האם שימוש ממכר במסכים בקרב ילדים ונוער עלול לפגוע בבריאותם הנפשית?

מהן שיטות המחקר?

המחקר מבוסס על נתונים של למעלה מ־4,200 ילדים מארה״ב (ממוצע גילאים של 10 שנים), ונמשך לאורך ארבע שנים. 

החוקרים לא מדדו רק את כמות הזמן מול המסך, אלא גם את רמת ההתמכרות: עד כמה הילדים הרגישו שהם לא מצליחים להתנתק? עד כמה הם חוו מצוקה כשהם לא השתמשו? האם חשו צורך גובר בשימוש?

הנתונים חולקו על פי שלושה סוגים של מסלולי שימוש:

# שימוש נמוך (רוב הזמן לא ממכר).

# שימוש עולה (משנה לשנה נהיה יותר ממכר).

# שימוש ממכר גבוה מלכתחילה.

מה החוקרים גילו – האם השימוש במסכים ממכר והאם קשור לבריאות נפשית? 

כמעט מחצית מהילדים חוו מסלול שימוש ממכר (עולה או גבוה) לפחות באחד מסוגי המסכים.

שימוש ממכר, במיוחד כזה שהולך ומתגבר עם השנים, היה קשור באופן ברור לעלייה בסיכון למחשבות אובדניות והתנהגות אובדנית. למשל, ילדים שהשתמשו באופן ממכר ברשתות חברתיות היו בעלי פי 2.1 סיכון להתנהגויות אובדניות לעומת אלו שהשתמשו פחות.

שימוש ממכר נקשר גם בעלייה בסימפטומים של חרדה, דיכאון ותוקפנות (לפי שאלונים שמילאו ההורים).

באופן מעניין, סך זמן המסך לבדו, בלי קשר לרמת ההתמכרות, לא נמצא קשור לבעיות נפשיות. כלומר, הבעיה היא לא כמה זמן משתמשים, אלא איך משתמשים.

מה כדאי לכולנו כהורים לדעת ולהסיק ממחקר זה?

שימוש במסכים לא בהכרח מזיק. אבל כשהוא נעשה בצורה כפייתית, בלי שליטה, או כשזה בא על חשבון רגשות, קשרים חברתיים או שינה, זה הזמן לדאוג.

ילדים שהשימוש שלהם במסכים הולך ונהיה יותר כפייתי עם הזמן (לאו דווקא כמותי), עלולים להיות בסיכון מוגבר למצוקה נפשית.

דפוס השימוש של הילד חשוב יותר מהמספר המדויק של שעות. ילד שמחובר רגשית למסכים, מתקשה להפסיק, או מתעצבן כשהם נלקחים ממנו – ייתכן שמפתח הרגלים בעייתיים.

ד"ר אפי, מה הן ההמלצות לגבי מסכים וילדים?

יש לשים לב לדפוסים של צריכת המסכים ולא רק לשעות, כלומר לא רק ל"זמן המסך". לא כל מי שמשחק שעה ביום בבעיה. אבל אם הוא עושה זאת במקום לדבר עם חברים, במקום לאכול, או בלחץ, זו נורה אדומה.

יש להשתדל להקפיד על שיח פתוח ולא שיפוטי מול הנושא הזה. ילדים שמרגישים שמבינים אותם, יספרו יותר בקלות אם משהו מציק להם. נסו לברר למה הם נמשכים למסכים, ואיך זה גורם להם להרגיש.

נסו לעודד איזון: כלומר, לתמוך ביצירת הרגלים שבהם יש זמן למסכים, אבל גם זמן לפעילויות אחרות חשובות מאין כמוהן להתפתחות הילד או המתבגר, כמו משחק, שינה, תחביבים, ספורט וכמובן חברים. אם יש סימני מצוקה נפשית (עצב קבוע, הסתגרות, שינויים חדים בהתנהגות), הממצאים של המאמר מצביעים על החשיבות בפניה לייעוץ מקצועי. 

לסיכום, המאמר הזה מעניין כי הוא לא ממליץ בהכרח להתמקד בהורדת זמן המסך. אלא, להבין טוב יותר את איכות הקשר של הילד עם המסך. השאיפה היא לגדל ילדים שיכולים ליהנות מהטכנולוגיה, מבלי להפוך לתלויים בה. 

אני מזכיר, בשביל ההורים לילדים הקטנים יותר, את הקשר החד משמעי שהוכח בין חשיפה למסכים עד גיל שנה וחצי לאוטיזם.

בקיצור, עוד נקודה חשובה שעלינו כהורים לשים אליה לב.