיטיס חיידקי אמיתי לא.

אבל הטריגר לסינוסיטיס יכול להיות מדבק, אם מדובר בסינוסיטיס שהתפתח כתוצאה מזיהום נגיפי, צינון או שפעת. 

חזרה למסגרות לאחר מחלה – מתי יחזור הילד לבית הספר או הגן?

בגדול כשהילד מרגיש טוב ויכול לחזור לפעילות שגרתית.

לסיכום, וואו. לא פרק קל לכתיבה. בכל זאת אני מקווה שיעזור לכם לקבל, יחד עם הרופא המטפל ההחלטות הטובות ביותר עבורכם או עבור ילדכם.

בהצלחה.