תוכנית החיסונים השגרתית לילדים במדינת ישראל היא תוכנית נהדרת!

היא כוללת בתוכה חיסונים חשובים ולא פחות משמעותי – במועדים חשובים.

אין לי השגות לגבי החיסונים שניתנים בשגרה.

עם זאת, זמנים השתנו, ונתונים חדשים נאספו, ולכן אני חושב שיש מקום לשקול מועדים מעט שונים בחלק מן החיסונים (בשניים למעשה).

אחלוק עם ההורים/קוראים את הגיגי. אני תקוה שמישהו ממקבלי ההחלטות במדינת ישראל גם ימצא לנכון להתייחס לטיפים הללו בתקווה להביא לכיסוי חיסוני בילדינו שהוא אפילו טוב יותר מהקיים.

אדגיש שההמלצות שאכתוב כאן אינן גורעות במאום מהמלצות משרד הבריאות, אלא רק מוסיפות עליהן. 

בנוסף, הורים שמשתכנעים שהמלצותי ראויות, יכולים כמובן לחסן הילדים לפי המועדים שציינתי.

אלו חיסוני השיגרה הניתנים לילדים במדינת ישראל

למעשה ההצעה שלי שונה במועד שאני חושב שנכון לחסן בסך הכול בשני חיסונים.

המרובעת (חצבת/חזרת/אדמת/אבעבועות רוח) – כאמור המנה הראשונה ניתנת בגיל שנה והשניה בכיתה א'.

תפקיד המנה השניה הוא לייצר חיסון במי שלא הגיב למנה הראשונה (אחוז נמוך מהמקרים) והיא יכולה להינתן בבטחה כבר חודש אחרי המנה הראשונה. מדינות מערביות רבות בעולם הבינו שאין טעם לחכות מעל 5 שנים בין שתי המנות ולכן נותנות ברוטינה את המנה השניה סביב גיל 3 או 4. ההתפרצות הנוכחית של החצבת הדגישה את החשיבות שבהקדמת המנה השניה מכיוון שכך או כך הורים רבים בחרו להקדים מנה זו ללפני כיתה א'.

אז מהו הזמן הנכון לחסן (למעשה להקדים) את המנה השניה? לטעמי עד גיל שנתיים בשילוב עם אחד המפגשים הנוספים שיש בטיפת חלב (גיל שנה וחצי או שנתיים).

אנקדוטה, אני חיסנתי את ילדי במנה השניה גם לפני כיתה א', וזה לפי אותו הגיון אבל בגלל מקרים רבים של אבעבועות רוח שראיתי בילדים בגיל גן שחוסנו רק מנה אחת. ולכן, הקדמת החיסון לא רק תגן על הילדים יותר טוב מהחצבת (כאשר ברור שההתפרצות האחרונה נבלמה) אלא גם מאבעבועות רוח.

בעיה שתיווצר מהקדמת המנה השניה היא פרקטית ברמת מי יחסן? שהרי טיפת חלב לא תיקח על עצמה חיסון נוסף שבשגרה ניתן על חשבון מישהו אחר בכיתה א'. ולכן נדרשת החלטה ותקצוב הולם של קובעי המדיניות בנושא זה.

אבל אם מזדמנת מסיבה זו או אחרת להורים אפשרות להקדים, אז המלצתי היא ללכת על זה.

יתרון נוסף הוא שעל פי ההצעה שלי תלמידי כיתה א' לא יצטרכו להתחסן בחיסון זה ואולי יהיה מקום לשקול לתת להם חיסון אחר על פי ההצעה הבאה…

מנות הדחף של שעלת/דיפתריה/טטנוס ופוליו – כאמור סידרה ראשונה של חיסון זה (בתוספת המופילוס מסוג B) ניתנת בארבע מנות עד וכולל גיל שנה. מנת הדחף ניתנת כיום בכיתה ב' (גילאים 7-8 שנים). עם זאת מידע חדש מהשנים האחרונות הראה שהחיסון החדש (נקרא חיסון אסלולרי) לשעלת אינו מחזיק מעמד כפי שצפו, בטח לא מעל 5 שנים (פער הזמנים המינימלי לכאורה בין גיל שנה לכיתה ב').

לפיכך, ישנם מקרים רבים של שעלת בעיקר בילדי גן חובה, כיתה א' או תחילת כיתה ב' (כביכול עד הזמן שבו הילדים מתחסנים במנת הדחף בכיתה ב').

עבודה על אובדן הנוגדנים לשעלת סוכמה גם באתר זה, ומסקנותיה היו שרוב מקרי השעלת קרו, בגלל חוק המספרים הגבוהים, בילדים שחוסנו כנדרש לשעלת.

ולכן המלצתי היא בשלב ראשון להקדים את חיסון מנת הדחף המדוברת לכיתה א' במקום לכיתה ב'.

אני מודע לעובדה שזה ימנע ככל הנראה רק את אותם מקרים שהיום רופאי הילדים רואים בילדים בכיתה א' ותחילת ב', ולא ימנע המקרים של שעלת שאנו רואים בגן חובה וכדומה. אבל זה נתח חשוב וצריך להתחיל היכן שהוא.

מזכיר שמנת השעלת הבאה (מנת דחף של חיסון לשעלת/דיפתריה/טטנוס) ניתנת במדינת ישראל בכיתה ח', בגילאים 13-14 שנים. אם תתקבל הצעתי להקדמת החיסון של כיתה ב' לכיתה א' יהיה נכון לשקול גם הקדמת החיסון של כיתה ח' לכיתה ז' על מנת שיישאר מרווח זמן של לא יותר משש שנים בין המנות.

מה קורה בגיוס סביב גיל 18? – חיילים מקבלים מנת דחף נוספת שכוללת רק דיפתריה וטטנוס ללא שעלת…

אין ספק שעם ובלי קשר להצעה שלי על צה"ל לעבור לחיסון גם לשעלת באותה מנה על מנת להוריד שכיחות מחלה בחיילים. אבל על זה בפוסט אחר.

אז לסיכום, 2 מודיפיקציות עדינות לתוכנית החיסונים שאני ממליץ למשרד הבריאות (ובעיקר להורים כי שם המנדט שלי) לעשות.

  1. הקדמת החיסון לחצבת/חזרת/אדמת/אבעבועות רוח.
  2. הקדמת החיסון לשעלת/דיפתריה/טטנוס/המופילוס לכיתה א' במקום בכיתה ב' ובהתאמה לכיתה ז' מכיתה ח'.

בהצלחה ואשמח לדעתכם.