פריחת חיתולים או תפרחת חיתולים?

למעשה ניתן להתכוון במונחים אלה לכל פריחה שמופיעה באזור החיתול, אבל אני רוצה להתמקד רק בפריחה הטיפוסית, כפי שתראו בתמונות בהמשך, המופיעה בתינוק באזור זה.

דלקת עור (דרמטיטיס) זו שכיחה מאוד בתינוקות בשנת החיים הראשונה. בעוד שישנם תינוקות שכמעט ולא מפתחים פריחה זו, ישנם אחרים שסובלים מפריחה זו בצורה תכופה יותר. בנוסף, ישנם תינוקות בהם הפריחה קלה ומגיבה מהר לטיפול המקובל ואחרים אצלם הפריחה עקשנית יותר ומגיבה לאט להתערבות הולמת.

מדוע נגרמת הפריחה דווקא באזור זה? שילוב של לחות מקומית עם עליית חומציות באזור, יחד עם אנזימים שנמצאים בשתן ובצואה שגורמים לגירוי ולדלקת מקומית. בנוסף חיתוך העור ופציעה שלו על ידי התעסקות באזור לרבות ניקיון ושפשוף. בהמשך יתכן זיהום משני על ידי פטריה או חיידקים שנמצאים בין כה וכה באזור זה ורק "מחכים" שהעור (שבמצב רגיל משמש כחיץ בינם לבין רקמות עמוקות יותר) יהיה פצוע על מנת לשגשג.

הסיכוי לתפרחת חיתולים גבוה יותר כאשר לתינוק יש יציאות רבות, לדוגמא סביב מחלה המערבת שלשולים. אבל לעתים הפריחה מופיעה ללא טריגר ברור.

המראה הינו של עור אדום ומגורה (תמונה ראשונה), באזורים שונים או מתמזגים ועד עור פצוע ומגורה לרבות דימום ויצירת כיבים (תמונה שניה). זיהום משני על ידי חיידקי עור או פטריה בשם קנדידה (שיש לכולנו באזור זה) יביא גם הוא לתמונה אופיינית באזור (תמונה שלישית – התחלה של זיהום משני, תמונה רביעית – זיהום בקנדידה באזור הירך).

יתכן אי שקט של התינוק בעיקר בעת התעסקות, ניגוב והחתלה של אזור זה.

כיצד מטפלים?

בכל המקרים מומלץ להימנע כמה שיותר ממגע של הפרשות (שתן וצואה) עם העור המגורה. אפשר לעשות זאת בעיקר על ידי החלפת חיתולים בצורה תכופה. אני שומע על מקרים שבהם בבית לילד אין פריחה אבל כשחוזר מהגן מופיעה הפריחה בעיקר בגלל עומס ואי החלפת חיתולים בזמן.

הורים אמיצים שיכולים לתת אפשרות לתינוק להיות בלי חיתול לתקופות זמן קצרות.

ניקוי של האזור בעת החתלה עדיף שיתבצע בטפיחות עדינות (אין לשפשף בגסות העור הפצוע גם ככה) ובעזרת מטלית רכה ומים פושרים. אין להשתמש במגבונים עם אלכוהול או בישום כלשהו.

ניתן לשטוף הטוסיק באמצעות מים פושרים וסבון עדין ככל האפשר. אחרי השטיפה יש להספיג העור היטב אחרי השטיפה (בעדינות, בצורת טפיחה על העור ולא שפשוף).

בכל המקרים ובכל החתלה יש למרוח משחה המכילה לרוב אבץ וזאת על מנת ליצור חיץ בין ההפרשות לבין העור ולהגן עליו. יש כל כך הרבה סוגי משחות המיועדות למטה זו, לדעתי משחה פשוטה המכילה אבץ תעשה את העבודה ואין צורך להתפתות ולקנות משחות יקרות וממותגות.

במקרים עקשניים יותר ניתן לטפל במשחות מקומיות המכילות לרוב משלבים של סטרואיד מקומי חלש, תרופה אנטי פטרייתי לטיפול בקנדידה ואנטיביוטיקה מקומית.

הבחירה במשחה הטיפולית המקומית ראוי שתעשה ביעוץ רופא הילדים ואחרי בדיקתו. יש המון אופציות (לרוב שבסופו של דבר, רוב המשחות לאינדיקציה זו דומות) ותאורטית יש להתאים טיפול ספציפי לכל מקרה ומקרה. יש לבחור במשחה עם סטרואיד חלש (שלרוב עושה את העבודה) ולמרוח לתקופה של 3-5 ימים. מריחה לזמן ממושך יותר מחייבת אישור רופא ילדים ולרוב אינה מומלצת.

ברוב רובם של המקרים שיפור נצפה מהר מאוד תחת טיפול הולם אבל התפרחת עלולה לחזור בהמשך. ניתן לחזור על כל הטיפולים שהוזכרו פעם נוספת.

טריק שאני עושה במקרים עקשניים הוא מריחת העור במשחה טיפולית (שמכילה לרוב סטרואיד וחומר אנטי פטרייתי) ועל משחה זו מבקש מההורים "לטייח" עם משחת חיתולים רגילה. המשחה הטיפולית שעל העור תרפא העור, והמשחה החיצונית תמנע בשאיפה מהפרשות להגיע לעור.

במקרים עקשניים ונדירים, יש לפנות להערכת רופא ילדים למטרת חשיבה משותפת. ישנן מחלות שונות (נדיר, נדיר, נדיר) שיכולות להתבטא בפריחה באזור זה.