- 16/12/2025
הכול (אבל הכול) על תולעים בילדים
נדמה שאין נושא שמטריד הורים יותר מלראות או אפילו לחשוד בתולעים אצל ילדיהם.
האמת היא, שמראה של תולעת שמטיילת באזור פי הטבעת אצל הילד מעביר על דעתם גם את השפויים שבהורים.
אני יכול לשער לעצמי שמעבר לתחושת הגועל הברורה, הורים רבים חושבים שהתולעים מהוות סכנה או יכולות לגרום למחלה אצל הילד.
אבל האמת היא שכפי שתראו בפרק הקרוב, התולעים שלנו (של ארץ-ישראל הישנה והטובה) הן תולעים פשוטות, שלא גורמות לשום מחלה אצל רוב רובם של הילדים למעט אי נוחות וגרד, בעיקר בלילה.
אני אפילו שמעתי פעם מישהו חכם אומר שההתייחסות של ההורים לתולעת הסיכה הפשוטה שבישראל צריכה להיות כמו לחיית מחמד נוספת שמגדלים בבית, כמו כלב, חתול או דגים…
איך קוראים לתולעת ולמה היא בפועל גורמת בילדים (ובמבוגרים)?
לתולעת קוראים Enterobius vermicularis ולמצב קוראים אנטרוביאזיס.
התולעת נמצאת בכל העולם וזיהום שכיח במיוחד בגילאי גן או גיל מוקדם של בית ספר ובמטפלים של ילדים אלה (כולל בהורים פה ושם).
האדם הוא המאחסן היחיד של תולעת זו. על כן במקרה הזה אין להאשים את הכלב או החתול בהדבקה. כפי שתקראו בהמשך, הביצים הדביקות יכולות להימצא בכל מקום בבית, לרבות על פרווה של בעלי חיים, אבל בעלי חיים הם לא חלק משרשרת החיים של התולעת.
למה התולעת גורמת בילדים (ובמבוגרים)?
הרבה מההדבקות בילדים הינן אסימפטומטיות (חסרות כל סימפטום) אבל בחלק מהמקרים נגרם גרד באזור הפרי-אנלי (האזור שקרוב לפי הטבעת). בבנות יתכן גם גרד או סימפטומים נוספים שקשורים לאזור הפות (ניתן להרחיב בקישור הבא על הפרשה וגינלית).
התולעת חיה כאמור במערכת העיכול ובלילה נודדות הנקבות אל מחוץ לפי הטבעת במטרה להטיל ביצים. הנדידה אל מחוץ לפי הטבעת והטלת הביצים הדביקות הן אלה שמייצרות את הסימפטום השכיח ביותר בילדים שהינו אי שקט וגרד לילי באזור פי הטבעת.
הנקבה מטילה כעשרת אלפי ביצים שבוקעות בתוך 6 שעות.
הילד מגרד באזור, "אוסף" הביצים באצבעותיו וכך ממשיכה שרשרת ההדבקה הלאה לאנשים אחרים או הדבקה חוזרת עצמית של הילד.
בנוסף הביצים יכולות להישאר בסביבה (מצעים, בגדים, פרווה של חיות המחמד בבית או אף באבק) לתקופה של מספר שבועות (בתנאי לחות מסוימים), ובעת נגיעה בפריטים אלו, כולל ניעור של מצעים או בגדים שיש עליהם ביצים יכולה להיגרם הדבקה, גם באמצעות שאיפה של הביצים ולא רק במגע ישיר.
מה אופייני לסימפטומים של תולעים בילדים?
שוב, גרד לילי.
תכופות אני שומע מהורים על גרד במהלך היום באזור פי הטבעת או איברי המין שההורים מייחסים לתולעים ואף נותנים טיפול מכוון לתולעים כפי שיפורט בהמשך. רוב הגירודים באזור זה הקורים במהלך היום קשורים לדרמטיטיס פריאנלי (דלקת עור קלה) השכיחה בילדים באזור זה (פי טבעת ואיברי מין), ללא קשר לתולעים.
סימנים של דרמטיטיס פריאנלי שכזה כוללים אודם סביב פי הטבעת או באזור הוולבה בבנות. דרמטיטיס שכזה (שלא קשור לתולעים) נגרם בגלל ניגוב לא נכון של האזור והגיינה ירודה במקצת. במקרים אלה מומלץ להקפיד על הגיינה של האזור, החלפת תחתונים תכופות ולעתים אפילו משחה טיפולית מקומית.
מאידך, ילד אשר מתעורר באמצע הלילה ושולח יד לאזור פי הטבעת ומתגרד באי נוחות, סביר להניח שסובל מתולעים, אם ההורים ראו התולעת או לא.
בבנות יכול לקרות טיול לילי של התולעת מאזור פי הטבעת לאזור הפות ומשם כניסה לתוך הנרתיק. אז הסימפטום יהיה אי נוחות (פחות גרד, יותר אי נוחות) באזור זה. לעתים לא שכיחות תגרם דלקת בדרכי השתן מחיידקים הנישאים על גבי התולעת.
למה לא גורמות התולעים הללו?
שוב, אין לי כוונה להתווכח עם ויקיפדיה או עם הורים שמאשימים את התולעים בסימפטומים שונים ומשונים אבל:
- התולעים הללו לא גורמות לכאבי בטן בילדים.
- התולעים הללו לא גורמות לחריקת שיניים בילדים.
- התולעים הללו לא גורמות להרטבת לילה בילדים.
- התולעים הללו לא גורמות לירידה במשקל בילדים.
- התולעים הללו לא גורמות לעליה בתאים האאוזיופילים בספירת הדם.
היכן וכיצד רוכשים הילדים את הזיהום בתולעת זו?
הזיהום בילדים בדרך כלל נגרם אחרי בליעה של הביצים שיכולות להימצא בסביבה, כפי שכתבתי קודם, כמעט בכל מקום. הילד בדרך כלל יגע בידיו בלי משים בביצים, שידבקו לידיו ומשם הדרך לפה קצרה.
כיצד ניתן לאבחן שהילד סובל מתולעים?
שתי אפשרויות:
אבחון ודאי – מציאת הביצים (בפועל את הביצים לא ניתן לראות בלי מיקרוסקופ) או התולעים שגודלן 8 עד 13 מילימטר ונראות כמובן גם ללא מיקרוסקופ, כפי שניתן לראות בתמונה בתחילת הפרק.
אבחון משוער – סימפטום אופייני לילד בגיל המתאים המתעורר עם גרד באזור פי הטבעת בלילה. אם הארוע חוזר על עצמו מספר פעמים באותו הלילה או מספר לילות סמוכים, זה מחזק מאוד את האבחנה.
ישנה שיטה ישנה של הצמדת נייר דבק בבוקר לאזור פי הטבעת על מנת לאסוף הביצים שהוטלו בלילה ולראות אותן במיקרוסקופ (גודלן הוא 50 על 25 מיקרון…). היות ואין הטלה כל לילה, יש החוזרים על הפעולה מספר בקרים ברציפות.
אז מי שמחזיק מיקרוסקופ בבית ורוצה לאבחן בדרך זו מוזמן לנסות השיטה מספר ימים על עצמו, ואם מתאים, לנסות גם אצל הילד…
בפועל לדעתי גם אבחנה משוערת על פי ההגדרה שכתבתי מעלה מצדיקה טיפול בילד.
האם ישנם טיפולים לא תרופתיים היעילים כנגד הדבקה באנטרוביאזיס?
אני לא מכיר טיפול יעיל שכזה. ישנה אמונה רווחת שאכילת שום או אפילו מריחתו באזור פי הטבעת יכולה לעזור. בפועל, פעולה זו עלולה להביא לגירוי העור ואינה עוזרת למיגור התולעים שנמצאות הרחק מאזור פי הטבעת.
שוב, מי שמעונין לנסות זאת אצל הילד שלו, מוזמן לנסות קודם כל על עצמו.
מהם הטיפולים התרופתיים היעילים כנגד התולעת?
התכשיר הנפוץ ביותר בשימוש באינדיקציה זו הינו ורמוקס (Mebendazole) שנמכר כתרופת מרשם וניתן לשימוש בצורת סירופ או טבליות. עד סוף שנת 2018 התכשיר היה אסור לכאורה בשימוש מתחת לגיל שנתיים. בסוף 2018 הוקמה ועדה של מומחים בישראל ונקבע כי התכשיר בטוח לשימוש מגיל חצי שנה.
אבל, ברצוני לחדד משהו בנושא הגיל.
להערכתי כ-50% מהטיפולים הניתנים בפועל במדינת ישראל באינדיקציה של תולעים הינם מיותרים ונשענים על אבחנות שאינן ודאיות וגם לא משוערות (על פי ההגדרה שכתבתי מעלה). זה מוביל לאין ספור מנות ורמוקס מיותרות הניתנות לילדים. בנוסף, הידבקות אינה שכיחה בילדים הצעירים מגיל שנתיים ובטח ובטח לא בתינוקות בין גיל חצי שנה לשנה. ולכן, למרות שהתרופה בטוחה מאוד בשימוש, אזי טיפול גורף בתינוקות צעירים מדי לדעתי יגרום יותר נזק מתועלת ולכן אני פונה להורים ומבקש: טפלו רק על פי האינדיקציות שכתבתי מעלה ולא על בסיס חשש לחשד כזה או אחר. בהמשך קראו עוד על תופעות לוואי פוטנציאליות של טיפול מיותר.
ישנם תכשירים אחרים יעילים כנגד התולעת ומאושרים לשימוש בילדים. הם יינתנו לרוב כקו שני באם מסיבה זו או אחרת הילד לא יכול לקבל ורמוקס.
מהו המינון של ורמוקס ומהו משטר הטיפול?
המינון מעל גיל שנה (בילד או במבוגר לא משנה באיזה משקל) הינו מנה אחת של 100 מיליגרם (כדור אחד או 5 סיסי סירופ) ומנה זהה חוזרת אחרי שבועיים. מטרת הטיפול החוזר אחרי שבועיים הינו הריגת התולעים שבקעו מהביצים שאינן רגישות לתכשיר זה.
הטיפול בין גיל חצי שנה לשנה הינו מנה אחת של 50 מיליגרם (2.5 סיסי סירופ) ומנה זהה חוזרת אחרי שבועיים.
אני מחדד. ילד בן שנתיים ששוקל 12 קילוגרם ומבוגר בן 50 ששוקל 80 קילו – אותו מינון, לא משנה מבחינת סירופ או כדור.
איזו עוד תרופה ניתן לתת במקרה של זיהום בתולעים בילדים או במבוגרים?
יש כמובן תרופות נוספות שניתן לעשות בהן שימוש, מעבר לוורמוקס.
לחומר הפעיל השני קוראים פירנטל ולתרופות קוראים קומבנטרין או טרילומברין. מאידך, לרוב זהו אינו קו ראשון וישמש את רוב המטפלים כשאר מסיבה זו או אחרת לא ניתן לרשום ורמוקס.
מה עושים במקרה של ארוע חוזר של תולעים?
דבר ראשון שותים כוס מים קרים ולא מתרגשים.
דבר שני שותים עוד כוס.
ריכוז – באם אחרי מתן המנה הראשונה ולפני מתן המנה השניה (כשבועיים אחרי) ראיתם אצל הילד תולעים נוספות, אזי אני ממליץ לחזור על אותו משטר טיפולי (מנה נוספת באותו היום ומנה נוספת אחרי שבועיים).
חשוב לזכור שגם אחרי טיפול יעיל בתולעים, חזרה שלהן שכיחה. גם במחלה חוזרת יש מקום לטיפול באותו משטר טיפולי כפי שהוזכר.
ישנם רופאים הממליצים על מתן התרופה שלושה ימים ברצף (ומנה אחרי שבועיים) באם נראים תולעים בכמות רבה אצל הילד (בצואה לדוגמה). ההמלצה הזו לא נשמעת מופרכת, שוב, במקרים בהם נראים תולעים בכמות גדולה.
ישנם רופאים שממליצים על מתן התרופה כל חודש או מספר חודשים במקרים של הדבקות חוזרות. לטעמי ממש מיותר.
ניתן לנסות ולהשיג הכחדה או אחוזי הצלחה גבוהים יותר של הטיפול בתולעים על ידי ההמלצות שיינתנו בהמשך.
מהן תופעות הלוואי של הטיפול בורמוקס?
בפועל לחומר ספיגה נמוכה ביותר של התרופה מהמעיים (הערכה של כ-5-10%). עם זאת דווחו שלשולים ואי נוחות במערכת עיכול.
אבל…
לאחרונה פורסם מחקר גדול שדן על קשר אפשרי בין טיפול בוורמוקס למחלת מעי דלקתית בגיל המבוגר. אני ממש ממליץ לכם לקרוא סיכום של המאמר באתר שלנו בקישור הבא.
האם המחקר הזה שינה משהו בהמלצותי? לא. כי אני חושב שבהגדרות שנתתי לזיהום ודאי או משוער ראוי לטפל בילדים. אני כן חושב שהמחקר חידד שאין צורך לתת ורמוקס לכל הילדים במדינת ישראל כספורט לאומי.
האם יש לעשות פעולות נוספות מעבר לטיפול תרופתי?
ניתן להגדיל האפשרות להכחדת התולעים על ידי שימוש באמצעים הבאים:
- שטיפה של אזור החלציים בלילה (כשהילד מתגרד) או בבוקר שאחרי הגרד יעילה ומורידה מאוד את כמות הביצים באזור זה ומומלצת ביותר לטעמי.
- שמירה על הגיינת ידיים בילדים.
- גזירת ציפורניים תקופתית בילדים.
האם כל בני הבית צריכים גם הם לקבל טיפול?
הדעות חלוקות. לכאורה בספרי הלימוד כתוב היה באופן מסורתי שכל בני הבית יכולים / צריכים לקבל טיפול בוורמוקס באותו היום. אפילו מוזכר "טקס" שבו כל בני הבית מתקלחים בבוקר, גוזרים ציפורניים, מרתיחים את כל המצעים בבית ולוקחים מנת ורמוקס (ואז שוב מנת ורמוקס אחרי שבועיים כמקובל).
עם זאת את הפעילות הקיצונית הזו הייתי משאיר רק לבתים ורק לסיטואציות שבהן ישנה הדבקה חוזרת בשכיחות גבוהה ביותר. ברוב רובם של המקרים אין מקום לטיפול אגרסיבי שכזה בכל בני הבית. בפרט אחרי הקשר האפשרי שהזכרתי בין התרופה לקוליטיס כיבית בגיל המבוגר.
אני אחדד, אני לא ממליץ למטופלי באופן גורף על טיפול בכל בני הבית (לא ההורים ולא הילדים) במקרה של ילד עם תולעים.
מה לגבי חזרה לגן הילדים?
לא משנה אם הילד התחיל או לא התחיל טיפול, הוא יכול לחזור לפעילות שגרתית בגן הילדים מכיוון שהתולעים לא עוברות בצורה ישירה מילד לילד. ניתן לקרוא עוד על חזרת ילדים לגן בפרק הדן בחזרת ילדים למוסדות חינוך.
אבל בכל זאת מילה נוספת לגבי הדבקות חוזרות
תראו. תקשיבו. מילה לאמהות.
יש משהו בתולעים, וכתבתי את זה בתחילת הפרק, שמעביר הורים שפויים על דעתם, לרוב אמהות. אולי הגועל, אני באמת לא יודע מה.
אבל אנשים, במקום להקפיד על מה שכתבתי כאן, נכנסים ללופ של מתן תרופה בכל פעם שהילד מגרד באוזן, וחושבים שהם רואים תולעים בצורה תכופה יותר ממה שבאמת.
ההמלצה שלי היא לא להתרגש. העובדה שלילד שלכם יש תולעים, גם אם זה ארוע חוזר, היא בגלל שהוא ילד בריא. התולעים לא מעידות על שום מחלה נסתרת ולא על הרגלי אכילה לא תקינים.
רוגע.
הכי חשוב, לטפל (גם בהדבקות חוזרות) בלי להתרגש ובלי לדאוג.
התייחסות כמו לעוד חיית מחמד שמגדלים בבית...
סיכום - תולעים בילדים
לתולעת קוראים Enterobius vermicularis ולמצב קוראים אנטרוביאזיס.
הרבה מההדבקות בילדים הינן אסימפטומטיות (חסרות כל סימפטום) אבל בחלק מהמקרים נגרם גרד באזור הפרי-אנלי (האזור שקרוב לפי הטבעת) ובילדות יתכן גם גרד או סימפטומים נוספים שקשורים לאזור הפות.
הנדידה אל מחוץ לפי הטבעת בלילה והטלת הביצים הדביקות הם שמייצרים הסימפטום השכיח ביותר בילדים שהינו אי שקט וגרד לילי באזור פי הטבעת.
שתי אפשרויות:
- אבחון ודאי – מציאת הביצים (בפועל לא ניתן לראות בלי מיקרוסקופ) או התולעים.
- אבחון משוער – סימפטום אופייני לילד בגיל המתאים המתעורר עם גרד באזור פי הטבעת בלילה. אם הארוע חוזר על עצמו מספר פעמים באותו הלילה או מספר לילות סמוכים, זה מחזק מאוד את האבחנה.
שותים כוס מים קרים וקוראים הפרק מההתחלה.

كيفية الوقاية من الإصابة بعدوى التوكسوبلازما اثناء الحمل?

איך להימנע מזיהום בהיריון ב- CMV (ציטומגלו וירוס)?
הרפס על האף – התייצגות שונה שאסור לפספס

קרבונקל – זיהום עורי
הכול על שלבקת חוגרת (זוסטר) בילדים ובמבוגרים

עכברת (לפטוספירוזיס) – מידע חשוב להורים על מחלה מדבקת במקורות מים מתוקים

'אמבה אוכלת מוח' – נגלריה פאולרי
הכול (אבל הכול) על תולעים בילדים
הורדת חום בילדים לא על ידי תרופות
יבלות וירליות בילדים או מולוסקום – כל מה שצריך לדעת
אצבע הרפס – הרפטיק ויטלו
פרוניכיה – זיהום שכיח במיטת הציפורן
זיהומי עור חוזרים (אימפטיגו חוזר) – למה זה קורה ומה אפשר לעשות?

כיצד נותנים תרופות להורדת חום בילדים?

מקרה נוסף של פוליו במדינת ישראל – כיצד? ומהי המשמעות?

